עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

גל חדש במוסיקת העולם הכלכלית - בעוד אצלנו דבקים ב"ציבורי הוא רע ופרטי הוא טוב", בעולם הולכים וגוברים הקולות המאתגרים את הנחותיו של הניאו-ליברליזם. את נעימות הגל החדש ב"מוסיקת העולם" הכלכלית, ראוי להשמיע לח"כים לקראת ההצבעה על "חוק ההסדרים"

גל חדש במוסיקת העולם הכלכלית

מאת דני גוטוויין, 9.10.2007

 

בעוד אצלנו דבקים ב"ציבורי הוא רע ופרטי הוא טוב", בעולם הולכים וגוברים הקולות  המאתגרים את הנחותיו של הניאו-ליברליזם. את נעימות הגל החדש ב"מוסיקת העולם" הכלכלית, ראוי להשמיע לח"כים לקראת ההצבעה על "חוק ההסדרים"

 

 

במלאת שנתיים לפרסום מסקנות ועדת בכר ש"יצרה מהפכה בשוק ההון", פרסם "דה מרקר", המוסף הכלכלי של הארץ, ראיון מיוחד עם בנימין נתניהו, שהסביר כי ועדת בכר היתה רק שלב בסדרת שינויים העוברים על שוק ההון. בהקשר זה מעניינים במיוחד היו דבריו על הרפורמה בקרנות הפנסיה. לדברי נתניהו  "קרנות הפנסיה היו במצב איום, אבל רובן לא היו על סף קריסה מיידית ויכלו להתקיים עוד עשרות שנים באותה מתכונת. 'הסכנה לא היתה קריסה, אבל ההזדמנות היתה ליצור שוק אג"ח בישראל שפותח פתח לשוק הון אמיתי. המבנה שהיה קיים שאב את כל האשראי במשק ומנע אשראי ממשקי הבית ועסקים קטנים'". (17.9.2007) 

 

הייתה זו כנראה אווירת הימים הנוראים שהביאה את נתניהו להודות כי כל סיפורי האימים על ההתמוטטות המאיימת על קרנות הפנסיה, שהיו הנימוק להפרטתן לא היו אלא סיפורי בדים, אם להתבטא בעדינות.  נתניהו גם מאשר את טענתם העיקרית של מבקרי המהלך – שנדחו אז בבוז כ"תיאוריות קונספירציה" – כי בין הפרטת קרנות הפנסיה ליציבותן הפיננסית לא היה דבר, וכי מטרתה האמיתית של "הרפורמה" הייתה ליצור בישראל "שוק הון אמיתי". 

 

אמינות דומה, כך נראה, יש לתת להסברים אחרים שסיפק נתניהו למהפכת ההפרטה שהואצה בזמנו, בדבר המשק כ"רכב שבלם על פי התהום" או המגזר הציבורי כ"איש השמן" הרוכב על "האיש הרזה", הוא המגזר העסקי.

 

***

 

ספק אם קיומו של "שוק הון אמיתי" מרגיע את הגימלים בהווה ובעתיד. אלה רואים את חסכונותיהם משייטים בבורסה הסוערת בניווטם של מנהלי תיקים הניזונים מדמי הניהול שמשלמים עמיתי הקרנות. צהלות ההפרטה של נתניהו עומדת גם בניגוד למשבר בשווקי הכספים בעולם, הנזקקים ממש בימים אלו להתערבות ציבורית נמרצת כדי למנוע את התמוטטותם. ככל שהולכות ומתבארות סיבות המשבר שהחל בקריסת שוק המשכנתאות בסיכון גבוה – הסאב-פריים – בארה"ב, כך מסתבר שהן אינן עניין "נקודתי", אלא תולדה של כשל מהותי לשיטת השוק בכלל.

 

 ואמנם, מי שנחלצו להציל את השוק מידי עצמו היו דווקא הבנקים המרכזיים – שאחריותם היא יותר לציבור ופחות לשוק – שנקטו צעדים להרחבת האשראי.  נגיד הבנק אוף אינגלנד, שגינה תחילה צעדים אלו כמעודדים "התנהגות חסרת אחריות" של המשקיעים, נאלץ עד מהרה לנקוט במהלך דומה כדי להציל את ה"נורת'רן רוק", בנק המשכנתאות השלישי בגודלו בבריטניה - שרק לפני עשור הפך מ"אגודת בניה" בבעלות חבריה לבנק מסחרי – והאוצר הבריטי אף נאלץ לערוב לכספי החוסכים כדי להפסיק את פדיונות הענק שאיימו על הבנק.

 

הספק ביכולתו של השוק לנהל את הכלכלה הגלובלית בא לידי ביטוי לאחרונה בזירה נוספת: פליטת גזי החממה הגורמת להתחממות כדור הארץ.  האסון האקולוגי שגורמת התחממות זו הוא עוד דוגמה לחוסר יכולתו של הקפיטליזם לנהל את החברה התעשייתית; או בלשון אחרת, היא חושפת את העובדה שהגיון התחרות של הקפיטליזם, מנוגד להגיון חלוקת העבודה של העולם התעשייתי. 

 

***

 

ניסיון לצמצם את פליטת גזי החממה באמצעות הסכם בין-לאומי מחייב נעשה בימיו של הנשיא קלינטון ב"פרוטוקול קיוטו"; קלינטון גם חתר וחותר לחקיקה פדראלית מחיבת לצמצום פליטת גזי החממה ומתנגד לחלופה בדמות היוזמות של שוורצנגר בקליפורניה להתמודדות וולונטרית של מדינות ארה"ב - כל אחת לבדה – עם הבעיה. ואולם, הסכם זה עורר את חמתם של חסידי השוק, שראו בו צעד ראשון להפקעת ויסות הכלכלה מידי ההון הפרטי, ובלשון אחרת, ערעור כל המבנה הכלכלי-פוליטי של הניאו-ליברליזם. אין פלא אפוא, שסיכולו של פרוטוקול קיוטו היה אחד הצעדים הראשונים של ממשל בוש; מנגד, אל גור – סגנו של קלינטון, שבוש חטף-גזל ממנו את הנשיאות – נרתם למסע הצלב שהחזיר את הנושא אל מרכז סדר היום העולמי; בתגובה לכך כינס ממשל בוש בשבוע שעבר ועידה של 17 המדינות המזהמות ביותר בעולם, ביניהן סין, הודו וברזיל.,בוועידה אמר בוש שהוא מתנגד לקביעת יעדים מחייבים לפתרון הבעיה, משמע בוש חותר להבנות מרצון להגבלת הפליטה כדי לבטל את הלחץ להסכם מחייב. המאבק בין קיוטו לוושינגטון הוא אפוא לא על הצורך בהגבלת פליטת גזי החממה, אלא על האופן שבו יעשה הדבר; המאבק הוא בין ניהול תחרותי לניהול חברתי, בין הרווח של הבעלים לרווחה של החברה.

 

לשינויים אלו בשיח הכלכלי העולמי ולהתגברות הקולות המאתגרים את הנחותיו של הניאו-ליברליזם, יש בינתיים רק הד קלוש בישראל.  להפך, כאן עדיין שלטת הדעה כי "ציבורי הוא רע ופרטי הוא טוב". במושב החורף המתקרב יעלה לדיון בכנסת "חוק ההסדרים" שחלקו הניכר מוקדש להמשך ההפרטה של נכסים ושירותים ציבוריים.  זה יהיה הזמן להשמיע לחברי הכנסת את נעימות הגל החדש ב"מוסיקת עולם" הכלכלית. 


נכתב בתאריך
11/10/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו