עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

סרט לא מייצג - בסרט "קיבוץ" של רחלי שוורץ, הופיעו נפגעי ומאוכזבי השינוי בחולתה. אין בו נתונים על המצב הכלכלי-חברתי-דמוגראפי שהוביל לשינוי. חבל

סרט לא מייצג
מאת ארנון אבני, 10.6.2007

ראשי > דיסידנט


 

 

בסרט "קיבוץ" של רחלי שוורץ, הופיעו נפגעי ומאוכזבי השינוי בחולתה. אין בו נתונים על המצב הכלכלי-חברתי-דמוגראפי שהוביל לשינוי. חבל להפוך אותו לסרט דגל של שוללי הקיבוץ המתחדש


סרטה של רחלי שוורץ על תהליך השינוי בחולתה שהוצג במוצ"ש בערוץ הראשון, הוא סרט יפה על כאב אנושי, על התפכחות ועל הזדקנות. הוא עוקב בעין אוהבת אחר אנשים שעולמם משתנה בכורח הנסיבות. הסרט צולם לאורך שנים ללא ידיעה לאן כל זה מוליך ולכן קשה ליחס לו מגמה פוליטית, אם כי יתכן שזו נבנתה יחד עם הסרט וגובשה בעריכה הסופית. יתכן, אבל את זה אין לדעת ללא היכרות עם מה שנשאר על ריצפת חדר העריכה.

 

סרטים מסוג זה אינם יכולים לשמש כלי, אפילו משני, להערכת השינוי כתהליך כלכלי וחברתי. הם אינם יכולים כי חסרים בהם הנתונים הכי חשובים. אין בהם נתונים משמעותיים על גודל החוב, על מדדים של יעילות וכושר החזר, אין בהם נתונים על העומס הסוציאלי, המבנה החברתי ומצב המשק.

 

כנראה שלא במקרה נבחרו מהקיבוץ נפגעי השינוי ומאוכזביו. בשביל הצופה הישראלי המצוי השינוי המוצג בסרט הוא תוצאה של השתלטות עוינת במקרה הרע, או צינית במקרה הפחות רע, של בעל הון ששולח את נציגו על תקן של כונס נכסים או ועדה קרואה לנהל את הקיבוץ. אבל חבר קיבוץ סביר יודע ששינוי כזה צריך היה רוב של 65% או אפילו 75% של חברי הקיבוץ. איפה הם? איך זה שאיש מהם אינו מסביר את עמדותיו, אפילו אם התאכזב? האנשים שראיתי שם, סימפאטיים ומעוררי הזדהות ככל שיהיו – נראים לי בעיניים של קיבוצניק כדמויות הרחוקות ביותר מהעובדות הבסיסיות שיכולות לעזור למישהו להבין את המציאות. לא הזקנות החביבות, לא הדייגים והפרדסן ובטח לא מפעיל המכבסה שרק דת מעניינת אותו – כעדותו.

 

מה שניתן להסיק מהסרט, אם מתעקשים להסיק מסקנה כלשהי, זה שלא טוב להיות במצב של פשיטת רגל, ולא טוב להיות מפוטר, אם כי בקיבוץ המשתנה טוב יותר מאשר בקריית שמונה הקרובה. אפשר להסיק שהזדקנות בתוך חלום מתפורר היא חוויה שכדאי לוותר עליה. על זה אפשר וצריך לשוחח.

 

יש דרכים שונות להימנע ממצבים כאלה חלקם מראש וחלקן כתגובה. אפשר להקדים ולוותר על חלומות שאינם בני מימוש או שמימושם תלוי בגורמים שאינם תמיד בשליטה – כמו רווחיותם של מפעלים לנעליים וסיכוייה של חקלאות כזו או אחרת וכמו הימור על חזרתם של הבנים הביתה.

 

אפשר גם ליצור תנאים שהשינוי הזה לא יהיה כמו התפרצות של אינפלציה כבושה, כפי שנהוג בכל מיני דיקטטורות שאינן חושפות את האזרחים ואת הפירמות למצבם האמיתי עד שנגמרים המשאבים והכול מתמוטט. ובמילים אחרות: אם לא הולך בשיתופי – עדיף שינוי מוקדם ומושכל בטרם ההתמוטטות. הדיון פתוח וכל עוד הוא ענייני – הוא מבורך.

 

אבל מוטב, לטעמי, בלי מסקנות. כל ניסיון להפוך את הסרט הזה לדגל – יחטא ליצירה ויעמיד את כל האמת האנושית שבתוכה כתעלול פוליטי זול. האמנות ניתנת לנו כדי שנעשיר את עולם החוויות שלנו, לעיתים ניתן להפכה לדגל במאבק חברתי או פוליטי אבל צריך לדעת לברור בקפידה בין יצירות שנועדו לכך לאלה שאינן.

יתכן שאני טועה והיוצרת תכננה להפיק כרזה פוליטית. זה לא סביר בעיני, אבל אם כן – היא חטאה בכל חטא אפשרי. קשה לי להאמין שכך רצתה.

         


נכתב בתאריך
10/6/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו