עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מכופפי העובדות - ההסבר שניפקו הדוברים בכנס העשור להסדר הקיבוצים ולפיו הקיבוצים צמחו בזכות "השיטה החדשה" הוא דוגמא מובהקת של יצירת רושם מוטעה

מכופפי העובדות
מאת אלישע שפירא, 22.5.2007

ההסבר שניפקו הדוברים בכנס העשור להסדר הקיבוצים ולפיו הקיבוצים צמחו בזכות "השיטה החדשה" הוא דוגמא מובהקת של יצירת רושם מוטעה


בכנס החגיגי שערך המטה להסדר הקיבוצים הסבירו הדוברים כי הצמיחה הכלכלית ויצאת רוב הקיבוצים מהמשבר של שנות השמונים והתשעים, הם תוצאה של מחיקת החובות הגדולה (18 מיליארד ₪) ושל שינוי "השיטה" הקיבוצית. על פי תיאור זה, במאה ושבעים הקיבוצים שעברו לשכר דיפרנציאלי מתומרצים החברים "לצאת לעבודה ולהתפרנס" כדי להבטיח את קיומם. כך, כתוצאה מהמאמצים הנוספים של החברות והחברים, עלתה התפוקה וגדלו הרווחים של הקיבוצים. ועם ההצלחה הרי לא מתווכחים. נשמע לכם מוכר? מתאים לרוח הזמן? יש רק בעיה אחת עם התיאור הזה, הוא אינו מתיישב עם העובדות.

האמת היא שעיקר הצמיחה הכלכלית והחברתית התרחשה וממשיכה להתרחש דווקא בקיבוצים השיתופיים. אלו  שהיו חזקים ומבוססים לפני המשבר ואלו שהיו עמוק במשבר אך יצאו ממנו כקיבוצים שיתופיים.

 

הטבלה לא משקרת

 

הדברים מובהרים היטב מתוך ניתוח נתוני השנתון האחרון של התנועה הקיבוצית. מהנתונים עולה כי הקיבוצים השיתופיים מהווים 33% מכלל הקיבוצים, 45%  מכלל חברי הקיבוצים, 52% מהתפוקה התעשייתית (ללא המפעלים האזוריים) ו-59% מהרווח התפעולי המצרפי. כל זאת לפני שניתחנו את תרומת החקלאות והענפים האחרים, שעל פי כל הידוע לנו צירופם יחזק את יתרונם של השיתופיים. אם כך, מהיכן דלו את ההסבר על יתרון "השיטה החדשה" ומה הקשר שבין ההסבר למציאות? כנראה שהעובדות אינן חשובות כאשר מדובר באמונות וב"אידיאולוגיות החדשות". ועדיין לא הזכרנו את העובדה הפשוטה כי רוב ההצלחות הכלכליות, גם בקיבוצים הדיפרנציאליים, נוצרו כאשר הם היו עדיין שיתופיים. בכלל זה אפשר למנות קיבוצים כמו שמיר, מגל, כפר עזה, לוחמי הגטאות ואחרים...

מרכיב נוסף של מה שהם מכנים "השיטה החדשה" הוא ריבוי המנהלים החיצוניים, "המקצוענים", שהחליפו את "הניהול העצמי" בקיבוצים רבים, בעיקר בקיבוצים הדיפרנציאליים. שוב טופחות העובדות על פניה של האידיאולוגיה החדשה. בקיבוצים השיתופיים, שעל חלקם בצמיחה כבר דיברנו, רוב גדול של המנהלים הם חברי הקיבוצים. כך מתנהלים קיבוצים מצליחים כמו משמר העמק, רמת יוחנן, מעברות, גן שמואל, חצרים, יבנה, מעגן מיכאל ורבים רבים שאינם נמנים עם הענקים. בניגוד למה שאומרים לנו חסידי "השיטה החדשה", דווקא המשקיעים החיצוניים מחשיבים את הניהול העצמי ואת חברי הקיבוצים בכלל, כבעלי יתרונות חשובים לארגון, בהיותם אמינים ומחוייבים ל"עסק" שהוא גם "הבית". אינני שולל לחלוטין הזדקקות למנהלים חיצוניים, לזמן מוגבל, כאשר לא נמצא אדם מתאים בזמן נתון. אך ככלל יש לשאוף לניהול עצמי, בגלל יתרונותיו לארגון, ומתוך הבנת חשיבותן של האפשרויות המאתגרות הנפתחות עבור חברי הקיבוץ וצעיריו.  

 

אופנות ומידע שגוי

 

בדרך כלל אני משתדל להימנע מדיונים שיש בהם השוואות כאלו, שיכולים לגלוש להתנצחות עקרה. אך הפעם, מול מבול הפרסומים הבלתי מדויקים (בהמעטה) לא יכולתי שלא לומר את הדברים הללו. אני מודע לכך שאי אפשר להסיק מהעובדות שהבאתי כאן דבר לגבי עתידם של הקיבוצים השיתופיים. התשובה לשאלה מי וכמה קיבוצים יהיו שיתופיים בעתיד, אינה נגזרת מהוכחת היתרונות או החסרונות של כל אחת מהשיטות. התשובה תנבע מרצונם ובחירתם של חברי הקיבוצים. למרות זאת, אי אפשר להתעלם מכך שההחלטות שאנו מקבלים לגבי חיינו מושפעות במידה רבה מ"תדמיות", "אופנות" ו"תחושות", גם כאשר הן מתבססות על מידע חסר או שגוי. ההסבר האומר כי בזכות "השיטה החדשה" צמחו הקיבוצים הוא דוגמא מובהקת של יצירת רושם מוטעה. על כך אמר הפילוסוף היווני סוקרטס: "השקר קל רגליים והאמת צעדה כבד אך סופה שתגיע".

 

פליק פלאק מחשבתי

 

"הרי אמרנו שרק העשירים יכולים להמשיך להיות שיתופיים" אומרים לנו מי שפתחו בטענה כי שינוי השיטה הוא שתרם לצמיחה ולשגשוג של הקיבוצים. האם רק לי קשה לעקוב אחר ה"פליק פלאק" המחשבתי שהם מבצעים? ולמי יש כוח לחזור והסביר כי זו אינה האמת, ועל כך כבר הבאנו דוגמאות לרוב של קיבוצים שיצאו שיתופיים ממשברים קשים. כפי שלצערי לא חסרות דוגמאות של קיבוצים מבוססים מאוד שבחרו בשיטה הדיפרנציאלית. ובכלל, אמיתות הטענה אינה רלוונטית במקרה זה, אל מול הכשל הלוגי, בצירוף הטענות הנוגדות: האחת בדבר הצמיחה והשגשוג שמביאה השיטה החדשה, והשנייה הקובעת כי רק המשגשגים והמצליחים יכולים להרשות לעצמם לשחק בשוויון ושותפות. יוצא אפוא כי אתה צריך לוותר על השוויון והשותפות כדי להצליח, אך כאשר תצליח תוכל להמשיך להיות שוויוני ושיתופי. אתם הבנתם את זה?


שנתון התנועה הקיבוצית, מרץ 2007
מאמרים של אלישע שפירא


נכתב בתאריך
22/5/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו