עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

היהפוך פרץ לפרס? - שיעור קצר בסוציאל דמוקרטיה ופסבדו-סוציאל דמוקרטיה ערב סיבוב ב' בהתמודדות על ראשות העבודה ולקראת הבחירות לנשיאות

?היהפוך פרץ לפרס
מאת אודי מנור, 1.6.2007

שיעור קצר בסוציאל דמוקרטיה

ופסבדו-סוציאל דמוקרטיה ערב סיבוב ב' בהתמודדות על ראשות העבודה ולקראת הבחירות לנשיאות


לפני כמה ימים שודר בערוץ 2 סרט על יחסיהם המעניינים של רבין ופרס. 'חתרן בלתי נלאה' כבר הפך למטבע לשון במקומותינו, ולא רק במישור הפוליטי. עם זאת, מדהים לראות ששימון הצעיר הנצחי לא רק מציב עצמו כמועמד 'הטבעי' לתפקיד הנשיא, אלא שדמותו הכריזמטית, השרמנטיות שלו, 'החזון' חובק העולם, היותו איש העולם הגדול בכלל וחביב האינטרנציונל הסוציאליסטי בפרט, ממשיכים להלך קסם על צבורים גדולים בישראל.

כאילו כלום לא קרה מאז ששימון, שר הביטחון של רבין, ארגן את ההתנחבלות בסבסטיה; כאילו שימון, המוציא והמביא של הגרעין הישראלי, לא עשה כל שביכולתו (החתרנית) למנוע את הפצצת הכור בעיראק; כאילו לא היתה תכנית הייצוב ב-1985 שהעצימה את כוחו של ההון ואת המהפכה הניאו-ליברלית; החבלה בהסכם וושינגטון, פרי יוזמתו של רבין, והחלפתה בהסכם אוסלו המקולל.

האיש, בעל חזון, חולם על מזרח תיכון חדש, והוא עוד יגשים זאת. הלא הוא סוציאל-דמוקרט.

 

מה אכפת לי פרס. אכפת, אבל רוב רובו של הפרסיזם כבר מאחורינו, ילך פרס לטיפולי הצערה בשוויץ כמה שילך. סיפורו של פרס הוא בבחינת נורה אדומה לסיפורו של פרץ. ודוק: נורה אדומה ולא דגל שחור. נורה אדומה קרי הזמנה לבדיקה מחודשת, בכלל ובפרט בעשרת הימים שנותרו עד להכרעה בסיבוב השני, ובעצם, בלי קשר להכרעה בסיבוב השני אלא במהלכים שיקדימו אותו.

 

***

אמרו לנו שפרץ מתכוון לגבש 'מחנה סוציאל-דמוקרטי'. לכש"גרף" 22% (15,000 איש) יצא פרץ במחולות, ודוברי 'המחנה' הבליטו חזה ויצאו לצוד הישגים פוליטיים. אני לעומת זאת חשבתי על הסרט ההוא, על מה שפרס עשה לרבין, לפני 1977 ואחרי 1992, ומה פרס עשה למדינה בין לבין. תהיתי שמא 'המחנה הסוציאל-דמוקרטי', באמצעותו יוצא פרץ למסע צייד (לגיטימי לחלוטין) של כוח פוליטי, לא חוזר על אותה טעות ישנה נושנה.

 

האם פרץ גם הוא 'חתרן בלתי נלאה'? עושה רושם שלא. מכל בחינה שהיא אישיותו מהלכת עלי קסם פי כמה מזו של פרס. בעצם, מתמטית, בלתי ניתן למדוד את העניין, שהרי פרס מעולם לא הרשים אותי. אינני יודע למה. אולי היתה זו הופעתו הדרמטית בפני מחזור י"ב בשנת 1978, אז הבטיח – בעקבות 'המהפך' – "לשקם את המפלגה". הוא כידוע שיקם אותה כדבעי. ובכן, אין דין פרץ כפרס, גם אם כידוע פרס החזיר למפלגה את פרץ. אבל את השאלה מה בכוונת פרץ לעשות עם ברק או עם איילון, יש לנסות ולברר.

 

לכאורה זה ברור. מה כאן השאלה? מה אמור לעשות 'מחנה סוציאל-דמוקרטי'? א. להבטיח שהדיון הכלכלי-פוליטי (ולא "החברתי", לכל הרוחות והשדים והשוטים ומורחי הסנדביצ'ים) לא יעלם מהזירה הציבורית. ב. להיאבק על סוגיות מאקרו כגון תקציב המדינה ונספחיו (מדיניות אשראי, שוק עבודה וכיו"ב). ג. לקדם סוגיות קונקרטיות השייכות לשדה הכלכלי-פוליטי (טיפות חלב, חשמל, עתיד ההשכלה הגבוהה).

***

כאן אמורות היו לבוא שלוש נקודות המסמנות מבוכה גדולה. אבל מכיוון שלכולנו זיכרון קצר, שלא לומר סלקטיבי, אז אין ברירה, ולפי הסדר: א. על מיקומו היחסי של הדיון הכלכלי-פוליטי בזירה אחראים גורמים חוץ פרלמנטאריים (כתבי עת, עיתונאים בודדים, פרופסור וחצי) + שלי יחימוביץ + דב חנין. נקודה. ב. תקציב המדינה? תשאלו את שלי יחימוביץ, בעצם תחזרו ותקראו מה כתבה לתומכיה ואוהדיה בקרב חברי המפלגה ומחוצה לה. תקציב 2007 הוא תקציב ביבים מובהק. לשון שלי פחות או יותר. ג. סוגיות קונקרטיות? יוק. חוץ משלי יחימוביץ.

 

מזכירה לכם מישהו, בעצם מישהי, אותה שלי יחימוביץ? כן, את תמר גוז'נסקי שעד היום זכורה בציבור, גם בקרב אויביה ושונאיה כפרלמנטארית חכמה, הגונה, חרוצה, אמיתית, ששקדה רבות בדברים הנוגעים לסעיף ג' בעיקר, אבל לא רק. יודעים מה? היא ואוהדיה ומעריכיה ואף מעריציה לא כינו אותה בשל תרומתה העצומה לתיקון הכלכלה-הפוליטית בישראל בשם 'מחנה סוציאל-דמוקרטי'.

 

שלי יחימוביץ זה לא 'מחנה'. ושלי יחימוביץ בדרך כלל לבד. רק אל תגידו יורם מרציאנו, לא רק בגלל לילות הרצליה שלו, אלא בזכות העובדה שהאיש גדל על ברכיו של... פרס.

 נדיה חילו? מג'אדלה? אני מניח שכולם מכירים את המבנה המיוחד של מפלגת העבודה - מחוזות וכו'. בקיצור, אין 'מחנה סוציאל-דמוקרטי' של ממש, ואפילו לא גרעין של מחנה כזה. מה שיש זה דימוי של כוח בדמותם של "עשרים ושניים אחוז" שהם למעשה 15,000 קולות שבהזדמנות ראשונה יש לפלח ולפצח ולראות מהיכן באו ובעיקר לאן הם הולכים. 

'הנאמנים הם התמימים' אמר פרץ בסיום הסיבוב הראשון. לכאורה דברי שבח ל'מחנה'. למעשה נורת אזהרה לכל מי שחושב שחובתו האזרחית, הסוציאליסטית והציונית היא קודם כל לחשוב. רק לאחרונה נודע לי במקרה שכבר ב-1992, עמד פרץ על דעתו לקחת חלק כחבר בועדת החוץ והביטחון של הכנסת ולא בוועדה חברתית כלשהי. נורה אדומה כבר אמרנו? לו אני ברק או איילון, אני שואל אותו כמה שאלות נוקבות, ואולי חותם עימו על כמה סיכומי פגישות מחייבים. ההיסטוריה הפוליטית אף פעם לא חוזרת על עצמה. היא רק משמשת רקע בהיר לנורות אדומות מהבהבות.

 


 

מאמרים של ד"ר אודי מנור


נכתב בתאריך
1/6/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו