עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אל תתנו להם במה - קשה שלא לחרוק שיניים מול מבול הראיונות עם סרבני השירות שניתך עלינו, כתגובה לדברי הביקורת עליהם מפי שר הביטחון והרמטכ"ל

אל תתנו להם במה

מאת מיכה אשחר, 6.8.2007

 

קשה שלא לחרוק שיניים מול מבול הראיונות עם סרבני השירות שניתך עלינו, כתגובה לדברי הביקורת עליהם מפי שר הביטחון והרמטכ"ל.

בתגובה למאמר "לא לצבא שכירים"

 

 

ההשתמטות מגיוס לצה"ל איננה נושא "ניטראלי". מדובר בהתנערות מסולידאריות אנושית אלמנטארית: הערבות ההדדית של אדם לחיי רעהו. כשהציווי המוסרי מגיע לכדי "על דם רעך לא תעמוד", המשתמטים מעדיפים להסתכל הצידה, פשוטו כמשמעו.

עד כאן אמרתי דברים לא מסובכים, ואיתם אפשר לא להסכים. זו דעתי, ואפשר להתווכח איתה. אבל מי שכן מסכים איתי, לא ייתכן שיניח כי העמדה ההפוכה, זו שאיננה עולה בקנה אחד עם דעתי, היא בעלת משקל מוסרי זהה. לא יעלה על הדעת כי מי שכותב דברים כמו "... לייצר רוח גבית לאומית למתגייס, במדינה החייבת לשאת באחריות לגורלו ולעורף משפחתו ", יניח במקביל כי השתמטות מגיוס לצה"ל, בישראל של היום, היא לגיטימית.

 

הוויכוח הרי איננו אקדמי. בתגובה לביקורתם של ברק ואשכנזי על המשתמטים, ראיינו כתבים חרוצים מכל רחבי העיתונות המודפסת והאלקטרונית,  צעירים שהצהירו על חוסר רצונם לשרת. בעידן הפוסט מודרני, לכל עמדה יש זכות זהה להישמע, שיפוט מוסרי הוא בגדר עוול, והגדרת השוויון חלה על ערכים לפחות כמו על בני אדם.

 

אבל זה כמובן איננו נכון. אני נזכר בטענות של אנשי "שלום עכשיו" נגד המשטרה לאחר ההפגנה שבה נרצח אמיל גרינצוויג ז"ל, טענות שככל הנראה לא היו לגמרי מצוצות מן האצבע. מה היו אומרים אותם אנשים לו קראו מפגיני הימין לשוטרים, לסרב להגן על מפגינים של "שלום עכשיו"? וכן, זה כן אותו הדבר. ההבדל העקרוני היחיד הוא, שאותה אלימות רצחנית שהמשתמטים מבקשים להשתמט מפני משימת ההתגוננות מפניה, מקורה ערבי, והיא פוגעת ביהודים באשר הם יהודים. לעומתה האלימות הרצחנית של יונה אברושמי כוונה כלפי יהודים באשר הם בעלי דעה ועמדה השוחרת שלום.

 

אז מה הצורך בתגובה זו לדבריו של איש מוערך כמו יואל מרשק? אם מקבלים את פרשנותי לפיה עמדות מוסריות אינן בעלות משקל זהה, ממילא מי שנוקט עמדה כמו שלי בשאלה זו, לא יכול שלא לחרוק שיניים לנוכח מבול הראיונות והבמה הנרחבת שמקבלים מנוולים – כן, מנוולים, שקוראים לי בשמות צבעוניים רק מפני שאני מסרב להרהר, כמאמרו של ברטולד ברכט, "מתחת לגרזן הרוצח, שמא גם הוא בן אדם".

 

אני לא יודע למה מי שכן יוצא מתוך הנחה שחובת השירות היא חובה מוסרית, ולא רק חוקית, נותן במה לדיונים שבהם השאלה אם לשרת ואם לסרב לשירות, היא שאלה לגיטימית. בעיני, זכותם של יהודים להתגונן איננה ראויה לדיון. בעצם מהות קיומו של דיון כזה טמונה הנחה אנטישמית, והיא כי יהודים אינם ככל האדם. דיונים כאלה יש להחרים, ויש להצר את צעדיהם ככל האפשר.

 

אני לא מבין למה מי שכן מניח כי קיימת זכות יהודית לבית לאומי בארץ ישראל, קורא בשם "כיבוש" לדבר שהוא מימוש של אותה זכות. אני בהחלט מנסה להסביר שלא כל זכות צריך לממש, בוודאי לא בכל קונטקסט היסטורי, ושבכלל "שיח הזכויות" תופס משקל גדול מדי במערכת השיקולים הפוליטית והציבורית, ושצריך להשתמש קצת גם בשכל, ולא רק במגילות זכויות, למרות שיש להן מקום חשוב כשלעצמו. אבל שוב, אדם איננו כובש במולדתו ההיסטורית, אפילו אם הוא יהודי.

 

 לא לצבא שכירים, יואל מרשק, שווים, 1.8.2007

 מאמרים של מיכה אשחר

 

 

 

נכתב בתאריך
6/8/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו