עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

משל המאפיה - משבר הלחם והקיצוצים הצפויים בתקציב המדינה, למרות העודפים העצומים שנצברו בו, מחייבים נקיטת עמדה מצד הזרם השיתופי. מדובר בנושאים

משל המאפיה
מאת מיכה אשחר, 9.7.2007

ראשי > אידיאלי


 

 

 

משבר הלחם והקיצוצים הצפויים בתקציב המדינה, למרות העודפים העצומים שנצברו בו, מחייבים נקיטת עמדה מצד הזרם השיתופי. מדובר בנושאים בעלי משמעות בוערת לגבי חייהם של בני אדם בעמק הבכא הזה


תזכורת: המאפיות הגדולות הפסיקו – יום אחד – לייצר לחם אחיד וחלות, שמחירם בפיקוח. הסיבה – מחירי התשומות עלו ואילו המחיר שמותר לגבות עבור המוצר, לא השתנה.

הם לא מוכנים להפסיד, ואילו שר התמ"ת כנראה לא מצא פיתרון אחר מאשר לקרוא להם לייצר את הלחם בכל זאת, מטעמים חברתיים.

 

בעלי המאפיות מצידם אמרו, אנחנו דווקא מוכנים למעשים חברתיים שונים ומגוונים. אלא מה, משום-מה מתחשק לנו לקבוע בעצמנו באיזה היקף נבצע אותם. לא מתאים לנו שמישהו אחר יחליט, מתי אנחנו מתנדבים למעשים טובים. מבחינתנו ועד כמה שאנחנו מעורבים, במחיר הזה אין לנו לחם למכירה.

 

משבר הלחם הזכיר לי את מצבם, ההפוך לצערנו, של עובדי הרשויות המקומיות בפרט, ועובדים בכלל. רוב בני האדם, כדי להתקיים לאורך זמן יכולים למעשה למכור דבר אחד – והוא איננו סחורה כזו או אחרת, כסף בריבית גבוהה או נמוכה, מניות, שטח או מבנה להשכרה – אלא עבודה.

 

מה יכול אדם לעשות כדי למקסם את כוח המיקוח שלו, אם הוא שייך לאותה קבוצה המהווה כאמור את רוב בני האדם? אני מזכיר כי קיים הבדל מהותי בינו לבין בעלי המאפיות: בשבילם מחיר הלחם הוא מחיר, והם יכולים לחכות. לעומת זאת עובד ממשי, כזה שמתקיים באמת באיזה מקום ויש לו שם, כתובת ופרצוף, איננו יכול להודיע סתם כך למעסיק: "שמע, בתנאים כאלה אין לי עבודה למכור לך". זו איננה אופציה מעשית. עבור המעסיק, מדובר במחיר והוא יכול לחכות ולהחליף עובד. כמובן תמיד טוב יותר למעסיק כשיש אבטלה והשוק מוצף עובדים, או כשמערכת החקיקה ("הכל שפיט!") מעדיפה את זכותו של מעסיק לחתום על חוזים מול כל עובד לחוד, על פני זכותם של עובדים להתאגד לשם חתימת חוזים אלה.

 

עבור מחיר העבודה, כמו בכל עסקה, קיים גם "מחיר צל": כמה נזק ייגרם אם לא תמומש העסקה? עבור העובד, אותו מחיר הוא חיים, והוא לא יכול לחכות. לכן העובד צריך להתאגד, כדי שיהיה לו איזה-שהוא כוח מיקוח. מה שמוכיחה פרשת הלנת שכרם של עובדי הרשויות המקומיות, שהיא אולי הלנת השכר הגדולה ביותר בהיסטוריה, הוא שעובדים צריכים להתאגד, לא רק כדי לעמוד יותר טוב על המקח, אלא גם כדי להגן על זכויותיהם החוקיות, אלה שלכאורה כבר השיגו, כדי לשמור על כך שאותן זכויות תתממשנה במציאות, ולא רק על הנייר. ושוב, בתוך אותו משבר הרשויות המקומיות, למרות ששכר העובדים הולן בברוטאליות, שכרם של המורים עובדי אותן רשויות שולם כסדרו. כי למורים יש איגוד ארצי, ואיש לא יעלה על דעתו להתגרות בהם.

 

***

ביום רביעי ה- 25 ביולי יתכנס צוות ההיגוי הרחב של המטה השיתופי. על הפרק: פעולה בחברה הישראלית. מחיר העבודה, ההגנה על העבודה המאורגנת, תקציב המדינה, שיטת המיסוי ונושאים דומים, צריכים להיות עניינו של הזרם השיתופי. מדיניות כלכלית צריכה להיות אחד הנושאים שעל סדר היום, כי היא קובעת מה דמות יש לחברה הישראלית.

לזרם השיתופי צריך להיות עניין לשתף פעולה עם ההסתדרות בשורה של נושאים בוערים שעל הפרק. אציג דוגמה אחת נוספת:

בתקציב מדינת ישראל קיים עודף של כ- 20 מיליארד שקלים. למרות זאת דרש הממונה על התקציבים באוצר קובי הבר, קיצוץ של למעלה ממיליארד שקל.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3419422,00.html

למה? לקובי הבר פתרונים. על זה אמרו עופר עיני ושרגא ברוש לשר האוצר החדש, "אל תשמע לפקידים... עליך להתנגד לקיצוץ. ניתן לממן את ההוצאות הנוספות הנדרשות לממשלה מהעודפים בתקציב"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3421685,00.html

 

אינני מזלזל במסע קניות בשדרות, בהגנה על מסיק זיתים ובפעולות שונות מאותו קליבר. אבל, המכנה המשותף להן הוא שהן מבריחות יתושים, בלי לגעת בביצה.

הזרם השיתופי צריך לנקוט עמדה בשאלות שיש להן משמעות אמיתית ובוערת לגבי חייהם של בני אדם בעמק הבכא הזה. עיסוק בצדקה, איננו בבחינת נקיטת עמדה.

 


 

מאמרים נוספים של מיכה אשחר


נכתב בתאריך
9/7/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו