עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

חירות, שוויון ומה שביניהם - חברה של אנשים בני-חורין היא חברה החותרת לאפשר חירות מרבית לרבים. זה לא קורה ולא יכול לקרות במציאות של פערים כלכליי

חירות, שיוויון ומה שביניהם
מאת אלישע שפירא, 26.6.2007

 

 

חברה של אנשים בני-חורין היא חברה החותרת לאפשר חירות מרבית לרבים. זה לא קורה ולא יכול לקרות במציאות של פערים כלכליים עמוקים


מקובל לדבר על הניגוד לכאורה בין ערך ה"שוויון" לערך ה"חירות". מדפוס מחשבה רווח זה משתמע כאילו הבחירה בשוויון מקפחת בהכרח את החירות, ואילו העדפת החירות מקפחת את השוויון. הכוונה כמובן רק לשוויון הכלכלי ולחירויות המושפעות מהמשאבים הכלכליים העומדים לרשותנו. ודאי שאין אמירה זו מתייחסת לחירויות כגון: "חופש הדעה", "חופש הביטוי", "חופש ההתאגדות" וכיוצא באלו. כך אין הכוונה ל"שוויון הליברלי" המקובל בעולם הדמוקרטי: "השוויון בפני החוק", "שוויון הדעה" (לכל אחד יש קול אחד) וכו'.  

אך האם באמת יש ניגוד בין החתירה לשוויון כלכלי לבין מידת החירות הנובעת מזמינותם של משאבים חומריים?

הדבר צריך להבחן בשני מישורים: האחד - עלפי ההתפלגות והמיקום היחסי ב"מדרג העושר"; השני - על פי רוחב התייחסותנו. לחירות של מי אנחנו מתכוונים, לחירותי שלי בלבד, או לחירותם של הרבים. היות ומטבעו של מדרג העושר בחברת השוק, שהוא בנוי כפירמידה שבסיסה רחב וקודקודה צר, הרי שככל שיגבר השוויון תגדל חירותם של רבים ותיגרע חירותם היתרה של מעטים ולהפך. ככל שיגדל אי-השוויון תגדל חירותם של המעטים ותפחת חירותם של הרבים. יוצא אפוא, כי דווקא השוויון מרבה את חירותם של הרבים. כל כך פשוט. הרי כל ילד מבין זאת. אם כך, היכן טועים אלו הסבורים שהשוויון מצמצם את החירות? הם כנראה אינם טועים. הם פשוט אינם מתכוונים לחירות כערך חברתי כללי. הם מתכוונים לחירותם שלהם, של אלו הנמצאים בראש הפירמידה הכלכלית. ולזה קוראים "אגואיזם". הם לא מדברים על "ערך החירות", הם מדברים על "אני לעצמי ערך עליון".

 

***

אדם חופשי הוא בן חורין כאשר הוא זה שקובע את גבולותיו, כאשר הוא שם לעצמו סייגים על פי ערכיו. חירות היא חופש עם אחריות והמילה "אחריות" נגזרת מהמילה "אחר". מכך שאדם בן-חורין הוא מי שלוקח בחשבון גם את האחרים. מי שגבולות החופש שלו הם גבולות החופש של זולתו. חברה של אנשים בני-חורין היא חברה החותרת לאפשר חירות מרבית לרבים. זה לא קורה ולא יכול לקרות במציאות של פערים כלכליים עמוקים.

הבה ניקח לדוגמא את החירות לרכוש דעת, הזכות להשכלה. לכאורה כל אדם בישראל יכול להבטיח השכלה ראויה לעצמו ולילדיו. בפועל, אנו לומדים מהמחקרים הרבים שנעשו, כי סיכויו של ילד שנולד להצליח בלימודים ולסיים בהצלחה את האוניברסיטה, תלויים יותר מכל דבר אחר במצב הסוציו-אקונומי של הוריו. היות ובעולמנו ובישראל במיוחד, קיים קשר אמיץ בין ההשכלה שאדם רכש לגובה הכנסתו בעתיד, הרי שזה "מעגל קסמים" שקשה לחרוג ממנו. כל אחד מאיתנו מכיר אמנם יוצאים מהכלל, שחרגו ממעגל הקסמים, אך הם לא שינו את הכלל. על פי אותם המחקרים, פערי ההשכלה אינם מצטמצמים בישראל מדור לדור. ההיפך הוא הנכון, פערי ההשכלה מתרחבים אצלנו מדור לדור. כך גם הפערים הכלכליים בישראל הולכים ומעמיקים בעשורים האחרונים. האם לחירות הזו התכוונו?

 

***

מרטין בובר תיאר פעם את שלושת הדגלים שהניפה המהפכה הצרפתית ואת מה שעלה בגורלם: "שלושה יצאו לדרך ביחד, החירות, השוויון והאחווה. אך למרבה הצער נפרדו דרכיהם: החירות הלכה למערב, השוויון הלך למזרח (כך האמינו באותם ימים), ואילו האחווה הלכה לאיבוד". הוסיף בובר ואמר: "וכל עוד לא ימצאו את האחווה, לא יוכלו החירות והשוויון לחזור וללכת ביחד".

 

 


נכתב בתאריך
26/6/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו