עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

תחיה וירטואלית - פרופ' אמנון רובינשטיין פרסם מאמר מלא סופרלטיבים על תחייתה של התנועה הקיבוצית. קצת מביך לקבל מחמאות שאיננו ראויים להן
שיתופי-חדשני / אורי הייטנר
תחיה וירטואלית
3.7.2007

ראשי   > אידיאלי
פרופ' רובינשטיין - למאמר ב-nrg

 

 

פרופ' אמנון רובינשטיין פרסם מאמר מלא סופרלטיבים על תחייתה של התנועה הקיבוצית. קצת מביך לקבל מחמאות שאיננו ראויים להן 


כמו כל קיבוצניק טוב, טרם נגמלתי מההרגל להתקפד למגמת התגוננות אל מול ביקורת פומבית על הקיבוץ, ומול כל מי שתוקף את התנועה הקיבוצית, ולעומת זאת מתרחב לבי לנוכח כל מחמאה ושבח בתקשורת על הקיבוץ והתנועה. גם היום, כשאני יודע שהתנועה היא פיקציה, אין היא רלוונטית עוד לחיי ולקיבוצי, ההרגלים הללו אינם מרפים ממני, כמו היו לי לטבע שני.

 

כאשר הגינוי או השבח באים מפי אדם שאני מעריך, התגובה הפאבלובית הזו מתעצמת, וככל שגדולה הערכתי אליו כך מתעצמת התגובה. יש מעט אנשים בציבוריות הישראלית אותם אני מעריך כמו את פרופ' אמנון רובינשטיין, האיש שראיתי ואני רואה בו את המועמד הראוי ביותר לתפקיד נשיא המדינה. והנה, לפני כשבוע, התפרסם ב"מעריב" מאמר פרי עטו, שעשה לי את השבת. כותרתו: "הקיבוץ קם לתחיה".

 

המאמר מתמודד עם הטענות שהקיבוץ סיים את דרכו וטוען את ההיפך – בשנים האחרונות קם הקיבוץ לתחיה על פי כל מדד דמוגראפי וכלכלי. נפלא!

 

אבל ... מה לעשות. יש גם אמת. והאמת המוכרת לי שונה לגמרי מהדברים אותם כתב רובינשטיין. נכון, איני מקבל את הטענה שהקיבוץ הגיע אל קץ דרכו. נהפוך הוא, אני מאמין שעוד נכונו לקיבוץ עלילות רבות. אולם מה שהוצג בידי רובינשטיין כתחיית הקיבוץ, אינו תחיה ואינו קיבוץ.

אם יחליט קיבוץ מסויים להתפרק ולהפוך לפרבר עירוני, ולפרבר הזה יעברו עשרות משפחות צעירות, ניתן יהיה לטעון שהמקום בו היה פעם קיבוץ קם לתחיה, אך גם רובינשטיין לא יטען שזהו קיבוץ שקם לתחיה. ונשאלת השאלה, האם הקיבוץ המתחייה, על פי רובינשטיין, הוא קיבוץ? כלומר, השאלה היא: מהו קיבוץ?

***

לטענת רובינשטיין "קרתה מהפכה חברתית שיצאה מתוך הקיבוצים עצמם ולבסוף כבשה את הנהגת הקיבוצים". הוא טוען ש"בראש המהפכה עומד ההיבט הכלכלי. שקיעת הקיבוצים נגרמה בשל חוסר התאמה לכלכלת השוק ולגלובליזציה". תחיית הקיבוץ, טוען רובינשטיין, היא התאמתו לכלכלת השוק. אין לכך שחר. עובדה – דווקא מרבית הקיבוצים המצליחים ביותר הם קיבוצים שיתופיים. אמנם כחבר בקיבוץ שיתופי וכמי שמאמין ברעיון הקיבוצי, איני מקבל את ההתהדרות של חבריי לזרם השיתופי, לפיה הוכח שדווקא הקיבוץ השיתופי הוא ערובה להצלחה כלכלית. אולם בוודאי שהטענה ההפוכה מנוגדת לעובדות. המסקנה מכך, היא שהצלחתו הכלכלית של קיבוץ נובעת מניהול נכון ולא מאורחות חייו של הקיבוץ. קיבוץ שיתופי יכול לנהל את עסקיו בתבונה או בצורה כושלת והוא הדין בקיבוץ מופרט.

 

למעשה, רובינשטיין עצמו משבח, ובכך אני מסכים אתו, את ההפרדה בין "הצד הכלכלי ניהולי לבין הצד הקהילתי". אכן, אני רואה בהפרדה הזו שינוי חשוב ומבורך. אך המשמעות של ההפרדה הזו, היא היכולת לנהל קהילה קיבוצית שיתופית המנהלת עסק שמתחרה בהצלחה בשוק, מדבר את שפתו ומצליח. זה הטעם של ההפרדה בין עסק לקהילה. מה הטעם ומה המשמעות של ההפרדה הזאת, אם הקהילה מאבדת את צביונה הקיבוצי?

 

בעניין השינוי בקהילה הקיבוצית, רובינשטיין טועה בגדול, הן בעובדות והן במשמעותן. בעובדות – לטענתו "הונהג העיקרון של תמורה דיפרנציאלית לחברים בכפוף להחזר פרוגרסיבי לקיבוץ... הונהגה רשת ביטחון הבנויה על ההפרשות מהכנסות החברים ודואגת לאותם חברים המשתכרים פחות מהמינימום שנקבע על ידי הקיבוץ... דואגת לזקנים ולחלשים, לתרבות לחינוך ולבריאות של כלל החברים".

 

כל מי שמכיר את המציאות בקיבוצים המופרטים, יודע שרק מיעוטם מקיים את המס הפרוגרסיבי הזה ואת רשת הביטחון הזו. רובם המכריע כבר ויתרו על התרבות, החינוך והבריאות של כלל החברים והפריטו אותם לחלוטין, או כמעט לחלוטין. וגם במקומות שבהם קיים מס פרוגרסיבי כזה, החברים בעלי השכר הגבוה לוחצים להנמכתו ועל פי ניסיון העבר רבים הסיכויים שעמדתם תתקבל. יש לציין, שהקולות הנשמעים בקרב מובילי השינוי ברבים מן הקיבוצים, מבטאים גישה של דרוויניזם חברתי קיצוני יותר מבחברה שמחוץ לקיבוץ, כיאה למומרים ולחוזרים בתשובה למיניהם.

***

אך טעותו של רובינשטיין אינה רק בעובדות, אלא גם בניתוחם. לטענתו, השינוי שנוצר הוא מעבר משוויון מכני ל"שוויון 'סקנדינבי', שוויון של פערים מצומצמים... שוויון קהילתי ותגמול אישי על כישרון ומסירות". בכך רואה רובינשטיין את המהפכה הקיבוצית החדשה, הגורמת להצלחה, אותה הוא מציין כ"היפוך מגמה מעזיבה להצטרפות, משקיעה להמראה".

 

מהו שוויון מכני? שוויון מכני הוא התייחסות לאנשים כזהים, כמי שצרכיהם זהים ולכן עליהם לקבל אותם דברים. קיבוץ המחלק לכל חבר בצורה שווה אותם מצרכים, אותם מוצרים, אותם שירותים וכו', מבטא שוויון מכני. אבל הדרך הזו מזמן אינה קיימת ואין היא מאפיינת דרכו של הקיבוץ השיתופי בימינו. הקיבוץ השיתופי המתחדש אינו מנסה ליישם שוויון מכני אלא שוויון מהותי. מהו שוויון מהותי? שוויון ערך האדם. הכרה בשונות בין האנשים, תוך הבנה שחרף השונות, הם שווים בערכם.

 

העיקרון ליישום התובנה הזו הוא החתירה להגשים את החזון "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו". הניסיון להגשים שוויון מכני מנוגד לחלוטין לעיקרון הזה, המבוסס על ההכרה בכך שהן יכולתו של כל אחד שונה והן צרכיו. חברה שוויונית אמיתית, תחפש את הדרך לאפשר לכל אחד לתרום לפי יכולתו, למצות ולהעצים את עצמו כדי לתרום לפי יכולתו, ותנסה ככל הניתן לספק את צרכיו. אכן, חלוקת המוצרים האוניברסאליים, הנורמטיביים, בקיבוץ של פעם נגדה את הרעיון הזה. אבל התקציב הכולל הגדול, הפרטת מוצרי הצריכה, מתן חופש הניידות והתנועה, עידוד החברים לעבוד על פי בחירתם בעבודה הטובה ביותר בעבורם בקיבוץ או מחוצה לו וכדומה, מקרבים אותנו יותר למימוש החזון.

 

לעומת זאת, "תגמול אישי על כישרון" מנוגד בתכלית לערך השוויון. הוא אומר בהכרח, שאדם שניחן בכישרון ראוי לקבל יותר כסף, ליהנות יותר מהמשאבים, ילדיו ראויים לקבל חינוך טוב יותר, וכך נקודת הזינוק שלהם טובה יותר משל ילדים אחרים, אולי דווקא פחות מוכשרים. זאת, בעצם, החברה הרכושנית, החברה שמחוץ לקיבוץ. קהילה שבחרה באורח חיים כזה, בעצם נפרדה מאורח החיים הקיבוצי. לכן, גם אם היא מצליחה, אולי היא מחייה את המקום בו היה קיבוץ, אך אין היא מחייה את הקיבוץ.

 

העיקרון הקיבוצי, שהוא קו פרשת המים בין קיבוץ ל"לא קיבוץ" (מבחינה מהותית, שהרי כל קבל"ש = קיבוץ לשעבר, רשאי להמשיך לכנות את עצמו "קיבוץ"), הוא ההפרדה בין תרומה לתמורה. משמעות הפרדה זו, היא הנכונות והרצון של חבר הקיבוץ לעבוד ולהתאמץ לא למען התעשרותו הפרטית, אלא כדי לתרום מכישרונו ומאמציו למען הכלל, ולהתחלק בפרי הכישרון והמאמצים בין חבריו, על פי צרכיהם. למשל – על פי מספר ילדיהם. תחיית הקיבוץ, היא תחיית יישוב שזה עקרון היסוד שלו. לא לכך מתכוון רובינשטיין.

***

ונחזור לעובדות – גם טענת היפוך המגמה מעזיבה להצטרפות אינה נכונה. האם המצטרפים החדשים לקיבוץ מצטרפים לחברות בקהילה שבה מתקיים השוויון הסקנדינבי, מתקיימת רשת הביטחון, מתקיים ההחזר הפרוגרסיבי? לא ולא. אותם מצטרפים חדשים, מצטרפים למגורים בתוך היישוב וקניית שירותים ממנו והם משלמים מס מוניציפאלי, אך אין הם חלק מן השיטה אותה מציין רובינשטיין. אין הם שותפים בעסקי הקיבוץ, אין הם שותפים לרשת הביטחון ואין הם משלמים את המס הפרוגרסיבי. נכון, שהשוני בין אורח חייהם לאורח החיים של החברים הולך וקטן, אך הסיבה לכך היא שהקיבוץ המופרט משיל מעל עצמו בהדרגה את רשת הביטחון ואת המס המוניציפאלי ומקבל על עצמו את אורח החיים הרכושני הקפיטליסטי באופן מלא.

 

חרף אמונתי בדרך השיתופית, הייתי שמח מאוד אילו הקיבוצים המופרטים היו בונים דרך חדשה, שגם אם יש בה נסיגה מהרעיון הקיבוצי, היא מהווה אלטרנטיבה ערכית לג'ונגל הקפיטליסטי. צר לי, אך לא זה המצב.

 

נכון, כיף לקבל מחמאות מאדם כמו אמנון רובינשטיין. אך קצת מביך לקבל מחמאות שאיננו ראויים להן. 


הקיבוץ קם לתחיה, אמנון רובינשטיין, אתר nrg , 23.6.2007


נכתב בתאריך
4/7/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו