עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שתיקת המתנתקים - שתיקתה של התנועה הקיבוצית בוויכוח על עתיד החינוך ממחישה ומסמלת את התנתקותנו מן המאבק על עיצובה והובלתה של החברה הישראלית

שתיקת המתנתקים - שתיקתה של התנועה הקיבוצית בוויכוח על עתיד החינוך ממחישה ומסמלת את התנתקותנו מן המאבק על עיצובה והובלתה של החברה הישראלית

מאת אלישע שפירא

 

רשימה זו נכתבה לאחר למעלה מארבעים ימי שביתה של המורים, בתקווה רבה שתסתיים לפני שהיא (הרשימה) תפורסם. יש בודאי הערכות שונות על הסיבות לשביתה דווקא במועד זה, על נכונותה ועל התועלת שהיא תביא למורים ולחינוך. כך או כך, אי אפשר להתעלם מההסכמה הרחבה של הציבור עם השובתים. אי אפשר להתעלם גם מהשאלות החשובות שהעלתה השביתה, מעבר ובנוסף למאבק הצודק על תוספת השכר. השביתה חשפה את עומקו של המשבר בו נתונות מערכת החינוך והחברה הישראלית. היא חוללה דיון ציבורי על מעמדו של המורה - המחנך, במציאות המורכבת שלנו. היא חשפה את הפער בין תפיסת בית הספר כ"בית חרושת" לציונים ותעודות, לבין תפיסתו כ"בית חינוך כולל". היא חשפה את המחלוקת על היקף ההשקעה הלאומית הנדרשת בדור העתיד. היא העלתה את שאלת האחריות הכוללת של החברה לחינוך, מול "קדחת ההפרטות" ופירוק הסולידאריות החברתית. היא חידדה את הדיון בשאלה: האם החברה הישראלית תהיה אחראית ביחד על חינוך צעיריה, או שבכוונתה להתנער מהאחריות המשותפת ולהנציח את הפערים ההולכים ומעמיקים בחינוך ובהשכלה, על פי יכולתם הכלכלית של ההורים. אולי גם החינוך יועבר אחר כבוד לשליטתם של האוליגרכים, גאידמק וחבריו, גיבורי התרבות החדשים?

 ***


                                                                                                             

אינני יודע האם השביתה הזו תירשם בסופו של יום כנקודת מפנה בחינוך בישראל. אני יודע שהיא חשפה מחלוקות מהותיות על החינוך ועל דמותה של החברה בישראל ואני יודע שהתנועה הקיבוצית, ברובה, עמדה מנגד ולא השתתפה בדיון ובמאבק על עתיד החינוך והחברה. כיצד קרה שתנועה שראתה את עצמה, ראשית לכל, כתנועה חברתית מחנכת, גזרה על עצמה אלם, בדיון כה משמעותי? מאחורי אלו נימוקים הסתתרו מוביליה? הטענות להצדקת השתיקה, "היות ואנו (חברי התנועה) מפוצלים היום בין שלוש מפלגות, ולכן אנו מנועים מלהשתתף כתנועה בדיון שיש לו היבטים פוליטיים", מביכות ובלתי משכנעות, בעיקר כאשר בלב הדיון החינוך והחברה בישראל. זה מביך שבעתיים כאשר הטוענים הם מנהיגיה של תנועה שהיה לה מסר חברתי - חינוכי לפני שהיו לה מפלגות. תנועה שצמחה מתוך תנועות הנוער ושבזכותה קיימות ופועלות תנועות הנוער הכחולות עד היום. תנועה שייסדה מאות בתי חינוך, בתי ספר ומוסדות הוראה. תנועה שהקימה מכללות להכשרת מורים, מוסדות המכשירים כ-25% ממורי ישראל. תנועה שתפסה את עצמה כזרם ייחודי בחינוך. תנועה שגם כאשר הקימה מפלגות פוליטיות, או שהייתה שותפה בהן, ידעה לשמור מכל משמר על עצמאותה החינוכית. התנועה הזו צריכה לקבל היום אישור מעסקני המפלגות כדי להשתתף בדיון על החינוך ועל דמות החברה?
שתיקתה המתמשכת של התנועה הקיבוצית ממחישה ומסמלת את הויתור הכואב על היותנו שותפים משמעותיים במאבק על עיצובה והובלתה של החברה הישראלית. 
 

***
                                                                                                            

יצאו מכלל זה תנועות הנוער שלנו, אגף המשימות, מרכז חזן לצדק חברתי וראשי המכללות לחינוך, שבאמירתם הברורה הצילו מעט מכבודה של התנועה.

 ***
                                                                                                             

שכרם של המורים מבייש ואינו מאפשר חיים בכבוד ומאבקם על שיפור שכרם צודק וראוי לתמיכה. אך תוספת שכר בלבד, מוצדקת ככל שתהיה, לא תשנה את מעמדם של המורים. המורה כפקיד זוטר של מערכת החינוך, כפועל אחרון ב"קו-היצור" ב"בית החרושת" לציונים ותעודות, כמוציא לפועל של תוכניות לימודים ורעיונות שאינו שותף ליצירתם, יישאר בלתי חשוב  ובלתי משמעותי. הוא יהיה בלתי משמעותי בעיני עצמו ובעיני התלמידים, ההורים והחברה. כדי לשנות את מעמדו של המורה צריך לראות בו מנהיג של אנשים צעירים. שותף בכיר בעיצוב עולם של ידע וערכים. המורים צריכים לכתוב את תוכניות הלימודים או לפחות להשתתף בכתיבתן. עליהם לתפוס את עצמם  כ"יוצרי חינוך" ולא כ"לבלרים חינוכיים". על המערכת לראות ולנהוג בהם כשותפים חשובים בהובלת והנהגת החינוך ולא כ"חייליה הזוטרים". על ניהול והובלה משותפים כבר דיברנו? זה נכון בחינוך לא פחות מכפי שזה נכון בחקלאות, בתעשייה ובהיי-טק! הנה עוד מימד חשוב בו יכולה התנועה הקיבוצית לתרום דבר בעל ערך, הנובע מהווייתה ומהשקפת עולמה.... האומנם?

למאמרים של אלישע שפירא

נכתב בתאריך
7/12/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו