עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

רחמנות בלי כיוון - ישראל נחלצה ישראל לאפשר לפלסטינים שברחו למצרים לחזור לרצועה דרך מעבר ארז, במחווה הומניטארית תמוהה, ללא בקשת כל תמורה

 

רחמנות בלי כיוון

מאת דני רשף, 2.8.2007

ישראל נחלצה ישראל לאפשר לפלסטינים שברחו למצרים לחזור לרצועה דרך מעבר ארז, במחווה הומניטארית תמוהה, ללא בקשת כל תמורה

 

מאז השתלט החמאס על עזה, ב- 15/06/2007, הצטופפו ברפיח המצרית כ-5,000 פלסטינים שברחו מעזה על נפשם מפני מאבק הדמים בעיר. עתה, משנרגעו הרוחות והשקט שב, רצו הפליטים לחזור לחיק משפחותיהם ברצועה. במשבר היחסים בין חמאסטן בעזה למצרים חסמו המצרים את הגבול לעזה, אדישים לגורל הפלסטינים שבשטחם, שנותרו ללא מגורים וחלקם גם ללא אוכל ומים. בעולם הנוטה להאשים את ישראל בכל תחלואי המזה"ת איש לא טען שישראל יצרה את הבעיה ושיש לה איזו אחריות או נגיעה לגורל הפלסטינים. בכל זאת קפצה לה הרחמנות, בשעה שהחמאס תובע מחיר אפילו על אות חיים מגלעד שליט, נחלצה ישראל לאפשר לפלסטינים לחזור לרצועה דרך מעבר ארז, במחווה הומניטארית תמוהה חסרת תמורה וכיוון.

 

לישראל יש עניין עליון שהפלסטינים, בעיקר בחמאסטן, לא ירבצו על צווארינו כרחיים הומאניים. שלא נאלץ לדאוג למזונם ולרווחתם  בשעה שהם מכריזים מעל כל במה על מטרתם העליונה להשמידנו. המדיניות ארוכת הטווח של ישראל צריכה לחבר, ככל הניתן, את כלכלת עזה וחייה הפוליטיים לעולם הערבי ולא למדינת ישראל. אם אי אפשר לגמול את עזה מהחשמל הישראלי, שעוד נדון בו, היום ועכשיו, יש לפתח מאמץ רב לאומי ורב שנים שיקשר את עזה למצרים ביצוא וביבוא בחשמל ובמים ובאחריות המשותפת להם על גבולם המשותף. המעשה ההומניטארי של ישראל פטר את המצרים ואת הפלשתינים מכל אחריות על גבולם המשותף, שכידוע אינו מצטמצם לפליטים בשמש היוקדת, אלא גם לכל שלל ההברחות ששני הישויות הפוליטיות, מצרים וחמאסטן מתנערות מאחריות לקיומן.

 

***

דוברים ערבים בכירים רבים אמרו בעבר מספר פעמים רב, בהתייחסם לישראל, שבמזה"ת  אין מחוות חינם. ישראל הייתה חייבת תמורת המחווה שלה לדרוש את שחרורו של גלעד שליט, שמאז חולץ מידי חמולת דורמוש ב-4.7.07 מצוי בידי החמאס.  אם לא את שחרור המלא של גלעד שליט, לפחות אפשרות להעביר ולקבל ממנו מכתבים ולאפשר בדיקה רפואית מלאה של מצבו. לחילופין, או ביחד, הייתה ישראל חייבת לדרוש את הפסקת ירי הקסאם לכיוון ישראל בצורה מוחלטת. דרישות שהם סבירות והומאניות לחלוטין.

 

 יש אולי שחשבו אצלנו על היחסים עם מצרים ועל המחוות לאבו מאזן כאשר נחלצו, בפרץ של רחמנות חסרת כיוון, לחלץ את פליטי עזה ממצרים. מה שכנראה מסתבר שהם לא חשבו על אחריותם למדינת ישראל ולמצוקותיה ושליד ימין הישראלית יש, כנראה, רצון שונה מליד שמאל.

 

כותרות העיתונים מהיום מבשרות על הפסקות חשמל אפשריות בכל הארץ בגל החום הבא מפני שהצריכה עלולה לגבור על היצור והרזרבה בין כושר היצור לצריכה שצריכה להיות 20% עומדת על 4% בלבד. במצב הזה תקלה קטנה באחד מהטורבינות המשניות דיה לחולל קריסת חשמל מערכתית. האמת היא שיש לישראל חשמל אלא שהרזרבה ביצור מופנית לעזה, כדי 6% מסך היצור, ולגדה. במצב הנוכחי אפשר להניח שאם ייווצר צורך להשבית לסירוגין את החשמל במדינה תורם של אשדוד, שדרות וחיפה יבוא לפני עזה. זאת בעיקר מפני החשש שיאשימו אותנו בהתנכלות הומאנית לפלסטינים וגם מפני שהלחץ להגדיל את כושר היצור החשמלי בארץ יבוא ממצוקת תושבי ישראל ולא ממצוקות עזה.

 

אם חשבנו שבואו של אהוד ברק למשרד הביטחון יחולל איזה שינוי בתובנה המערכתית של מדינת ישראל אפשר כבר לומר בצורה חד משמעית – אין חדש בעולם הווירטואלי של ממשלת ישראל.


מחבר
נכתב בתאריך
2/8/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו