עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לעתים רעיון נכון מחלחל לאט - אם רעיונות היו נמדדים על-פי ההתלהבות הראשונית מהם – לא היו להרצל סיכויים להצליח. עוד על הקיבוצים השיתופיים כמ

לפעמים רעיון נכון מחלחל לאט
מאת אודי מנור, 27.6.2007

 

 

אם רעיונות היו נמדדים על-פי ההתלהבות הראשונית מהם – לא היו להרצל סיכויים להצליח. עוד על הקיבוצים השיתופיים כמקדמי התארגנות סוציאליסטית בישראל


טעות רווחת היא למדוד היתכנות של רעיון על פי מידת ההתלהבות המיידית של אנשים ממנו. על פי ההיגיון הזה לא היה להרצל שום סיכוי להצליח. כידוע, לפחות למי שעוסק בתחום, הרצל ניגש עם טיוטות רעיונותיו קודם כל לידידיו ולמכריו בווינה. הם, לא רק שלא התלהבו, אלא שלחו אותו להתאשפז, או לפחות לנוח.

לא, אין הרצלים בימינו ומאידך גיסא גם לא ביסמרקים או מוסולינים. החיים בצל 'האח הגדול' של עדשת הטלוויזיה לא מאפשרים צמיחתם של אישים דגולים מהסוג של הרצל או בן גוריון. ואולי טוב שכך, אבל זה לא ממש משנה. מה שחשוב, הוא שבהינתן תפיסתו העצמית אפילו של הרצל את עצמו, כאדם שהרעיון שהוא מביא חשוב ממביא הרעיון עצמו, דומה שאין לנו אלא להסתפק בדיון ברעיונות.

ובחזרה לנקודת המוצא, ועוד צעד קטן קדימה. במאמרי הקודם אודות תפקידו הנכון והרצוי של הזרם השיתופי (או 'מטה שיתופי' אם זהו מושג מדויק יותר), כתבתי כי הקבוצים השיתופיים, לאחר שסיימו – כך עושה רושם – את המאבק על עצם הלגיטימיות שלהם בכלל ובפרט ביחס לתהליכים שהובילו מפרקי הקבוץ בתנועה הקיבוצית לפחות מאז 1997, טוב שיעמדו במרכזה של התארגנות סוציאליסטית חדשה.

***

הותקפתי, הכיצד לא, על ידי מתנגדי הקיבוץ השיתופי, אלו שכבר 20 שנה ויותר אומרים כמו החבדניקים 'הנה הנה הוא בא', (רק שאצל החבדניקים זה משיח מזוקן שהספיק למות בינתיים ואילו אצל הנזכרים לעיל המשיח הוא הדיפרנציאציה המלאה, השיוך ושאר ירקות 'הכלכלה הנכונה'), שבזמן שאני ושכמותי כותבים מאמרים ומלים גבוהות על סוציאליזם ופוליטיקה, חבר הקבוץ השיתופי הממוצע אדיש לנעשה סביבו לא פחות מעמיתו חבר הקבוץ המתפרק ('מתחדש' על פי ההגדרות). ושלכן, כך המשיכה ההתקפה, כל דיבורי הם (כמו תמיד) ריקים מתוכן ואולי אף חסרי אחריות ולפחות מתחסדים.

ובכן, וכאמור לעיל, מבחן הרעיון הוא לא בהתלהבות המיידית של הציבור. ברור שרצוי היה שכך יקרה, אבל זה לא מה שקורה, לא היום, לא לפני 100 שנה ולא באלף ואחת דוגמאות אחרות. יש לכך סיבות רבות, ביניהן החשדנות כלפי כל רעיון של חיברות, כל רעיון שיוצא חוצץ נגד איוולת הרב-תרבותיות שהיכתה שורש רקוב תחת כל עץ מתייבש בחצר הישראלית; הייאוש מהפוליטיקה שיש לו סיבות טובות מאד; ומה שכתוב במקורותינו 'קוצר רוח ועבודה קשה'.

 

***

הכל נכון. אבל לא שם נקודת הארכימדס לסיכוי לשקם במשהו את מדינת ישראל כמדינת אזרחיה להבדיל ממדינת מתעשריה. אם נחכה לציבור כי יתעורר מעצמו, ימחא כפיים ויסתדר בשלשות מוכן ומזומן לקראת 'קרב אחרון', לא רק שנחכה לשווא, אלא נוכיח בכך שלא למדנו כלום.

אמר מי שאמר שהרבה יותר קשה להקים מדינה מלקיים מדינה. ועוד אמרו חכמים בסין כי אבן שטיפש אחד זרק לבאר, 50 חכמים יתקשו להוציאה. וחיבורן של שתי האמירות הללו, יוצר דבר שלישי (שכן, וכידוע, 1 ועוד 1 הם 3): הקמת מדינה היא שלב הרואי שלשמחתי כבר מאחורינו. בשלב הזה כן צריך היה לראות התגייסות (כמעט) כללית, מחיאות כפיים ועמידה בשלשות. בשלב קיום המדינה, עצם קיומה מניח חלוקת עבודה. ובחלוקת העבודה, התייצבותו של מהנדס ייצור במפעל המייצא במיליונים לעולם כולו, חשובה כמו התייצבותו של מורה בבית ספר או של אחות במרפאה. ובמסגרת חלוקת עבודה שגרתית ולא הרואית זו יש מקום לאנשים שאמנותם בקדנציה מסוימת היא פוליטיזציה מרחיבה של הבעיה הכאלו-פרטית.

ומה לטיפש, לאבן, לבאר ולחכמים? כידוע, למי שרוצה כמובן ללמוד מהעבר, שבערך באמצע הדרך בין ימינו לבין ימי ההירואיקה של הקמת המדינה, זרקו כמה מטיפשי 'הכלכלה הנכונה' את החברה הישראלית המתגבשת לאיטה (שהרי אי אפשר לשכוח או להשכיח כי מדובר בחברה היפר-הטרוגנית ללא אח ורע בעולם כולו), ועתה, אם בכלל, ישנם בקושי 49 חכמים שמנסים להוציא את האבן הזו מהבאר העכורה של ההפרטה, הפוסט-מודרניזם, הפוסט-ציונות ו'הכלכלה הנכונה'.

זה המצב. ותפקידם של 49 החכמים – ולמי שלא הבין מדובר במטאפורה, כלומר אין לי רשימת כתובות וטלפונים של מ"ט הצדיקים הללו – הוא לעשות כל שביכולתם לקדם התארגנות סוציאליסטית בישראל.

***

לא מדובר לדעתי במפלגה, אלא בסוג של 'חזית', או 'ברית' של גורמים שרואים את המדינה והחברה בישראל פחות או יותר מאותה נקודת מבט הכוללת במפורש גם 'אינטרסים' שהיא בעיני לא מלה מגונה כלל וכלל (תרגמו אותה לעברית ותקבלו מלה שהיא כולה נופת צופים: "עניין"). על הזרם השיתופי לא לראות עצמו כציר פעולה אלא כעוד ציר פעולה. בהינתן משאביו המוגבלים אך הקיימים בכל זאת, ובהינתן האופק הכלכלי-פוליטי והחברתי-תרבותי שלו, הוא מועמד טבעי להובלת מהלכים לגיבושה של חזית כזו, אך מרכיביה יכולים להיות רבים, וטיב הקשרים שביניהם בהתאם.

לא עת לציפיות הרואיות, עת למעשים קטנים. אבל קונסטרוקטיביים. בדיוק מה שעשו מפרקי הקבוץ, אבל במהופך: לא עוד דונם (לעצמי) ועוד עז (לעצמי) אלא עוד עז ועוד דונם לשיקומה של החברה בישראל ובקבוץ גם יחד.

 


למאמר הראשון בנושא: מנוע סוציאל-דמוקרטי, אודי מנור, שווים, 19.6.2007
מאמרים של ד"ר אודי מנור
סוציאל דמוקרטיה, ויקיפדיה


נכתב בתאריך
27/6/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו