עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

יתרון הייחוד - אם ברצוננו לקיים קהילות כפריות איכותיות, מודרניות ומשמעותיות לחבריהן ולסביבה, עלינו לחדול לשאול איך נהיה כמו כולם, אלא לשאול

יתרון הייחוד

מאת אלישע שפירא, 10.9.2007

 

אם ברצוננו לקיים קהילות כפריות איכותיות, מודרניות ומשמעותיות לחבריהן ולסביבה, עלינו לחדול לשאול איך נהיה כמו כולם, אלא לשאול מה יהיו המאפיינים הייחודיים שלנו

 

 

בסוף השבוע האחרון הזדמנו, קבוצת חברים, לביקור בבית הבד של אבטליון, ישוב קהילתי בגוש שגב שבגליל התחתון. פרץ, המארח שלנו, בחר להקדים להרצאתו המאלפת על משק הזיתים ועל תכונותיו המופלאות של שמן הזית, תיאור כללי על ההתיישבות היהודית בגליל התחתון. אני מודה, דבריו הפתיעו אותי. הם היו בלתי צפויים, עצובים ומדהימים. על פי תיאורו, יישובי גוש שגב ודומיהם, הולכים ומזדקנים, בדרך להיותם "ישובים גריאטריים".

 

"הצעירים אינם ממשיכים במקום וישובים שתוכננו עבור מאות בתי אב, מאוכלסים לשליש או לרביע ולפעמים גם פחות מזה", הוא אמר. שאלנו האם המרחק מהמרכז הוא שגרם לכך. פרץ מיהר לתקן אותנו: "אנחנו במרחק של 25 דקות מקניון המפרץ ובטווח של 35 דקות מתיאטרון הצפון". עוד אגדה התנפצה, אגדת הישובים הקהילתיים המשגשגים. אחר כך השלימו יודעי דבר את התמונה וסיפרו שכך גם בישובים הקהילתיים של עמק יזרעאל, ישובים שהתרוקנו מצעירים ומילדים.

 

***

אם כך בישובים הקהילתיים המצליחים לכאורה, חלומם הנכסף של קיבוצניקים רבים, מה יהיה גורלן של ההרחבות הקהילתיות ליד הקיבוצים? מה יקרה לקיבוצים הבונים את אוכלוסייתם על "תושבים", או על חברים למחצה? מה יקרה לדור השני של התושבים, לאחר שימומש (או לא ימומש) התמריץ של עסקת הנדל"ן הנוחה בתנאים מועדפים? מה יביא צעירים נוספים לקיבוצים?

 

את התשובה נתנו אחדים מבין "הבנים החוזרים" לקיבוצים אייל ועינת, בראיון לטלוויזיה, ששודר גם הוא בסוף אותו שבוע. הם אמרו שהם חוזרים היות ולדעתם "יש לקיבוץ ערכים מוספים ייחודיים". את הדברים האלו אמרו בנים החוזרים לקיבוצים "מתחדשים" (דיפרנציאליים). נדמה לי שמיותר לחזור ולומר לקוראים כי אני מאמין בקיבוץ השיתופי וביכולתו של הקיבוץ השיתופי להציע ערך מוסף לחבריו ולסביבתו. מעבר לעמדותיי ולאמונתי הידועה, דברי הפעם מכוונים דווקא לקיבוצים הדיפרנציאליים, בתקווה שיידעו לטפח ייחוד משמעותי. ליצור ולקיים לאורך זמן "ערך מוסף" שיציל אותם מגורלם של הישובים הקהילתיים בגליל. לשם כך צריך לשנות את הדיסקט. צריך להשתחרר מהמגמה הסוחפת והסופנית (לקיבוץ) של "להיות כמו כולם".

 

 צריך לחדול מהמרוץ למחיקת הייחודי והשונה. לעצור את התאוצה להתמזגות מלאה עם הסביבה. במונחים תרמו-דינאמיים קוראים לתהליך הזה "טרופיה", שמשמעותו השתוות הטמפרטורה של הגוף עם הטמפרטורה של סביבתו. לגוף חי זה קורה כאשר הוא מת. התהליך ההפוך מכונה "אנטרופיה" ומשמעותו שימור טמפרטורה שונה מזו של הסביבה. לשם כך נחוצה השקעה מתמדת של אנרגיה ונחוץ מנגנון בידול מסוים מהסביבה (עור הגוף שהוא פתוח ונושם אך הוא גם מבודד ומסייע לשמור על הטמפרטורה השונה של הגוף). הצירוף של שניהם הוא תנאי הכרחי לחיים.

 

אם ברצוננו לקיים קהילות כפריות איכותיות, מודרניות ומשגשגות, משמעותיות לחבריהן ולסביבה גם בעתיד,  עלינו לחדול לשאול איך נהיה כמו כולם. עלינו לשאול מה יהיו המאפיינים הייחודיים שלנו. מה יעשה אותנו ראויים ומשמעותיים לעצמנו ולסביבתנו. זו השאלה הנכונה לקיבוצים השיתופיים והיא נכונה שבעתיים לקיבוצים הדיפרנציאליים.

 

***

 

למרות הספקות הרבים המלווים אותי לגבי ייתכנות הדבר בקיבוצים הדיפרנציאליים, אני רוצה להאמין שהדבר אפשרי ואני נכון לסייע ככל יכולתי, לכל קיבוץ, גם אם הוא ויתר על השותפות והשוויון שאני מאמין בהם, כל עוד חבריו נחושים בדעתם לקיים מרכיבים משמעותיים של שותפות וערבות הדדית, והם פועלים כדי למנוע פערים הולכים וגדלים ביניהם.

 

 


נכתב בתאריך
10/10/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו