עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שבחי ניהול עצמי - הניהול העצמי עדיף לא משום שאנחנו טובים ומוכשרים מאחרים, אלא משום שהוא מאפשר צמיחה מבפנים, ומעניק סיכויים רבים יותר לבנינו ו

שבחי ניהול עצמי

מאת אלישע שפירא, 8.8.2007

 

הניהול העצמי עדיף לא משום שאנחנו טובים ומוכשרים מאחרים, אלא משום שהוא מאפשר צמיחה מבפנים, ומעניק סיכויים רבים יותר לבנינו ולבנותינו לממש את עצמם

 

בראשית המאה הקודמת יזם "המשרד הארץ ישראלי", ברשות דר' ארתור רופין, את הקמת חוות כינרת. לימים נודעה כ"חצר כינרת" המיתולוגית. בחצר כינרת הילכו באותם ימים מי שהיו לגדולי הדור, ביניהם" א.ד. גורדון – איש דת העבודה, ברל כצנלסון – מהוגי הדעות וגדול היזמים של תנועת העבודה, האגרונומית חנה מיזלס – מנהלת בית הספר החקלאי לבנות, רחל – משוררת הגעגועים, יצחק טבנקין, אליהו גולומב, שאול אביגור, בן ציון ישראלי ורבים אחרים. בראש החווה הוצב "מנהל מקצועי", מר ברמן. כי איך אפשר אחרת? אך חוות כינרת הפסידה שנה אחרי שנה והיחסים בין הפועלים החלוצים ומנהלם היו משובשים וקשים עד כדי מרידה.

 

קבוצת מורדים שעזבה את חצר כינרת, חזרה לאחר תקופת התארגנות והקימה את דגניה. להפתעת רופין וחבריו, דגניה הצליחה היכן שחוות כינרת נכשלה. בפעם הראשונה הצליחו הפועלים החקלאים להגיע לאיזון ואפילו לרווח. הם עשו זאת בניהול עצמי, ללא מנהלים מקצועיים ממונים מבחוץ. רופין למד מההצלחה ומכאן מתחיל הסיפור של התיישבות הקיבוצים, כיחידות חברתיות – כלכליות, המושתתות על ניהול עצמי. היום מדברים בדיונים אסטרטגים מלומדים על "פריצת דרך מתוך משבר" ועל "אימוץ הצלחה ועשייתה לאסטרטגיה מובילה". ארתור רופין הבין את זה לפני מאה שנה.

 

כך גם המשברים של השנים האחרונות יכולים להיות ראשית הקץ של היצירה הקיבוצית המופלאה, עד להיעלמותה הסופית בחיק חברת השוק הסובבת, כפי שהם יכולים להיות פתיחה חדשה לצמיחה שיתופית ייחודית. כך או כך, ימים יגידו.

***

מישהו כתב בעיתון שבמעגן מיכאל ספרו ארבעים ועדות. טוב או רע? ארבעים ועדות בקיבוץ הן דיכוי חירותו של הפרט, או שהן חגיגה של ניהול עצמי והשתתפות החברים בעיצוב חייהם. התשובה נעוצה כנראה ב"איך". איך עושים את זה. אפשר לעשות את זה כמיטב המסורת הבירוקרטית, כמו שזה נראה במוסדות רבים של המדינה, בעיריות, ברשויות התכנון וכו'. אפשר להתמקד בקשיי התפעול ולהעלות על נס את צרות העין וצרות האופקים. אך אפשר לעשות זאת אחרת, מתוך כבוד לחברים ושמירה על מרחב נכון לפרט. אפשר להדגיש את הביטוי העצמי של ממלאי התפקידים והצוותים, לטפח את האחריות המשותפת והפירגון הדדי. בחיים הממשיים יש תמיד גם מזה וגם מזה וכפי שאמרו חכמינו: הכול תלוי במידה הנכונה. 

 

בקיבוץ שיהיה רגיש לאיזונים העדינים בין צרכי הפרט וחירותו לבין ההתחשבות בצרכיהם וחירותם של האחרים, תגבר כף הזכות על כף השלילה. ארבעים ועדות במעגן מיכאל (כמשל) משמעותן שכל חבר שני מעורב באחריות ובניהול החיים המשותפים. זו הזדמנות אדירה להשתתפות, לתרומה ולהרגשת שייכות. 

***

במפעל אותו ניהלתי שנים רבות, שקדנו על עבודה בצוותים. צוותי מחלקות הייצור, צוותים רב תחומיים לחשיבה ולתיאום, וצוותים אד-הוק, בהם משתתפים אנשי מקצועות טכניים יחד עם אנשי השיווק והניהול. בספרות הניהולית המתקדמת מדברים היום על ניהול בשיטת ה"רשת". רשת פתוחה, בה מתקיימת זרימה רב כיוונית של מידע, כתחליף למבנים ההיררכיים הישנים. הרשת היא שטוחה יותר, דמוקרטית יותר, מהירה וגמישה יותר מהמבנים ההיררכיים.

 

מאמצים נוספים השקענו בקליטת עובדים מבין חברי ובני הקיבוץ וגם אחרים. אנחנו מאמינים ביתרון של הצמחת המובילים מבפנים. כאשר אין בנמצא מנהלים מתאימים בקיבוץ, זה לא פסול להיעזר בכוחות חיצוניים. רצוי לעשות זאת כפתרון זמני לתקופת ביניים, עד שיצמחו הכוחות המתאימים מבפנים. הניהול העצמי עדיף לא משום שאנחנו טובים ומוכשרים מאחרים. הניהול העצמי נכון עבורנו כי הוא מאפשר צמיחה מבפנים. כי יש בו סיכויים רבים יותר לבנינו ולבנותינו לממש את עצמם. הוא מבטיח בדרך כלל יותר הזדהות של המנהלים עם מכלול הצרכים (אינטרסים) של הקיבוץ, והוא מתאים מאוד לניהול משתף. הוא נכון לניהול בשיטת הרשת, בה האחריות והסמכות אינן נשענות על היררכיה פורמאלית.

הניהול העצמי המשותף נכון ומועדף, אך הוא אינו מובטח ומובן מאליו. כמו כל דבר חשוב, יש   לרצות בו, לאמן את עצמנו לקראתו ולחזור וללמד אותו.

 

***

אסיים בסיפור  שסיפר אינדיאני זקן לנכדו (בהתאמה מסוימת לעניינינו). הוא סיפר על שני זאבים הנמצאים בכל אחד מאיתנו ונלחמים זה בזה. האחד הוא זאב האמון, הרצון לתרום, היכולת לשתף פעולה, הפירגון והצמיחה. השני הוא זאב צרות העין, האנוכיות, ההסתגרות, הביטול העצמי, התחרות, הרצון לשלוט באחרים, והרדיפה. אז מי מהזאבים מנצח? שאל הנכד. זה שאתה מאכיל אותו, השיב האינדיאני הזקן.

 

 

 

נכתב בתאריך
8/8/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו