עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

משנה מהונדסת - בנירים – אחד מ-29 המופלאים השיתופיים – הלכנו לבדוק מה קרה לקיבוצי השינוי באזור. גילינו שהתוצאות (החיוביות) אינן תואמות את
משנה מהונדסת
מאת ארנון אבני, 27.5.2007

ראשי > דיסידנט


בנירים – אחד מ-29 המופלאים השיתופיים – הלכנו לבדוק מה קרה לקיבוצי השינוי באזור. גילינו שהתוצאות (החיוביות) אינן תואמות את משנתו המהונדסת של אלישע שפירא. תגובה למאמרו - "מכופפי העובדות"


דבריו של אלישע שפירא במאמרו "מכופפי העובדות" הם מסמך מרשיע, ולא בגלל כיפוף העובדות שהוא עצמו מדגים שם ביד רחבה, אלא בגלל חוסר האחריות שהוא מייצג.

לרגע הוא שכח שהוא רוצה לספר לנו שלא בגלל ההצלחה הכלכלית נשארו הקיבוצים החזקים שיתופיים, אז הוא מספר לנו על העוצמה הכלכלית, ומפרט נתונים מרשימים שמהם עולה אישור לטענה שאותה הוא מנסה להפריך. כן, הצלחה כלכלית יכולה לגרור הצלחות נוספות וגם לכישלונות יש מומנטום. כן, קיבוץ שיש לו מפעל גדול, או שניים, יכול לפרנס את הבזבוז השיתופי, ומי שאין לו - משחק בליגה שאינה מתאימה לו וכצפוי סופג הפסדים. אבל מבחינת המטה השיתופי העיקר זה ההשתתפות. 

 

גם הם יודעים שאת הטענות על תוצאות השינוי ניתן לבדוק רק בדרך אחת: להיכנס לחשבונות של כל קיבוץ בנפרד, כולל מיסי החברים שמעידים על מצבם לאחר השינוי, ולבדוק מה באמת קרה שם. אפשר גם לגבות את זה בראיון עם חברי הקיבוץ, זאת כדי להשוות בין מה שהיה לפני השינוי לבין התוצאות שבאו אחריו, ולא כדי להשוות בין קיבוץ עני לעשיר. אבל את זה בדיוק נמנעים מלעשות במט"ש, אולי בגלל שהם יודעים את התוצאות.

 

***

אחרי שניסו את כל הטריקים, העקרים ברובם, שמציע המטה השיתופי, הולכים חברי הקיבוצים שנמצאים בקשיים, לקיבוצים שעברו את השינוי, כדי לברר מה קרה שם - מה עשו ומה קיבלו. מה שהם שומעים שם הן העובדות הפשוטות במצבן הגולמי לפני שהמט"ש כופף אותן.

 

הם מגלים קיבוצים שעברו סדנא קטנה של כיווץ האגו. בקיבוצים האלה כבר לא מתיימרים לתקן את העולם, אלא רק את עצמם. שם כבר החליטו שמוטב להם בקהילה שיש בה חיים פרטיים עם הצלחות פרטיות וכישלונות פרטיים יחד עם חיי תרבות משותפים, ערבות הדדית ברמה סבירה ושירותים קהילתיים בהתאם ליכולת הכללית - על פני חיים של מיתוס.

 

בנירים, אחד מ-29 המופלאים של הזרם השיתופי, כבר הלכנו לבדוק את אותם קיבוצים בסביבתנו הקרובה. כפי שצפיתי גילו גם שאר חברי הצוות ממצאים מעניינים שאין להם מקום במשנתו המהונדסת של אלישע שפירא. אולי זו הסיבה שאיש לא התנדב השנה להשתתף בכנס השנתי של המטה השיתופי.

 

***

בזמן שהמטה השיתופי מתכנס כדי לדון בשכר הבכירים במשק הציבורי ובשכר הלימוד באוניברסיטאות בישראל, שוקעים עוד קיבוצים שיתופיים וצועדים לעבר עתיד של בית אבות עלוב.

בזמן שאלישע מתרברב בעושרם של רמת יוחנן ומשמר העמק, שוקעים גם כמה קיבוצים שיתופיים והסיכוי שלהם לחידוש דמוגראפי וכלכלי הולך ומתרחק.

 

צר לי לקבוע את זה, אבל האמת היא שונה מאוד ממה שמציג אלישע. אני יודע היטב את ההבדל בין משקל דבריו של המותג הקיבוצי – אלישע שפירא, לבין מי ששמו קשור בעיקר בציור קריקטורות, אבל זה בדיוק מה שהופך את המסמך הזה למרשיע. כי אלישע, ואמרי לפניו, שבעיני נחשבים למומחים ויודעים את העובדות, אינם מגלים את אפילו בדל של אמפטיה למי שחייו עומדים בפני קריסה.

 

דוגמאטיות אידיאולוגית תמיד מביאה לאותה תוצאה, בין אם היא סוציאליסטית ובין אם היא קפיטליסטית. כי דוגמאטיות כזו מתבטאת תמיד בהעדפה האידיאולוגיה על פני נושאיה. כמו גנרל שמאיץ בחייליו המותשים להסתער על יעד בלתי אפשרי ללא התחשבות בקורבנות.

אילו היו מגלים מעט אחריות כלפי אלה שרואים בהם מנהיגים, היו לפחות מודים שבמספר לא קטן מהקיבוצים השינוי היה גלגל הצלה הכרחי. יכולים היו לעשות אי אילו הבחנות שלפחות מעמידות את החלופה השיתופית במקומה האמיתי - חלופה לבעלי אמצעים. אילו לפחות היו מודים שלא מעטים מהקיבוצים השיתופיים מתקרבים לקו ה"אל-חזור" - שממנו השינוי מתחייב, אולי היו תורמים משהו כדי להרחיקם ממנו. אבל לא, המטה השיתופי דבק באופציה של תעמולה. לא הסברה ובטח לא בירור מעמיק של העובדות. וכל זה בארגון שמנסה לנכס לעצמו את כל האנושיות שבעולם.         



נכתב בתאריך
27/5/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו