עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתופי-חדשני: צל"ש לאדלר - האיש הבוגר והאחראי בשביתת המורים היה השופט סטיב אדלר, שידע להציב בעיתוי הנכון את הסולם שאפשר לצדדים לרדת מן העץ. חמש הערות על מאבק המורים
שיתופי-חדשני - אורי הייטנר

 

צל"ש לאדלר

 17.12.2007

 

 האיש הבוגר והאחראי בשביתת המורים היה השופט סטיב אדלר, שידע להציב בעיתוי הנכון את הסולם שאפשר לצדדים לרדת מן העץ. חמש הערות על מאבק המורים

 

א. השטיקים והטריקים

 

כאשר הכותרות בישרו על הסכם עקרונות בין הממשלה למורים ועל הסוף הקרב של השביתה, יומיים לפני כניסתם לתוקף של צווי המניעה, היה לי ברור שלמחרת יהיה משבר, רן ארז יצא בסערה מחדר הדיונים ויבשר לאומה על פיצוץ המו"מ. למחרתיים הוא יתחדש ויתקיים מו"מ מרתוני לאורך הלילה עד אור הבוקר. בשעה 7:00 תימסר ההודעה הדרמטית - יש הסכם. חוזרים ללימודים.

 

טעיתי. בשעה 7:00 הבשורה טרם יצאה. נאלצנו להמתין עוד 45 ד'. אבל הריטואל התקיים כצפוי. כל צד שיחק את התפקיד אליו הוא לוהק. הישורת האחרונה של השביתה מעידה על המאבק כולו - מאבק רצוף ספינים, שהובל בידי יועצי תקשורת ותדמיתנים, שלא חסכו מאיתנו את כל הטריקים והשטיקים בהם הם מתמחים.

 

ב. מאבק בלי קווים אדומים

 

במשך שנות ה-90 הייתי ממובילי המאבק נגד נסיגה מהגולן. המאבק הזה, בעבורנו – תושבי הגולן, היה על הכל. אילו הפסדנו, חלילה, היה נחרב עולמנו, היה נהרס מפעל חיינו, היינו מגורשים מבתינו, נעקרים מאדמתנו, מפוטרים מעבודתנו, בתי הספר והגנים של ילדינו היו נהרסים, כל מה שבנינו היה נהרס והעיקר - הדרך בה אנו מאמינים ואותה אנו מגשימים בחיינו היתה מובסת. אילו הפסדנו במאבק, חלילה, תוצאות ההפסד היו בלתי הפיכות. אנו יכולים לנצח באלף מאבקים, וכל ניצחון שלנו הוא היום הראשון של הסיבוב הבא. תומכי הנסיגה מעולם לא כיבדו הכרעה המנוגדת לעמדתם. גם לא את החלת הריבונות על הגולן. להפסיד אנו יכולים רק פעם אחת. לא יהיה לנו מקצה שיפורים.

 

אף על פי כן, כשפתחנו במאבק, קבענו קווים אדומים - המאבק שלנו יהיה חף מאלימות וכולו יעשה במסגרת החוק וכללי המשחק הדמוקרטי. אני מאמין, שאופי המאבק היה אחד הגורמים המרכזיים לניצחוננו.

 

למרבה הצער, מעטים הם המאבקים המתנהלים בצורה כזו. גם במאבק המורים, הצודק כשלעצמו, נחצו קווים אדומים. ההחלטה של עשרות צוותי בתי ספר, בעידודם של מנהיגי המאבק, להפר את צו בית המשפט, היתה שבירת כלים, רמיסת כללי המשחק הדמוקרטיים, חציית הקווים האדומים של המאבק. כאשר שבירת כלים כזו נעשית בידי מורים, שאמורים להוות מופת לילדי ישראל, שאמורים לחנך לאזרחות טובה, מדובר בצעד חמור ביותר.

 

ג. כורתים את הענף

 

לפני שנים אחדות, במסגרת הרפורמות שהוביל נתניהו כשר האוצר, הוא ניסה לסגור את בתי הדין לעבודה. כל המחנה החברתי בישראל עמד על רגליו האחוריות, כדי למנוע את הגזירה.

 

היה זה מאבק חברתי חשוב וצודק. בית הדין לעבודה הוא המגן העיקרי על העובד וזכויותיו. הניסיון לפרק אותו נומק בצורך בחיסכון, אולם לאמיתו של דבר הוא נבע משיקולים אידיאולוגיים - בית הדין לעבודה מפריע לכלכלת השוק להתנהל ללא מפריע.

 

בג'ונגל של השוק החופשי, שבו כל דאלים גבר, בית הדין לעבודה הוא אי של הגינות וצדק. הוא גם אי של אחריות. הוא אינו תומך אוטומטית בעובדים והוא מרסן מאבקי עובדים, כאשר הם נעשים בחוסר אחריות.

 

הפרת צו בית הדין לעבודה, עלול היה להוות תקדים הרסני ליחסי העבודה בישראל. בית משפט שהציבור אינו מכבד את פסיקותיו מאבד את תוקפו ואת הרלוונטיות שלו. מי שהסיתו להפר את הצו, עלולים היו לכרות את הענף עליהם יושבים העובדים בישראל. היה זה חוסר אחריות בהתגלמותו.

 

ד. היה כדאי?

 

מאבק המורים היה מאבק צודק. שכר המורים הנמוך הוא חרפה. הורדת שעות הלימוד והגדלת הכיתות הזיקו מאוד למערכת החינוך בישראל. מערכת החינוך נמצאת במשבר עמוק, והישגי התלמידים במבחני ההשוואה הבינלאומיים הם רק עדות אחת לכך. יש צורך ברפורמה של ממש במערכת החינוך, ולא רק בתחומים בהם עסק מאבק המורים, אלא לא פחות מכך בתכני החינוך - על אילו ערכים אנו מחנכים את התלמידים, מהי דמות הבוגר אליה אנו מחנכים את התלמיד וכו'.

 

השביתה התמשכה למעלה מחודשיים. האם היא השיגה את מטרותיה? האם היה כדאי?

 

ההישג החשוב ביותר של השביתה, היה העלאת החינוך ומעמד המורים לראש סדר היום הציבורי. גם בהסכם שהביא לסוף השביתה, יש הישגים בלתי מבוטלים, אם כי רחוקים עדיין מן הרפורמה הראויה למערכת החינוך.

 

אולם ניתן היה להגיע להישגים האלה גם ללא השביתה, ובוודאי שלא היה צורך בשביתה ארוכה כל כך. את המתווה שהביא לסוף השביתה הציע עופר עיני כבר בראשיתה והממשלה קיבלה אותו כבסיס לפתרון המשבר. לא היתה כל הצדקה לשביתה ארוכה כל כך ומזיקה כל כך.

 

האם מעמד המורה בישראל יצא נשכר מן השביתה? מסופקני. עם יד על הלב – כמה מאיתנו רואים ברן ארז את הדמות הראויה לחינוך ילדינו? אני – לא. אם הוא מנהיג המורים, מה אומר הדבר על ציבור המורים? האם ילדים הרואים את מוריהם חוסמים את הכניסה לירושלים, יעריכו אותם יותר או פחות?

 

רן ארז הוביל מאבק מיליטנטי, בוטה, חסר תרבות ובעיקר – ממושך מאוד, ללא צורך אמיתי בכך. דומה שהוא נהנה מכל רגע, נהנה מאור הזרקורים, מצקצוקי המצלמות, ממעמד גיבור התקשורת, וזו הסיבה העיקרית והאמיתית להתמשכותה של השביתה.

 

קשה לעבוד על בני נוער. דומני שאופן התנהלות המאבק יגביר את הציניות של התלמידים, ולא יגרום להם לכבד יותר את מוריהם.

 

ה. הבוגר האחראי

 

בסופו של דבר, מה שהביא לסיום השביתה היה הדד-ליין של צווי המניעה. הציבור לא יכול לסבול את האפשרות של מורים העובדים בכפיה. הממשלה לא רצתה בכך ולא רצתה להסתכן בביזיון רבתי של בית הדין. ארגון המורים, שהסית להפרת הצווים, הבין שטיפס על עץ גבוה ושהפרה המונית תגרום לנזק חמור למעמד המורה בישראל.

 

רן ארז מצד אחד, השרים רוני בראון ויולי תמיר מצד שני, ראש הממשלה שהתחמק מהתמודדות עם המשבר הלאומי, התגלו במהלך המשבר כאנשים קטנים, שאינם מסוגלים להתעלות כדי להתגבר על המשבר.

 

מי שהתגלה כבוגר האחראי, היה השופט סטיב אדלר, ראש בתי הדין לעבודה, שפעל בשום שכל, במתינות ובאחריות, ובסופו של דבר ידע להציב לשני הצדדים בעיתוי הנכון את הסולם שאפשר להם לרדת מן העץ. אלמלא הוא, היינו רחוקים מסיום השביתה.

 

למאמרים של אורי הייטנר
 

נכתב בתאריך
17/12/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו