עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

צריכה קטלנית - וזו תמציתו של הקפיטליזם הרכושני: כל מה שאנו מרוויחים לעצמנו במונחים של נכסים והון, אנו מאבדים במונחים של זיהום הסביבה והתכלות

 

צריכה קטלנית

 

וזו תמציתו של הקפיטליזם הרכושני: כל מה שאנו מרוויחים לעצמנו במונחים של נכסים והון, אנו מאבדים במונחים של זיהום הסביבה והתכלות משאבי כדור הארץ. הלזה חותר גם "הקיבוץ המתחדש"?

 

מאת פלג מור, 21.8.2007

 

אנדי רוני, הזקן החכם מצוות התוכנית שישים דקות של רשת סי בי אס, מסכם כל אחת מתוכניות התחקירים הידועה בטור אישי משלו. בדרך כלל מדובר במבט אירוני על החברה האמריקאית בת זמננו, אמנם לא דברים שלא ידענו, אבל ביקורת חייכנית מזווית ייחודית על דת הקפיטליזם והרכושנות.

 

רוני לועג לצריכת הראווה, הגורמת לאמריקאים להיות מה שניתן לכנות האדם הקונה, כאשר מדובר בעיקר ברכישות של מוצרים לבית שאינם דרושים לאיש ובדרך כלל לא נעשה בהם כל שימוש.  הוא מגחך על הקניה כבילוי זמן משפחתי עיקרי - גם במקומותינו כבר מדברים על 'חווית הקניה' - ועל צריכת המותגים, כאשר אדם בוחר מה לקנות לא על פי מה שבאמת דרוש לו אלא לפי התשובה לשאלה מה ירשים יותר את השכנים, איזה מותג אופנתי כרגע וחייב להקנות על ידי מי שרוצה להיחשב ל'אין'.

 

הסוקר את העולם המערבי היום אינו יכול להתעלם מתופעת הפרסום הנמצא בכל מקום ואופף אותנו מכל עבר. תפקיד הפרסום הוא להאיץ ולהגביר את תחושת הצורך הרכושני והוא עושה זאת על ידי יצירת מגוון של תדמיות מעוותות והיגדים מסולפים. על פי המפרסמים, האושר האישי נמצא תמיד אחרי הקניה הבאה, השלמות וההרמוניה הן בהישג יד אם רק נרכוש מוצר נוסף. 

 

רוני מצביע על החשיבות, עד כדי מסירות והערצה, שמגלה האמריקאי ביחסו למכוניתו הפרטית ואומר שיש לבחון מחדש מי פה בעצם בבעלותו של מי..             

 

מה היה אנדי רוני אומר על קבוצת חברי קיבוץ מישראל המבכים את גורלם המר ("הקיבוץ" 5.7) כי כל חייהם עד הנה הובילו אותם ל'נקודת האפס' משום שאין בבעלותם מספיק רכוש פרטי? המרגישים תחושת החמצה עם כל יום עובר, לא כי הם ישנים בחוץ והולכים ברגל, אלא כי אין ברשותם מכונית ובית שהם רכושם הפרטי והבלעדי?

 

מסתבר שיש קבוצות חברים בקיבוצים בימינו שהפנימו את ערכי הקפיטליזם עד כדי כך שהם באמת סבורים שבעלות על עוד ועוד רכוש תעשה אותם מאושרים יותר, סוף השיתוף והשאיפה לשוויון יאפשר להם לצבור עוד נכסים והון,  שהם השלמות האישית והדרך להגשמת השאיפות.

 

***

בימים צרובי חום אלה נאלצתי לעשות שוב את המסלול שבין עמקי המזרח למרכז הארץ, בדרכי לבקר קרוב משפחה חולה. זכרתי מנסיעות אלה בעבר כי יש לקחת בחשבון כשעתיים של נסיעה. להפתעתי הגעתי לבסוף לבית החולים לא לפני שחלפו כשלוש שעות, כולל עמידה חסרת אונים בפקקי תנועה במקומות שלא זכור לי שהיו בהם בעבר תופעות כאלה!  למיטב ידיעתי היה זה יום רגיל בדרכים, יום של שגרה.

 

איך קורה הדבר שאחרי פיתוח הכבישים המסיבי שנעשה בעשורים האחרונים, הזמן הנדרש לגמוא את כברת הדרך הזו נשאר כשהיה, אולי אפילו התארך? מאות מיליוני שקלים השקיעו המדינה ויזמים פרטיים בהרחבת כבישי האורך צפון – דרום, בבניית פרויקטים אדירים של תחבורה כנתיבי איילון וכביש 6, בהוספת גשרים ומחלפים והנה התוצאה מאכזבת למדי.

 

הבעיה היא בנוסחת הקפיטליזם שמשלב מסוים והלאה איננה עובדת. ההיגד שתמצית האושר ומהות החירות עבור האדם הפרטי היא הרכושנות ולכן, למשל, כל אחד מאיתנו יכול להיות בעלים של מכונית ולהשתמש בה כרצונו היא אמירה שלא רק שאינה עומדת במבחן המציאות, אלא שהיא הרסנית לגבי העולם שאנו חיים בו.

דוגמת הכבישים מראה שאם כל אחד ואחד מאיתנו יהיה בעליה של מכונית הוא לא יוכל להשתמש בה כרצונו כי כל הרחבת דרך נוספת או סלילה חדשה שתעשה לא תדביק את הביקוש והדרכים יישארו פקוקות כשהיו.

אגב, בתוך העיר נתקלתי לרוב בפוסטרים המפרסמים את הפתרון העתידי להיסע המוני אותו מפתחות הרשויות, לא תאמינו, מדובר באמצעי תחבורה שיתופי – הרכבת!!

אכן, משונים הם העירוניים.  בקיבוצים כבר כל ילד יודע שהשיתוף התיישן ואחת דתו לחלוף מהעולם..

 

צריכה שאין בה צורך היא תמציתו של הקפיטליזם הרכושני שהוא אורח חיים אגואיסטי שעלותו לעולמנו גבוהה מדי, אפילו בלתי נסבלת. כל מה שאנו מרוויחים לעצמנו, כאילו, במונחים של בעלות על רכוש והון אנו מאבדים במונחים של זיהום הסביבה, האוויר והמים, התכלות משאבי כדור הארץ וכנראה גם תופעת ההתחממות הגלובלית, או לפחות חלקה, בגלל התיעוש המוגבר הבא לענות על ביקושי הצריכה. 

 

נכתב בתאריך
21/8/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו