עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מכבסי המילים - למובילי השינוי: למה שלא תגידו "אנחנו רוצים משכורת טובה, ולא בתחת שלנו להתחלק עם אחרים", במקום לפמפם לנו על אחריות החבר לפרנסתו ו

מכבסי מילים
מאת יזהר בן נחום, 6.6.2007

ראשי > דיסידנט


מילים מכובסות

 

 

למובילי השינוי:

למה שלא תגידו "אנחנו רוצים משכורת טובה, ולא בתחת שלנו להתחלק עם אחרים", במקום לפמפם לנו על אחריות החבר לפרנסתו ועל חנק הפרט?


חבר'ה. אין מה לדבר. שבועות, כצפוי, היה מ-א-מ-ם! מי שנזקק לעוד הוכחה שקהילת בית קמה היא סיפור הצלחה, קיבל אותה בגדול! רגע, רגע, מה זה ה"קהילת בית קמה" הזה? כבר לא קוראים לנו "קיבוץ בית קמה"? קיבוץ, קיבוץ... תזכירו לי מה זה?

 

עלון המועצה האזורית, שחילק בגליונו הקודם שבחים רבים לתקומתנו המחודשת, הקדיש הפעם את הכתבה המרכזית לשכנינו מדרום, שעברו תהליך ארוך ומייגע של מה שמכונה "השינוי". קראתי את הכתבה מילה במילה (אין מה לעשות, זהו גורלו המר של עורך לשוני) ועלי להודות, עם כל חיבתי האישית לרבים מחברי שובל, שלא אהבתי את מה שקראתי.

 

מלבד הסיפור המתיש והמוכר כל כך מקיבוצים אחרים על צוותים, מודלים, חוברות והצבעות באחוזים כאלה ואחרים, כאשר הסוף כבר ידוע מראש ולא ממש ברור למה צריך להתענות כל כך כדי להגיע אליו, נאלצתי לקרוא בפעם המי יודע כמה את כל הקלישאות השחוקות על אחריות החבר לפרנסתו ועל זה שהקיבוץ הפסיק לחנוק את הפרט ומאפשר לו חופש בחירה. הזקן והחולה יבחר לקנות תרופות והצעיר והבריא יבחר לנסוע לחו"ל. תגידו לי, לא יותר פשוט להגיד דוגרי "יש לי משכורת טובה ולא ב.... שלי להתחלק בה עם אחרים"? 

 

ולא שיש לי משהו נגד מובילי השינוי בשובל. יש להם הזכות המלאה להחליט על אורחות החיים בביתם, מה גם שהם בחרו להיות חברים במקום שבו נולדו וגדלו, מה שאי אפשר להגיד על הבנים שלנו. בבית קמה לא צריך אפילו להתאמץ כדי להרוג את הקיבוץ. הוא ימות לבד.

 

בינתיים חלק מחברי הקיבוץ מאוד מוטרדים מהעובדה שאין לנו מזכיר כבר כמה חודשים. מישהו אפילו שאל בזעם באיזו זכות חתם מי שחתם על הדף המבשר על פתיחת הבריכה במשמר הנגב במילים "מזכירות הקיבוץ". הרי המזכירות אינה מתפקדת. אותי, למשל, זה לא הרגיז בכלל. אם היו מודיעים לי בשם מזכירות שאינה מתפקדת ואינה מוסמכת שפוגעים בי, שוללים ממני זכות כלשהי או גובים ממני כסף, יכול להיות שהייתי כועס, אבל כשמודיעים לי על דברים משמחים כמו פתיחת הבריכה, למה זה צריך להכעיס אותי אם המוסד המודיע קיים או לא?

 

***

אני חייב להודות שאם יש דברים שטורדים את שנתי בלילות, חסרונו של המזכיר ואי-תפקודה של המזכירות אינם ביניהם. ככלל, הגישה שלי לחיים אומרת שיש מספיק בעיות אמיתיות להתעצבן בגללן ואין צורך להרעיל לעצמנו את שמחת החיים בגלל בעיות עקרוניות שהן לא אמיתיות. כל עוד חסרונם של מזכיר ומזכירות אינו פוגע בשום דבר ממשי שקשור בי, אין לי סיבה להתעצבן רק מפני שעל-פי הנוהל מוסדות כאלו חייבים להתקיים.

 

אל תבינו אותי לא נכון. אני לא מטיף כאן להסתגרות בבית. כל מי שמכיר אותי, יודע שאני לא מסוגל לחיות בלי להיות מעורב בקהילה שבתוכה אני חי. גם מפני שבמישור העקרוני אני חושב שמי שמקבל מהקהילה צריך גם לתת, וגם מפני שאני פשוט נהנה מזה. זה לא קשור לקיבוץ או לשיתוף. אפשר להיות מעורב בכל סוג של קהילה, אבל זה בתנאי שא. אתה עוסק בדברים שמביאים לאנשים שמחה וב. אתה רואה שהעבודה הקשה שלך נושאת פרי. חג השבועות האחרון ענה על שני התנאים האלה, וכך גם אירועי יום העצמאות וחנוכת ההרחבה, שאותם סיימתי עם כאבי רגליים קשים, אבל המון סיפוק.

 

כשאתה מכלה את זמנך על תהליכים ותקנונים זה בדיוק להפך. אתה מוצא את עצמך כל הזמן מרגיז אנשים ומכאיב להם וכשאתה מביט אחורה, אתה מגלה שחלק גדול מהמאמצים שהשקעת היו בעצם לחינם. אני מעדיף לסחוב שולחנות וכסאות. לי זה עושה טוב.


מאמרים של יזהר בן נחום


נכתב בתאריך
6/6/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו