עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

האמת האמיתית - הניגוד בין אותן אמונות ודעות, הוא השתקפות של ניגוד בין מעשים שונים, או מוטב – דרכים שונות להתמודד עם אותה בעיה עתיקת-יומין ושמה: בזיעת אפיך תאכל לחם

האמת האמיתית

מאת מיכה אשחר, 2.9.2007

 

 

הניגוד בין אותן אמונות ודעות, הוא השתקפות של ניגוד בין מעשים שונים, או מוטב – דרכים שונות להתמודד עם אותה בעיה עתיקת-יומין ושמה: בזיעת אפיך תאכל לחם

 

מושג האמת מזמן לא זכה לעדנה כזו בעיתון שסוקר את נושא השוויון בין בני אדם. לאחר קריאת כמה מהמאמרים שדשו נמרצות בנושא, נזכרתי בקורס אוניברסיטאי שהתקיים פעם, בשם: "האמת, ללא-סטטיסטיקאים".

מהי אמת? האם זהו מושג מופשט, מוחלט? האם האמת יחסית ואם כן, איך ניתן למדוד את מידת יחסיותה (בזה אגב, עוסק אותו קורס ללא-סטטיסטיקאים)? ועוד, ועוד.

להודות על האמת, כל זה לא כל כך מעניין אותי. עבורי האמת היא קונקרטית. אם בכלל, ובמידה שהיא מושג מעניין – היא קונקרטית לחיי.

 

כשאני אומר שהנושאים המעניינים לדיון, הם אלו שקונקרטיים לחיי, אני אומר דבר פשוט. זה עד כדי כך פשוט, שאפשר לטעות בקלות מרוב ניסיון להבין על מה מדובר. זה אוכל, מים, חשמל, דיור, עבודה, בריאות, פנאי. אלה חיי אדם, כפשוטם. במאמר מוסגר אומר - נכון, אוכל יכול להיות יותר טעים, פנאי יכול להיות יותר איכותי. הכל סבבה.

 

מתוך נקודת המבט הזו יותר פשוט לי להבין על מה ניטשות מחלוקות פוליטיות. טעות נפוצה היא ההבחנה כאילו המחלוקת משקפת בעיקרה, הבדלים בין אמונות שונות, וכי ניתן ליישב את הוויכוח ברמה אקדמית, ואם נבדוק את הדברים לעומקם אז תבוא גאולה לעולם, או קץ הפוליטיקה, או כיוצא בזה, כי כל הויכוח מתחיל בראש, במחשבות. אינני אומר כאן כי אין מחלוקות בין דעות שונות, או כי משקלן זניח. טענתי היא, כי בחשבון אחרון, הניגוד בין אותן אמונות ודעות, הוא השתקפות של ניגוד בין מעשים שונים, או מוטב – דרכים שונות להתמודד עם אותה בעיה עתיקת-יומין ושמה: בזיעת אפיך תאכל לחם.

***

כדוגמה לכך, יש ניגוד אינטרסים ביני, שמוכר חלב טרי, לבין אותם חלקים בתנועה הקיבוצית שמוכרים את היכולת להמשיך לייצר ולמכור את אותו חלב באופן יציב ומתוכנן. אותו ניגוד אינטרסים משתקף בוויכוח ערכי בינינו. טועה מי שחושב כי הוויכוח הערכי הוא זה שמשתקף בניגוד האינטרסים. טענתי היא כי בצד חשיבותו הרבה של הדיון הערכי, הוא איננו זה שקובע בחשבון אחרון.

 

לא מוזר בעיני שדווקא אורי צבי גרינברג עסק בוויכוח בינו לבין תנועת העבודה דרך משקפי הדיון באמת, כמושג מופשט. התנועה שאצ"ג דיברר, לא עסקה במתן פתרונות לחייהם של בני אדם במובן הפשוט, מובן של דיור ופרנסה מכובדת ופנסיה וכולי. אלא, היא עסקה במיסוך, או בהסוואת אותם צרכים אנושיים בסיסמאות של דם ואש וקדושת קברים. לכן לעגה כל כך להתיישבות ולהגנה עצמית – כמובן, רק במידה שההתיישבות וההגנה היו כאלה בפועל-ממש ולא שימשו אמצעי הצהרתי או הפגנתי, או מוטב שניהם גם יחד.

 

אותה תנועה אצ"גית לא יכלה להתעלם מקיומן של שאלות קיומיות אמיתיות, במובן שבו אני מפרש את האמת: המובן הקונקרטי לחיי בני אדם. הרי גם לרביזיוניסטים יש חשבונות לשלם, וכן הלאה. אז איך מטפלים בפתרונות שהציעה תנועת העבודה לתעסוקה, חינוך, בריאות וכולי? או. הולכים לדיון על מושג האמת. האם יש אחת, שתים או מאה ועשרים ג'יגה? האם הוויכוח הוא רק תרבותי, קיומי או אולי הוא בכלל קוסמי?

 

דודו פלמה, במאמרו "סירוב טוב וסירוב רע", מבצע הקבלה בין סירוב לשירות בצה"ל לבין סירובו של חייל גרמני לשמור במחנה ריכוז בו הושמדו בני אדם. סבבה, מותר לדודו פלמה לכתוב מה שהוא רוצה. זו זכותו, וכך מן הסתם קבע בוודאי גם בג"צ באחת משלל פסיקותיו שאינני בקי בהן. אלא מאי? אותם שופטים אינם עוסקים בדודו, באותו מובן שבו הוא בן אדם של ממש. הם עוסקים בזכויות. בעבר כתבתי כאן על הרגע שבו בני אדם של ממש ביקשו מאותו בג"צ לקבוע מהו "קיום בכבוד" בפועל ממש, במובן של חשבון מכולת וסכומי כסף, דבר שמאפשר – למצער – קיום אמיתי, נעבעך.

 

הם הגישו את אותה עתירה שנודעה בשם "בג"צ הקיום בכבוד". או-אז הראה להם בג"צ את הגב, או במילותיו של השופט חשין: "זאת המדינה... מי שלא טוב לו, שייסע לתאילנד".

במילים אחרות, העיסוק באמת – או בכל הפשטה אחרת – כמושג, כך שאת מקומו של הדיון על צרכיהם הממשיים של בני אדם יתפוס דיון על מושגים מופשטים, הוא מוטיב המשותף לעולמם של אצ"ג, דודו פלמה ומוסד הבג"צ הישראלי. אותו משותף חשוב בהרבה מההבדלים, והוא נמדד במובן המעצבן שבו התחלתי את המאמר – מה שמשפיע עלי, הדברים שקובעים את דמותה של המציאות שבה אני אנוס להתקיים, הדברים הפשוטים ביותר: אוכל, מים, חשמל וכולי.

***

אם כן מיהו זה שמאפשר בפועל ממש לדודו לומר מה שבא לו, וזאת לא במובן מטאפורי, משפטי, או בלתי מחייב אחר? לדעתי, אלו הם אותם אנשים שכן משרתים בצה"ל. האם דודו מעוניין רק בזכות משפטית לומר את אשר על ליבו, או האם הוא רוצה שתהיה לו גם מקלדת, קורת גג, חיבור לחשמל ו- כן, מחסה מפני הצעצועים של כמה משכנינו הטובים?

 

עכשיו אפשר לשאול על זה, רגע, זו לא האמת או כן האמת? אה, עכשיו הכל הרבה יותר נוח: האמת היא מושג לדיון, היא אישיו בפני עצמו, היא שאלה מרתקת. הבה נתעמק בה, הבה נדוש בנושא. מה אכפת לנו כל היתר. ואתם יודעים מה? יבוא יום, ואולי הוא לא כל כך רחוק, שבו יהיה לנו מכחיש שואה ישראלי, יהודי כשר עם ציציות, ויהיה מי שיאמר על זה שכל מושג האמת הוא בעייתי, והכל זה תרבויות שונות, ובכלל אין לנו מונופול על האמת, וכולי. לעצמי אני משאיר רק את העונג לומר, כשיבוא אותו יום: אמרתי לכם.

 

סירוב טוב וסירוב רע, דודו פלמה, שווים, 9.8.2007
 

נכתב בתאריך
1/9/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו