עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

תנועה חסרת אמירה - א' - התנועה המתנהגת באופן שהוויכוח בין שיתופי לדיפרנציאלי איננו נוגע לה איבדה מן הרלוונטיות שלה ונותרה חסרת אמירה מול הנוש

'תנועה חסרת אמירה - א
מאת פלג מור, 2.7.2007



 

 

 

התנועה המתנהגת באופן שהוויכוח בין שיתופי לדיפרנציאלי איננו נוגע לה איבדה מן הרלוונטיות שלה ונותרה חסרת אמירה מול הנושא החשוב ביותר המתרחש בקיבוצים בעשורים האחרונים.

חלק ראשון מתוך שניים 


כחמש עשרה שנים של הליכי שינוי כבר מאחורינו - כתנועה, כיחידים, כקיבוצים. 

מה נשאר מהתנועה הקיבוצית אחרי כל השנים האלה ? ואין כוונתי לסך כל התקציב, מספר כלי הרכב ומצבת הרכוש; גם לא לקיבוצים ולחברים בהם. כוונתי לאותו ארגון בינקיבוצי, המכונה בפינו עדיין 'התנועה', בלא קשר לשאלה האם עודנה נעה, לשם מה, ולאן, שהקיבוצים השונים חברים בה כאגודה שיתופית ארצית. מה קרה להשפעתה, ליוקרתה, ליכולת ההנהגה שלה ?  מדוע חל פיחות בכל אלה ?

מה או מי בא במקומם ?

***

התנועה שרדה את משברי השנים האחרונות, את גל השינויים באורח החיים, את גלי הקיצוצים בתקציב שניחתו עליה חדשות לבקרים. האם היו כל הקיצוצים האלה הכרחיים או נועדו להנמכת קומתה, לגרום לה להוריד דרסטית את היקף פעילותה? האם היו קיצוצי התקנים, שהותירו את התנועה צל חיוור של עצמה, חלק מובן מאליו וטבעי בחייהם של ארגונים, שפעם הם בעלייה ופעם בירידה, תוצאה של משבר כלכלי אמיתי או, שמא, נועדו להחלשת העוצמה התנועתית, על מנת להבטיח שלא תעמוד בדרכם של יוזמי השינויים?

כבר לא מובן מאליו הצורך בקיום תנועה שהיא ארגון גג של קיבוצים, בעידן זה שבו עצם קיומם של קיבוצים  פסק גם הוא להיות ודאי.

 

ההסכמה שפעם הייתה מובנת מאליה על המטרות והדרך גם היא כבר אינה קיימת; קל יותר לאתר את קווי המחלוקת והשבר. העיקרי בהם, להערכתי, הוא עדיין שיתופי- דיפרנציאלי. אוחזים בטלית מריבה זו שניים: מצד אחד השיתופיים, שעל פי דרכם ממשיכים כנראה לחלום על ימי התנועה הגדולה והמשפיעה, חובקת ארץ וקובעת דרך, ומוצאים, אולי, בזרם השיתופי תחליף מסוים לה. מצד שני ה'מתחדשים' שעל פי דרכם מכניסים לתוככי הקיבוץ את הדבר הגרוע ביותר בעיר, פערי המשכורות, שואפים להפטר משאריות התנועה שעוד נותרו לטובת משרד אינטרסים יעיל וזול לאחזקה.

***

למדנו אמנם ששניים האוחזים בטלית – יחלוקו, אלא שבמקרה שלנו פילוג לא קרה וכנראה כבר לא יקרה. רטינת השיתופיים על מעמדם בתנועה וכעסם של המתחדשים על הבזבוז שבעצם קיומה אינם מספיקים כדי להצית אש של פילוג, אם בשל זיכרונות עבר עגומים ואם על רקע כדאיות בהווה. לתחושת אי הנחת כנראה מתרגלים.  פרדוקס – השיתופיים, הרוצים מטבע הדברים בתנועה חזקה, משמעותית ובעלת מסר אנושי כללי - ראה הכנס האחרון - זעו בה באי נוחות, מרגישים לא רצויים בביתם לשעבר. הם לא פירקו אמנם את המסגרת המשותפת, אך הקימו להם זרם משלהם המבטא את השקפת עולמם. יתכן שהקמתו, שהיא מעין פילוג לייט, תרמה לכך שלא התרחש פילוג ממשי.

 

המתחדשים, שכל העניין מהווה עבורם נטל שהיו שמחים לפרוק מעליהם בהזדמנות ראשונה, כעוד שריד לעבר שיתופי מעיק ומיותר, וממילא ללא צורך לבטא השקפת עולם ייחודית, דווקא הם נשארו 'התנועה'.

 

פרדוקס נוסף – השיתופיים שתפיסת עולמם הורחקה מהתנועה במנוד ראש של רחמים, מהסוג המיועד לאנשים תמימים החיים בעולם בלתי מציאותי, דווקא הם הסיבה לקיומה. שהרי אין טעם בקיום 'תנועה קיבוצית' אם אין משהו המייחד אותה ואת דרכה. אותו משהו הוא חיי השיתוף שלמתחדשים אין עניין בו. 

 

כך, במצב זה, כאשר איש אינו מרוצה ממתכונתה הנוכחית, עולה התנועה רצוצה מהמשבר הגדול שתחילתו בשנות השמונים, קומתה שחה ומחלפותיה גזוזות, מוכת עורכי דין והלומת יועצי שינוי, מזכיריה מאותתים אמנם על העדפה ברורה לצד אחד מסוים בוויכוח שבין שני הגושים ועם זאת התנועה ככלל, על פעיליה ומדוריה, מחלקותיה ושליחיה מסתייגת ונזהרת, משימה עצמה כאילו העימות המתנהל מתחת לאפה ממש אינו נוגע לה: "תמשיכו אתם להחליף מהלומות ביניכם, אני בינתיים אמשיך בניהול הנושאים השוטפים כרגיל, אל תפריעו לי ולא אפריע לכם.."

***

היתרון שבגישה זו הוא הבלטת האינטרס המשותף שעוד קיים בין החלקים השונים והרחקת המפריד, דבר שאולי עזר גם הוא למניעת פילוג או לפחות קרע חריף.

החיסרון הוא שכך מצאה עצמה התנועה חסרת רלוונטיות וחדלת אמירה מול הנושא החשוב ביותר המתרחש בתנועה הקיבוצית בעשרים השנים אחרונות, השינוי. 

 

גם ללא קשר לנושא השינוי איבדה התנועה חלק ניכר מבכורתה ומתפקידיה לטובת המועצות האזוריות.  הדבר מובן ומתחייב. אם אין בשורה לדרך חיים אחרת ולערכי חברה אנושית שונה, מה שנותר הוא לטפל בנושאי דמוגרפיה, הסעות תלמידים למוסדות חינוך ושעות עובדת סוציאלית – את כל אלה יכולה המועצה האזורית לעשות לא פחות טוב מהתנועה הארצית.

 

אולם אווירת השינוי והקשור בו וחדלונה של התנועה אפשרה את כניסתם של גורמים פרטיים לחלל שנוצר בעולם הקיבוצי ואת עלייתם בסולם החשיבות, עד כדי קירבה וסמיכות למקבלי ההחלטות, אולי אפילו מקבלי ההחלטות עצמם. בייחוד נכון הדבר בקיבוצים בעלי הנהגה נרפית, או חדלי הנהגה לחלוטין, הנראים ככלי אין חפץ בו עבור חבריהם, מעין תאגיד שננטש על ידי בעליו. ויש כאלה, אף עלה מספרם בעקבות השינוי הדיפרנציאלי שגרם בחלק מהקיבוצים למצב של הפרדות החבילה: החברים הולכים איש איש  לדרכו ואותו דבר הנקרא קיבוץ הופך מיותר ועזוב, נכסיו מתנהלים עדיין איכשהו בידי מקבלי משכורת, פעמים רבות חיצוניים ופרטיים (אף אם הם חברי הקיבוץ השכן), שאין להם דבר הקושר אותם ממשית למקום עבודתם זה דווקא.

***

כניסת גורמים אלה העמיקה את הרגשת אי נחיצותה של התנועה. הלך המחשבה החדשני הקיבוצי המבוסס על עקרונות הליברליזם של המאה ה-19, הגורס שעדיף כל קיבוץ לעצמו, ידו על העליונה ותרם גם הוא לחולשת המערכת התנועתית.   

 

בין הגורמים שאצו למלא את החלל שהותירה אחריה התנועה הנסוגה רב חלקם של עורכי הדין. נדמה שלכל עניין ונושא בסדר היום הקיבוצי יש עורך דין המתמחה בו. חלק מעורכי הדין נהיה בעצמו מזוהה עם העמדות השונות כלפי השינוי. דווקא בעלי מקצוע זה המרוחקים מעיסוק בחיי קהילה וגיבוש זהותה,  מאחריות חברתית, משאלות חברתיות כלכליות, רואים את חיי בני האדם כיחידים מול החוק היבש ונוטים לפתור מחלוקות דרך בתי המשפט, דווקא הם עלו לגדולה בשנים האחרונות בחצרה של קיבוץ.

חלק ראשון מתוך שניים


 

למאמרים של פלג מור


נכתב בתאריך
2/7/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו