עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הכל בעיני המתבונן - מילים יכולות להעניק לאותה תכונה משמעויות הפוכות: למשל חסכן וקמצן; למשל זהיר ופחדן. כך גם בנושא השינוי: משכורות נדיבות והת

הכל בעיני המתבונן
מאת יזהר בן נחום, 5.7.2007

ראשי > דיסידנט



מילים יכולות להעניק לאותה תכונה משמעויות הפוכות: למשל חסכן וקמצן; למשל זהיר ופחדן. כך גם בנושא השינוי: משכורות נדיבות והתנערות מהחלשים, מוגדרים לעתים כ"מעשה אמיץ של אנשים שלקחו אחריות על קיבוצם"


מאמרי מהעלון הקודם שהתפרסם גם באתר "שווים", הגיע לעיניו של יעקב לזר, חבר נחשון ואיש מערכת "הדף הירוק" וכך זכו דברי לפרסום, אם כי מעוות. אין בכוונתי להיכנס לפינג-פונג עם לזר, אך אני חש שזו חובתי כלפי אנשי בית קמה – חברים, ילדים, תושבים ומשתכנים – להתייחס להגדרה "קיבוץ שיתופי גווע שעומד להיבלע על-ידי השכונה הקהילתית המקיפה אותו." למילים, כידוע, כוח רב והן יכולות לתת לאותה פעולה או תכונה אנושית משמעות חיובית או שלילית, בהתאם למטרתו של המתייחס. כדוגמה ניתן להזכיר את צמדי המילים זהיר-פחדן, חסכן-קמצן, משעשע-מגוחך, דייקן-קטנוני, מנומס-צבוע וכו'.

 

בהתאם לאותה אמנות ניסוח מופלאה, מוגדרים הגדלת פערים, חלוקת משכורות נדיבות מהקופה הציבורית לבעלי תפקידים בכירים והתנערות של הקהילה מדאגה לחינוך ולבריאות, לחלש ולזקן, כמהלך אמיץ של אנשים שלקחו בידיהם את האחריות לגורלו של קיבוצם. חברי בית קמה, לעומת זאת, שבחרו לפתור את הבעיות של קיבוצם בדרך אחרת, אינם ראויים לכל מילות השבח כמו "אומץ" ו"אחריות". לחברי בית קמה לא צריך לפרגן. את חברי בית קמה מותר להשמיץ. קיבוץ בית קמה לא "עומד להיבלע על-ידי השכונה הקהילתית המקיפה אותו." קיבוץ בית קמה הקים את ההרחבה הקהילתית. קיבוץ בית קמה קלט, קולט ויקלוט תושבים ומשתכנים לתוך מערכת מוערכת של חיי חברה, חינוך ותרבות. המערכת הזו נבנתה על-ידי חברי בית קמה וממשיכה לפעול היום בשילוב מבורך של חברים, תושבים ומשתכנים, שלוקחים חלק פעיל בחיי היחד בשמחה וללא כל תמורה חומרית, פעמים רבות לאחר יום עבודה ארוך ומפרך. למערכת הזו, שממשיכה לפעול על-פי הדפוסים של "הקיבוץ הישן", יש חלק נכבד בהצלחה שאין דומה לה בכל הארץ בשיווק ההרחבה הקהילתית ובכך שרשימת הממתינים לשכור דירות בבית קמה ארוכה כל כך.

***

מה שנכון – נכון. שיתופי זה לא יישאר לאורך זמן, אבל אם אני צריך להשיב על השאלה איזו צורת חיים קרובה יותר להגשמת ערכי הצדק החברתי ואיזו דומה יותר לקיבוץ של פעם – הקיבוץ המשתנה או היישוב הקהילתי שמוקם ברגע זה בבית קמה, אני לא בטוח שאני מזדרז לענות. ביישוב הקהילתי שלנו לא תהיה בעלות משותפת על אמצעי הייצור, אבל אם הבעלות המשותפת הזו מניבה פירות נאים לקומץ מנהלים, בעוד הוותיקים שהקימו וטיפחו את אמצעי הייצור המשותפים במשך עשרות שנים נאלצים להסתפק ב"רשת בטחון", הקשר בין הבעלות המשותפת לבין העקרונות היפים והצודקים שהיא מתיימרת לבטא כבר לא כל כך ברור. לפחות בעלי הוילות בבית קמה מתפרנסים מפרי עמלם בלבד ולא מפרי עמלם של אחרים.

 

גם בנושא הדרך שבה מתנהלות הפעילויות הקהילתיות השונות לא תמיד ברור איפה החיים דומים יותר לקיבוץ ה"ישן". הנה קראנו בעיתונות (וגם בטור זה התייחסנו לכך) שמשתכנים בהרחבה של קיבוץ אילון משלמים עבור השימוש בבריכה במסגרת המיסוי הגלובלי. לעומת זאת יש קיבוצים שבהם אין כמעט תושבים, אבל חברי הקיבוץ נדרשים לרכוש מנוי אישי כדי להיכנס לבריכה. בתימורים, מושב שיתופי לשעבר שהקים הרחבה, יש תורנות חגים מטעם ועדת תרבות, דבר שאצלנו בבית קמה נשכח מזמן. בקיבוץ שכן מקבלים המוסדניקים כסף תמורת עזרה בחגים. אצלנו הם עדיין עושים את זה בהתנדבות, כולל ילדי התושבים בגיל הנעורים. איך זה יתנהל בעוד כמה שנים, כשההרחבה תגיע לאכלוס מלא? זה תלוי בנו, כאשר השימוש הזה בגוף ראשון רבים מתייחס למשתכני ההרחבה, לתושבים ולחברי בית קמה. בכל מקרה – מקום שבו עוסקים בשיפוצים והעברות כדי לפנות מקום לגני ילדים חדשים – הוא לא בדיוק מקום גווע.  


 

למאמרים של יהזר בן נחום


נכתב בתאריך
5/7/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו