עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בלוף השוק החופשי - המנהלים שהביאו למפולת המשכנתאות, מתוך תאוות בצע, המשיכו לקבל משכורות עתק למרות שגרמו להפסדי מיליארדים. ולזה עוד קוראים "שוק חופשי"

בלוף השוק החופשי -המנהלים שהביאו למפולת המשכנתאות, מתוך תאוות בצע, המשיכו לקבל משכורות עתק למרות שגרמו להפסדי מיליארדים.  ולזה עוד קוראים "שוק חופשי"

 

הרווח שלהם, ההפסד שלנו

מאת פול קרוגמן, ניו יורק טיימס

"What Were They Smoking?" ("מה הם עישנו?", או "מה עבר עליהם?" בתרגום חופשי). זו הכותרת המתנוססת על שערו של גיליון המגזין הכלכלי "פורצ'ן". מתחת לכותרת מופיעים תצלומים של המנהלים הגדולים בוול סטריט שהודחו באחרונה, ומתחת לכל אחד, הסכום המדהים שהצליח להפסיד.

התשובה לשאלה שבכותרת היא שהם לקחו לריאות סם המוכר - תאוות בצע. והם קיבלו תמריץ לגבש ולבצע החלטות הרות אסון ממערכת תגמול מנהלים, שהיתה אמורה להשתנות בעקבות שערוריות וורלדקום ואנרון.

בהקשר המיידי, עריפת הראשים בוול סטריט היא תולדה של משבר המשכנתאות. המשבר הזה היה צפוי ואף נצפה מראש. "בימים אלה", כתבתי באוגוסט 2005, "מתפרנסים האמריקאים ממכירת בתים זה לזה, באמצעות כסף שהם לווים מהסינים. איכשהו לא נראה לי שמצב כזה יכול להתקיים לאורך זמן".

ואולם גם כשהתרבו הסימנים למשבר שבפתח, השקיעו החברות הגדולות בוול סטריט בעוד ועוד איגרות חוב מגובות בתזרים ההכנסות ממשכנתאות מפוקפקות. נראה כי רוב ההשקעות הגרועות שמטלטלות עכשיו את העולם הפיננסי בוצעו בימים האחרונים של בועת הנדל"ן, ואף אחרי שהתחילה לאבד אוויר.

אכן, "פורצ'ן" מדווח כי בנק ההשקעות מריל לינץ' ביצע את הרכישה הגדולה ביותר של אג"ח כאלה במחצית הראשונה של 2007 - אחרי שמשבר המשכנתאות המפוקפקות כבר החל. כעת הגיע הזמן לשלם את המחיר, וכמעט כולם - כלומר כמעט כולם זולת האנשים האחראים - אכן משלמים.

ההפסדים שספגו בעלי מניות של מריל לינץ', סיטיגרופ, בר סטרנס וקבוצות בנקאות אחרות הם רק קצה הקרחון. חשובים הרבה יותר במונחים אנושיים מאות אלפי אם לא מיליוני המשפחות האמריקאיות ששוכנעו לקחת משכנתאות שאת תנאיהן לא הבינו, וכעת הן מתמודדות עם עלייה חדה בריבית על המשכנתאות האלה - ובמקרים רבים עם אובדן בתיהן.

ויש כמובן גם נזק כלכלי נלווה שמתבטא בירידה באמון הציבור בהמשך הצמיחה. אבל למרות זאת, עדיין נשמעות לעתים טענות שמשבר המשכנתאות הוא לא עניין גדול. אף שההפסדים הולכים וגדלים - כעת הם נאמדים ב-400 מיליארד דולר - הם גדולים במיוחד בהשוואה לשווי הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור.

ואולם השקעות גרועות באג"ח מגובות משכנתאות פוגעות במוסדות הפיננסיים הממלאים תפקיד מכריע במתן אשראי, בכך שהן מוחקות חלק גדול מההון העצמי שלהם. בסקירה שפירסם באחרונה, העריך בנק ההשקעות גולדמן כי ההפסדים הנובעים ממשבר המשכנתאות יחייב את הבנקים ושחקנים פיננסיים אחרים לצמצם את היקף ההלוואות שהם נותנים בכ-2 טריליון דולר - ירידה שדי בה כדי להביא למיתון, אם תתרחש במהירות.

מעבר לכך, משבר האמון גובה מחיר כבד משלו, וגם הוא עלול להאט את הפעילות הכלכלית. המשבר הזה בולט במיוחד לעין בפער הכמעט חסר תקדים בין התשואות הנמוכות שמשקיעים מוכנים לקבל על אג"ח של ממשלת ארה"ב - שנחשבות עדיין בטוחות - לריביות הגבוהות בהרבה שדורשים הבנקים זה מזה על הלוואות.

כיצד כל זה קרה?

תשובה חלקית היא האנשים שהיו אמורים להיות ערים לסכנות, ולנקוט את הצעדים המתאימים, במקום להבטיח לאמריקאים שהכל בסדר, ואף לעודד אותם לקחת משכנתאות יקרות. כן, אלן גרינספן (יו"ר הפדרל ריזרב לשעבר), אני מדבר עליך.

תשובה נוספת מצויה במה שלא קרה לאותם מנהלים המופיעים בשער של "פורצ'ן": הם לא אולצו להחזיר אפילו חלק ממשכורות העתק שקיבלו לפני שההחלטות העגומות שלהן התגלו לעיני כל.

לפני כ-25 שנה, אימצו המגזר העסקי והמערכת הפוליטית בארה"ב את הרעיון שתאוות בצע היא דבר טוב. מנהלים מקבלים חבילות שכר ענקיות אם נראה שהחברות שבראשן הם עומדים מצליחות: ב-2006, השתכרו המנכ"לים של מריל לינץ' וסיטיגרופ 48 מיליון דולר ו-25.6 מיליון דולר, בהתאמה.

אבל אם מתברר שההצלחה היתה אשליה - אף אחד לא דורש את הכסף בחזרה. הרווח שלהם, ההפסד שלנו.

לא זו בלבד שזה פשוט לא הוגן, אלא שמצב העניינים הזה מעודד נטילת סיכונים מיותרים, ולעתים גם רמאות. אם מנהל יכול ליצור מראית עין של הצלחה, אפילו במשך שנתיים שלוש, הוא יילך הביתה עשיר כקורח. ואם בהמשך יתגלה שמדובר היה במראית עין בלבד, זאת תהיה בעיה של מישהו אחר.

אם כל זה נשמע מוכר, יש לכך סיבה. חבילות השכר וההטבות העצומות שמנהלים מקבלים אם הם יכולים לזייף הצלחה הם שהובילו לשערוריות הפיננסיות הגדולות שאירעו לפני כמה שנים. הפעם אין כל סימן לכך שהמנהלים עברו על החוק - אבל כמו אז, גם עכשיו אמון הציבור הופר.

משבר המשכנתאות ומחנק האשראי הם התוצאה של כישלון הממשל לבצע רפורמה אמיתית באופן שבו מנהלים חברות בארה"ב, אחרי סדרת השערוריות האחרונה. ג'ון אדוארדס (המתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות) הציג באחרונה תוכנית לרפורמה במגזר העסקי, אולם היא לא זכתה לתשומת לב רבה. מינהל עסקי תקין לא נחשב לנושא פוליטי מרכזי. אבל הוא בהחלט ראוי לכך.

 

למאמר המלא מתוך עיתון הארץ לחץ כאן

נכתב בתאריך
26/11/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו