עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לקח מאוסלו - כדי לא לחזור לכשלי תהליך אוסלו, עלינו להפנים שליבת הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים הוא על עצם זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי במדינת לאום משלו. התביעה להכרה בזכות זו קודמת לדיון על השטחים

 

לקח מאוסלו

מאת דני רשף, 14.10.2007

 

כדי לא לחזור לכשלי תהליך אוסלו, עלינו להפנים שליבת הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים הוא על עצם זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי במדינת לאום משלו. התביעה להכרה בזכות זו קודמת לדיון על השטחים      

 

בשיחה עם שגרירים וכתבים ישראלים בבריסל, ביום שלישי (9.10.07),  אמרה אחת מבכירות נציבות החוץ של האיחוד האירופי ש"זכות השיבה" תיכלל בכל משא ומתן עתידי לשלום במזה"ת. למעשה אמרה הבכירה שהסכסוך, לתפיסתה, הוא על הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני ולא על זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי וזכותו למדינת לאום, ממש כמו זו שיש לפינים, לנפאלים, ואפילו לפלסטינים. בפועל זכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולמדינת לאום משלו מוכרת בכל מדינות העולם, מה שלא נכון לגבי העם היהודי.

 

אין להמעיטו בהישג הפלסטיני להפוך את חצי מיליון הפליטים הפלסטינים לאבן הנגף לכל תהליך שלום עם ישראל כאשר 100 מיליון פליטים אחרים, מהשנים 1945-8, כבר נשכחו מזמן. הפליט הפלסטיני הוא חוד החנית של הזהות הפלסטינית הנותן משמעות למילה  "צומוד" – עמידה איתנה. הפליט הוא גם חוד החנית בשלילת זכותם של היהודים למדינה לאום משלהם בא"י.

 

***

אל נלין על מדינות העולם. זו מדינת ישראל, על רוב ממשלותיה, שגימדה את הסכסוך לשאלות טריטוריאליות ולסידורי ביטחון. ישראל היא זו שדחקה את ההכרה הפלסטינית בזכותם של היהודים למדינת לאום, כליבת הסכסוך, לטובת איכות סידורי הביטחון והיקף הנסיגה כחזות תהליך השלום כולו. אותם נימוקים "ביטחוניים" משמשים גם את האופוזיציה בהתנגדותה. אין אף עיתונאי ישראלי שראיין בכיר פלסטיני ושאל אותו שאלה בוטה אחת – האם אתה, הבכיר הפלסטיני, מכיר בזכותם של היהודים למדינת לאום משלהם בארץ ישראל, כתמורה להכרה ישראלית בזכות הפלסטינית? התקשורת עוסקת בקווים, בשטחים מפונים ובסידורי ביטחון ולא בזהותה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.

 

ברור שלאוזן האירופית הערלה - אם יש שלום אין צורך בסידורי ביטחון מוגזמים - ההתעקשות הביטחונית הטכנית לא יכולה להתפרש אלא כהתחמקות מהשלום. זאת, מאחר שנציגי ישראל רק לעתים רחוקות מדברים על זכות היהודים להגדרה עצמית ולעולם לא מציגים אותה כליבת הסכסוך האמיתית. זכות זו לא נכללת בתובנה הבין לאומית של הסכסוך.

 

הייתה תקופה, תקופת ההתנתקות, שהמילים "יהודית דמוקרטית" שימשו להסברת והבנת התהליך לנו, לפלסטינים ולקהילייה הבין לאומית. ההתנתקות הייתה תהליך של הגדרה לאומית בזהות ובשטח. לא במקרה גרר הימין את הוויכוח חזרה למחוזות הביטחון, שהרי "הביטחון" הוא טיעון מניפולטיבי, גשמי ומדבר ללב כולם, ומפני החשש מהמשמעות הטריטוריאלית של הנוסחה "יהודית דמוקרטית" ומהמשמעות המלאה של המונח "דמוקרטית". 

***

התהליך המתקיים מול הפלסטינים מחזיר אותנו לימי אוסלו בצורת החשיבה ובתבניות השיח.: חלון הזדמנויות, יש פרטנר, מחוות לחיזוק הפרטנר, ויתורים כואבים למען השלום, הקו הירוק, סידורי הביטחון וחלוקת ירושלים. אכן, בבסיסו, תהליך אוסלו לא כלל הכרה בזכותם של היהודים למדינת לאום אלא רק בהגשמת הזכויות הלאומיות הפלסטינית תמורת שלום. לא רק מה שנכלל בשיח היומי חשוב אלא גם מה שחסר. ה"מדינה יהודית דמוקרטית" שציפי ליבני וחיים רמון  שיננו לכל מאזין מאות פעמים נעלמה לחלוטין מהשיח הציבורי .

 

מולנו במו"מ עם הפלסטינים חוזר הריטואל הישן. הצוות הישן של יאסר ערפאת - פת"ח חוץ במלוא הרכבו ומשמעותו השלילית - עם אותן הטכניקות של וויכוח מייגע על פרטים שאינם חשובים שנועדו לדחיקת ישראל לפינה והצגתה כסרבנית שלום. התעקשות מוחלטת על זכות השיבה תכשיל את כל "פריצות הדרך" ותהפוך את כל ההישגים לבטלים. קהילייה בין לאומית רווית אינטרסים וחסרת מודעות, תמשיך לחשוב שהסכסוך הוא לא על זכות ההגדרה העצמית של היהודים במדינת לאום משלהם, אלא רק על זכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים, שהרי אנו ממשיכים לדון ולהתרכז באיפה יעבור הגבול ולא בעצם זכותנו לאותה הגדרה. 

 

בכל המובנים חזר הסכסוך בינינו לפלסטינים לנקודת המוצא של ערב אוסלו משל לא למדנו דבר ורק התגלגלנו אחורה. 

 

 

 

 

    

 

למאמרים של דני רשף

מחבר
נכתב בתאריך
14/10/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו