עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

חממה ליזם וליזמויות - יש להעניק אפשרות לחברים בעלי כישרונות שונים, ראש גדול ורוח יזמות, לפתח את עצמם ואת יוזמותיהם. בקיבוץ השיתופי צעד כזה הו

שיתופי חדשני / אורי הייטנר

חממה ליזם וליזמויות

<br>


יש להעניק אפשרות לחברים בעלי כישרונות שונים, ראש גדול ורוח יזמות, לפתח את עצמם ואת יוזמותיהם. בקיבוץ השיתופי צעד כזה הוא גם לתועלת הכלל (תגובה ל"השטעטל המתחדש")

 

קיבוץ אורטל הוא קיבוץ שיתופי לעילא ולעילא. קיימת בקיבוץ הפרדה מוחלטת, ללא כל הנחות וחריגים, בין תרומה לתמורה; לא שעות נוספות, לא גיוסים בתשלום, לא מודל משולב. ובאורטל, לצד העסקים הגדולים – ענפי החקלאות והתיירות, פועלות יזמויות; ענפונים קטנים של חברים המנהלים עסקים קטנים בתחומי העניין שלהם. מאחר ואורטל הוא קיבוץ שיתופי, מובן מאליו, שכל הכנסות ורווחי העסקים הללו נכנסים למשק. שכר העבודה של כל יזם נכנס לקופת הקהילה, כמו שכר העבודה של החברים העובדים בכל ענף אחר.

 

אנו מעודדים מאוד את היזמויות. יש לנו צוות יזמויות, יש לנו מלווה יזמויות. כמובן שהיזמויות כפופות להנהלה הכלכלית ולמרכז המשק, הן נבחנות כלכלית, כמו כל ענף. יזמות שלאורך זמן אינה מצדיקה את קיומה הכלכלי, והיו דברים מעולם, נסגרת. צודק פלג מור שמרבית העסקים הקטנים נסגרים. אצלנו התמונה שונה. מה הסיבה לכך? העובדה שאנו קיבוץ, מאפשרת לנו לתת חבל ארוך יותר ליזם, מאחר ויש לו עוגן כלכלי יציב. הקיבוץ השיתופי הוא חממה ליזמים וליזמויות. היזמות הראשונה היתה נגריה – חבר שהפך תחביב למקצוע, שהיום הוא ענף מוכר בכל האזור ונותן פרנסה לחברים נוספים. יש לנו שתי יזמויות בתחום הגרפיקה, יזמות בתחום המוסיקה, צלמת מצליחה מאוד, פקח בניה מצליח מאוד ועוד. כשאני מדבר על הצלחה, אני מתכוון להרבה מעבר לתשלום שכר העבודה.

 

***

מה הרעיון שעומד מאחורי רעיון היזמויות?

 

ההתפתחות המקסימאלית של החבר היא אחד העקרונות המכוננים שלנו. זו הערבות ההדדית האמיתית, הרלוונטית לקיבוץ במאה ה-21. הדבר בא לידי ביטוי בעידוד ההשכלה. למשל – בראשית שנות ה-90, בהשקעת ענק, עודדנו את כל החברים ללמוד לתואר ראשון או לפחות מקצוע. כמעט כל החברים נטלו חלק בתכנית "המסלולים האישיים". ביטוי שני הוא ביטול מוסד סידור העבודה כבר בשנת 1990 וקבלת העיקרון של עבודה חופשית – כל חבר עובד במקום שבו הוא רוצה ובמקצוע שלו, באורטל ובחוץ, ובלבד שיעמוד בדרישות הפרנסה של הקיבוץ. היחידה לפיתוח משאבי אנוש מסייעת לחבר ומלווה אותו.

 

עידוד היזמות היא חלק מאותה מגמה. המטרה העיקרית היא מתן אפשרות לחברים בעלי כישרונות שונים, ראש גדול ורוח יזמות, המוכנים לקחת על עצמם את האתגר הזה ולפתח את עצמם.

 

כאמור, המטרה המרכזית היא הפרט, אך גם המשק נשכר מכך מאוד. מיקסום יכולותיו של כל חבר מגדיל את ההכנסות למשק. התרומה השולית של היזם כעובד מן השורה בענף או במפעל, לא אחת כעובד מתוסכל, קטנה בהרבה מתרומתו כיזם. את ניסיונו כיזם, ניתן למנף לקידומו לתפקידי ניהול בענפי הקיבוץ.

 

גם הקהילה מרוויחה מכך שחבריה מרוצים וחשים שהקיבוץ אינו מקום חונק שאינו מאפשר להם להתפתח, אלא להיפך, הוא מעודד אותם ומסייע להם לבטא את כישרונותיהם. קיבוץ שיש בו אווירה של יזמות – האווירה הזו משליכה גם על החיים החברתיים, ומעודדת יוזמה, אכפתיות ואחריות. 

 

אז מה, לכל הרוחות, מפריע כל כך לפלג מור ביזמויות? למה הוא לועג להן כל כך, למה הוא משייך אותן אוטומטית לקיבוץ המופרט, למה הוא מציג אותן כ"פרנסות אוויר" ומשייך אותן לשטעטל?

 

***

 

גישתו של פלג היא אולטרה שמרנית. הוא שולל כל מה שחורג מהגישה שהיתה מקובלת בקיבוץ לפני עשרות שנים. מה הקשר בין ענפי היזמות לבין הפרטת הקיבוץ? הקשר היחיד, הוא שבקיבוץ של שנות השישים לא היתה הפרטה ולא היו ענפי יזמות. אבל לאמיתו של דבר, אין כל קשר בין השניים. יזמות יכולה להיות בקיבוץ שיתופי ובקיבוץ מופרט. בקיבוץ מופרט רווחיה נכנסים לכיסו של היזם. בקיבוץ שיתופי – לקופת הקיבוץ. זה הבדל משמעותי ביותר, אך ההבדל הוא באורח החיים ולא בסוג התעסוקה. גם התעשיה והחקלאות, פרנסה הנהנית מתעודת הכשרות הקיבוצית של פלג מור, מתקיימת הן בקיבוץ השיתופי והן בקיבוץ המופרט. וגם כאן, ההבדל אינו בסוג התעסוקה, אלא בכך שבקיבוץ המופרט העובדים מקבלים את המשכורת (הדיפרנציאלית) לעצמם, ואילו בקיבוץ שיתופי המשכורות נכנסות לקופת הקהילה.

 

הטרמינולוגיה בה נוקט פלג מור - "פרנסות אוויר", "שטעטל", אנכרוניסטית לחלוטין. הוא שכח להזכיר את "הפיכת הפירמידה". כל הטרמינולוגיה הזו אינה קשורה כלל למציאות ימינו, והשימוש בה לא משרת במאומה את הקיבוץ השיתופי. הקיבוץ השיתופי לא יצליח, אלא אם יחיה במציאות ימינו, ויבטא את שיתופיותו באופן המתאים לתקופה. אם הקיבוץ השיתופי יהיה מזוהה עם מציאות שנות הארבעים של המאה ה-20, לא תהיה לו כל תקומה בשנות העשרה והעשרים של המאה ה-21.

 

הגישה השוללת כל שינוי, היא אחד הגורמים המרכזיים לכך שרוב הקיבוצים היום מופרטים. הדיכוטומיה בין "הקיבוץ הישן" לבין הקיבוץ המופרט, הביאה את הקיבוצים שחבריהם לא מצאו עצמם בשיטה הקיבוצית הישנה לשאוף להפרטה. את הלקח הזה מבין היום הזרם השיתופי, המחפש דרכים חדשות לעיצוב הקיבוץ השיתופי. חבל שבשל שמרנות נוסח "נטורי קרתא" קיבוצי, איבדנו את מרבית הקיבוצים.

 

יש לזכור – המשבר בתנועה הקיבוצית אינו תולדה של ההפרטה, אלא ההפרטה היא תולדה של המשבר. הפחד מפני שינוי קיבוצי גרם לבריחת הקיבוצים. פלג מור הוא ביטוי מובהק של הפחד הזה, ומאמרו בגנות היזמויות מעיד על כך.

 

לא תהיה תקומה לקיבוץ השיתופי, אם ינסה לשחזר את הקיבוץ של לפני דורותיים.

 

****

 

"אדם תעה ביער ולא היה יודע איזוהי הדרך הנכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה שמחה גדולה בלבו, עתה בוודאי יידע הדרך הנכונה. כיוון שפגעו זה בזה, שאל אותו: 'אחי, אמור לי, היכן הדרך הנכונה? זה כמה ימים אני תועה'. אמר לו: 'אחי, אף אני איני יודע, שאף אני תועה כאן כבר ימים הרבה. אלא אומר לך, בדרך שהלכתי אני אל תלך אתה, שבדרך זו תועים. עכשיו נחפש דרך חדשה'".

 

 (ש"י עגנון, בשם ר' חיים מצאנז).

השטעטל המתחדש - מאת פלג מור, שווים, 17/9/2007

נכתב בתאריך
25/9/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו