עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שוחטי האווזים - עבור אנשים מסוימים מצוקת הפנסיה היא קרדום לחפור בו מכירה נוספת של נכסים יצרניים ומניבים. בעוד שיש מי מנסה להמשיך למכור ביצים,

שוחטי האווזים

מאת מיכה אשחר, 23.9.2007

 

עבור אנשים מסוימים מצוקת הפנסיה היא קרדום לחפור בו מכירה נוספת של נכסים יצרניים ומניבים. בעוד שיש מי מנסה להמשיך למכור ביצים, חלק מהנהגת התנועה עסוק בשחיטת האווז.

והמטה השיתופי שותק

 

במאמרו "השטעטל המתחדש" ("שווים", 17 בספטמבר), עמד פלג מור על תופעה חשובה: הפואנטה ב"קיבוץ המתחדש" כבר איננה אי-שיוויון ערך העבודה. כלומר, היינו בסרט, צחקנו או בכינו, ממשיכים הלאה. עכשיו קורה משהו שמשמעותו חורגת הרבה מעבר לזה.

 

אזדקק כאן ליותר מאשר מספר מילות הבהרה.

 

אני מכיר כמה קיבוצים שבהם, בעקבות התנערות הציבור מאחריות לפרנסת החבר, ההכנסה הממוצעת לנפש עלתה בעשרות אחוזים. אין טעם להתעלם מנתון זה, גם כאשר יש מה לומר על האופן שבו מתחלקת אותה הכנסה. כמובן, אני עדיין סבור שאפשר היה להיחלץ ממשברים ולהגיע לתוצאות אלה ואף טובות יותר – אחרת, באופן קיבוצי, כמו שהוכיחו קיבוצים לא מעטים בעבר הקרוב והרחוק. אבל קשה לקבל החלטה על חייהם של אחרים במקומם, כאשר הברירה שלטענתם עומדת מולם, היא בין רע לבין גרוע.

ויכול בהחלט להיות גם עוד יותר גרוע.

***

טענה בעלת משקל אומרת, כי יש עדיין כמה מכנים משותפים חשובים שבגללם לא כדאי לזרם השיתופי לפרוש מהתנועה, יש כמה דברים חשובים מספיק,  שעדיין כדאי להיאבק עליהם מבפנים, תוך ניצול אינטרסים המשותפים לנו עם קיבוצים לשעבר. במילים אחרות יש עוד מה להפסיד.

אלא שכמסתבר, יש מי שעובד ללא ליאות כדי שנפסיד.

נדמה לי שהמומרים החדשים בלאונרדו, מזניחים מעט את עבודתם המיסיונרית בעת האחרונה. אני שומע פחות על התרוצצויות באסיפות קיבוצים השוקלים שינוי, ועל הטפות מוסר למתלבטים. למשל, כבר איזה זמן לא שמעתי את המושג "תקיעות", כמציין של חוסר התוחלת שבמחשבה ממושכת, על הצפוי לקהילה לאחר שתיאות לחתוך לעצמה את ורידיה.

אז איפה הם הקדושים כולם? – האם נעלם מעיניהם של המחנכים הישועים, כי עדיין יש מקומות שבהם חלוקת ההכנסות איננה תואמת את הדוגמה החדשה? חוששני שלא. האש הקדושה לא כבתה, חלילה – היא רק שורפת חלקות חדשות. הם עובדים עכשיו על פרויקט חדש וחשוב יותר: הם דואגים שמא תהיינה לנו יותר מדי הכנסות לחלק.

כאן אני נכנס לפינה אידיאולוגית וציבורית, שיש טעם לטאטא היטב מאי-הבנות נפוצות. עוד כמה מילים, ברשותכם.

בציבור הרחב, מושגים כמו "צדק חברתי", "שוויון" ואפילו "מצע חברתי" נשמעים ממש טוב. אפילו גברי ברגיל מצדד בהם בפומבי. במחשבה נוספת, הדבר מדהים, בייחוד בהתחשב בכך שרוב התנועה הקיבוצית אימץ ערכים שקדמו אפילו למהפכה הצרפתית. לא מדובר בנסיגה של מה-בכך.

כיצד זה, אם כן, השתמר ואף זכה לעדנה, שיח חברתי מתקדם?

אז נכון, השימוש במושגים כלשהם, איננו מחייב שום דבר קונקרטי. זה מסביר חלק מהנכונות להיות "חברתי" ולדבר "חברתית" לכל צורך שהוא: אפשר להמשיך לעשות את ההיפך הגמור. הזניה זו של עולם המושגים היא גם אופנתית, והיא איננה מייחדת את השיח הפוליטי-כלכלי דווקא.

אבל אי ההבנה הפוליטי-כלכלי נפוץ מאוד, לצערי, גם בין מי שנחשבים ל"חברתיים כשרים", ואפילו "מבינים". אתם תסלחו לי על המרכאות, נכון? וגם על הניסיון שלי להסביר לאט. הנה, אם כן:

כדי שתהיה חלוקה צודקת של הכנסות, או אמצעי קיום אחרים, צריך שיהיה מה לחלק. זאת אומרת, ייצורם של אותם אמצעים קודם להחלטה כזו או אחרת, על חלוקה איזושהי. אני מוצא כי דווקא לבבות חברתיים שותתים, מתייחסים אל אותו ייצור כאל מה-זה משעמם. אבל הוא מהווה תנאי מוקדם לכל דיון ממשי, כזה שבכלל יש בו טעם, על חלוקה מסוג כזה או אחר (ברטולט ברכט כתב על זה כמה קטעים די קולעים).

 

***

 

באוגוסט כתב אורי הייטנר ("דרכו המנצחת של עופר עיני", "שווים" 5 באוגוסט השנה), בין היתר על החוכמה שבשיתוף הפעולה של עיני עם התאחדות התעשיינים.

בתגובה כתב אלעד הן, איש יקר ומוערך, במילים אלה:

" האם מלבד כל פאר שיתוף הפעולה בין המעסיקים לעובדים עוד נשאר גם הבדל מסוים קטן בין עמדותיהם? האם יש להם רק אינטרס משותף ולא נגיד סתירה באינטרסים? מישהו אמר מאבק מעמדי? "

טעות קרדינאלית של רבים וטובים היא, שהם דורשים לומר "כל דכפין ייתי ויצרך" כאשר השאלה העומדת על הפרק היא, אם השולחן בכלל יהיה ערוך.

במאמר מוסגר ייאמר, כי זוהי גם מעין מיסיונריות מסוג הפוך, המחייבת להשתמש בטקסטים נכונים ופוסלת אנשים על סמך שימוש במילים לא נכונות. וכל זה, בלי שום קשר למציאות! לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, כאשר חברה ושותפה לדרך שאלה על הבחירות שבהן נבחר עופר עיני, למה לא מציבים מולו מועמד סוציאל דמוקרטי?

***

חזרה לנושא: ברוב הקואופרטיבים בעולם אין שוויון ערך העבודה. המהפכה המתחוללת היום בקיבוצים כבר איננה עוסקת בביטול אותו שוויון, אלא, כפי שציינתי בראש הדברים, בדבר-מה רדיקלי יותר.

דבר זה כרוך בביטול אופיו של המשק הקיבוצי כמשק יצרני מפותח.

התירוץ השכיח הוא הצורך להבטיח פנסיה לחברים. אינני מתעלם כלל מצורך זה, אבל יש ויכוח על האופן שבו יש לבצע את הדבר. נדמה כי עבור אנשים מסוימים, מצוקת הפנסיה היא קרדום לחפור בו מכירה נוספת של נכסים יצרניים ומניבים. בעוד שיש מי מנסה להמשיך למכור ביצים, חלק מהנהגת התנועה הקיבוצית עסוק בשחיטת האווז.

 

פלג מור עמד על השינוי המתחולל באופן פרנסתם של חלק מהחברים: מעובדים השותפים לתעשייה וחקלאות מתקדמות ומפוארות, המקיימות בכבוד אדם חופשי מפחד, חזרה ל"פרנסה מפה ומשם", ליקוט נואש של פירורים, אשר דומה יותר מכל, לסיפור של ברדיצ'בסקי. אולי זהו שינוי מהותי יותר מאשר השינוי בשוויון ערך העבודה, ובכל מקרה, זה הוא שעליו מתחולל כרגע מאבק.

במהלך יולי כתבתי כאן על המחדל שבאי-עריכת בירור תנועתי בשינויים במשק החלב: מכירת תנובה, חוק החלב המוצע. אבל גם המטה השיתופי צריך לנקוט עמדה. אם אני מבין נכון, אחד הדברים שבגללם יש בכל זאת יתרון להישארות בתנועה, הוא אינטרסים משותפים שחוצים את הגדרות מבנה התגמול על העבודה. מה עם תנובה ומשק החלב? האין אלה עניינים נכבדים דיים?

אני קורא בכותרות ובמסמכים שהופקו לקראת אירועים שונים בזרם ובמאה השיתופי: "שוויון וערבות הדדית מול התרחבות הפערים" וכולי. "טיפוח שותפויות... קביעת גבולות ההפרטה", ועוד: נושאי חינוך, קרקעות, ועוד ועוד. אם לא ננקוט עמדה מפורשת בנושא קונקרטי שעומד על הפרק, ודווקא נושא שיש בו מחלוקת, מה ההבדל בינינו לבין גברי ברגיל שממשיך להניף את דגל השוויון והסולידאריות כל עוד אין הדבר מחייב במאומה?

על המטה השיתופי לנקוט עמדה, סוף כל סוף, בשאלת "תנובה".

 

השטעטל המתחדש, פלג מור, שווים, 17.9.2007
דרכו המנצחת של עופר עיני, אורי הייטנר, שווים, 5.8.2007
 

נכתב בתאריך
23/9/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו