עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

זמן לשמאל אמיתי - ההשתלבות המלאה של העבודה בימין הישראלי, הוא הזדמנות להציב את האלטרנטיבה השמאלית מחדש. עלינו להיות כוח מוביל בהתחדשות השמאל בישראל

זמן לשמאל אמיתי

מאת פדרו גולדפרב, 29.8.2007

 

 

ההשתלבות המלאה של העבודה בימין הישראלי, הוא הזדמנות להציב את האלטרנטיבה השמאלית מחדש. עלינו להיות כוח מוביל בהתחדשות השמאל בישראל

 

 

המשברים השונים הפוקדים את מדינתנו הקטנה והסובלת (המבוי הסתום במישור המדיני, השחיתות המתגלה במערכת הפוליטית, התרחבות אי-השוויון בארץ, נזקי ההפרטה בקיבוצים...) נראים אולי כתופעות שונות, אבל הן קשורות כולן להתנפצות גישת ה"גם וגם" שמאפיינת את המדיניות הישראלית כבר כמה עשרות שנים. הפוליטיקה הישראלית, כמעט מראשיתה, ולמעט תקופות ביניים קצרות, לא ידעה עימות אידיאולוגי ישיר במובן המוכר בשאר הארצות הדמוקרטיות. מהשלטון הבלתי ניתן לערעור של מפא"י, ועד לימי הרוטציות המשונות וממשלות האחדות, הזירה הפוליטית הישראלית בורחת מעימות אידיאולוגי (יוצאים מן הכלל, אולי, הם ימי בגין הראשונים וכהונת רבין השנייה).

 

אלא ששלטון של מפלגה יחידה (בימי מפא"י), או של ממשלות אחדות (כמו בימינו) לא יכול להוביל מהלכים היסטוריים משמעותיים והממשלות נגררות לפוליטיקת ה"גם וגם": גם מראית עין של משא ומתן מדיני עם הפלסטינים, וגם הרחבת פרויקט ההתנחלות; גם התחמשות צבאית מואצת וגם רטוריקה של שלום; גם מדיניות רווחה וגם שוק חופשי; גם פסאדה דמוקרטית, וגם כיבוש; גם תכניות לימודים על דו-קיום, וגם אפליה מתמשכת כלפי אזרחים ערבים; גם תביעה לסולידאריות חברתית וגם הפרטה של השירותים הסוציאליים. הרשימה כמובן עוד ארוכה מאוד.

 

בפועל מדיניות מזוגזגת שכזאת נושאת בהכרח אופי ימני מובהק: דיבורי השלום לא מובילים לדבר ואנחנו נשארים רק עם העמקת הכיבוש ואיומי המלחמה המתמידים על סוריה; מדיניות ההפרטה מעבירה עוד ועוד כוח אל משפחות ההון הישראליות, והתביעות לחיסול מדיניות הרווחה גוברות בעקבות זאת; וכל הדיבורים על דו קיום ערבי-יהודי מתנפצות אל נגד ההפרדה המתמשכת בין יהודים לערבים בכלל מסגרות העבודה, החיים ומקומות היישוב. יום יום ושעה שעה אנחנו נוכחים לראות את אוזלת היד של התשובות הממסדיות של ה"גם וגם" – במקום להיות גם שמאל וגם ימין, המדיניות הזאת מתגלגלת להסטה חדה ימינה של כל המערכת הפוליטית.

 

***

אנחנו בקיבוצים לא חסרי השפעה על השתלשלות ההיסטורית הזאת. מצד אחד גם אצלנו אומץ חלק מרוח ה"גם וגם" הזאת: האמונה שאפשר לקיים ישובים שהתנהלותם קפיטליסטית לכל דבר, אבל שתישמר בהם האחריות והערבות ההדדית, מתגלה כאשליה שעניי הקיבוצים המופרטים משלמים עליה לצערי מחיר כבד. גם השותפות שלנו בפוליטיקה הארצית – שותפות פסיבית מצד אחד ואינטרסנטית-צרה מצד שני, לא עוזרת. יותר מידי שנים לקחנו חלק בפוליטיקה הארצית רק לקראת ימי בחירות ופריימריז, וגם אז רק בקידום מועמדים שידאגו לנו – לקרקעות "שלנו", להקלות במס "שלנו", לאינטרסים שלנו בחקלאות ובתעשייה. במקום להפוך למעוז הסוציאליזם והשלום, הפכו התנועות הקיבוציות לגורמים אינטרסנטיים נוספים שנלחמים על אותה עוגת תקציב וקרקעות עלובה שהמדיניות הקפיטליסטית בישראל מציעה לציבור.

 

המפה הפוליטית בישראל בשלה היום לתשובות אחרות. אזרחי ישראל ילכו בעתיד הקרוב לבחירות כלליות כשלפניהם שלוש מפלגות ימין מובהקות: ליכוד, קדימה ועבודה (לא ברור לפי איזה סדר). אולמרט, ברק ונתניהו, מציעים שלושתם מדיניות של התמשכות הכיבוש, הקפאה תקציבית, חיסול מדינת הרווחה, והתנהלות כבימים ימימה בכל הנוגע למשברים במערכות הסביבה, הבריאות והחברה בישראל. מול המחנה הזה צריכה להתייצב אלטרנטיבה אידיאולוגית ברורה, אלטרנטיבה שתדבר על הפסקת מפעל ההתנחלות, על שלום עם כל שכנותינו, על בניה מחדש של מדינת הרווחה דרך כוחם של ארגוני העובדים, על אחריות סביבתית, על שוויון אמיתי לערבים, לנשים, לבעלי מוגבלויות פיסיות, לבעלי כל ההעדפות המיניות, לקליטת פליטים בישראל, לעצירת מרוץ החימוש במזרח התיכון וכן הלאה. העמדות השמאליות ה"קלאסיות" האלה לא נשמעו בצורה מספיק אסרטיבית בארץ בעשורים האחרונים, והוואקום הפוליטי שנוצר כעת, עם ההשתלבות המלאה של העבודה בימין הישראלי, הוא הזדמנות להציב את האלטרנטיבה הזאת מחדש.

 

***

אנחנו בקיבוצים לא צריכים להמתין שאגף פוליטי כזה יקום, יש באפשרותנו, דרך הקהילות המקומיות שלנו ודרך רשתות הקשר ביניהן, להיות כוח מוביל בהתחדשות השמאל הזאת. נשאלת אם כך השאלה: "מה לעשות?". אני מציע להתחיל כבר היום בבניית הפעילות השמאלית הזאת. לחזור לימי הכנסים הפוליטיים האזורים, לבנות מחדש את לוחות התפוצה שלנו, לכתוב בעיתונות שלנו, ליזום דיונים בכל הזדמנות מתאימה. אשמח לעזור, אני יודע להגיד שחברים רבים נוספים ישמחו לעזור. ההשפעה של סם ההרדמה הפוליטי שהאכילו אותנו בממשלות האחדות והקונצנזוס מתחיל לפוג. הגיע הזמן להתמתח, להתעורר ולצאת חזרה לפעילות: התארגנות פוליטית מחודשת, עיקשת ועקבית.

 

ניר יצחק, Pedro_g@nir.org.il


נכתב בתאריך
29/8/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו