עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

סוציאל דמוקרטיה אפקטיבית - יסו"ד – ישראל סוציאל-דמוקרטית החליטה לתמוך בבחירות לראש ומפלגת העבודה בעמיר פרץ, היו"ר הנוכחי ובכך לחזק את הגוש הסוציאל-דמוקרטי במפלגה
סוציאל דמוקרטיה אפקטיבית
מאת רן רביב, 18.5.2007

יסו"ד – ישראל סוציאל-דמוקרטית החליטה לתמוך בבחירות לראש ומפלגת העבודה בעמיר פרץ, היו"ר הנוכחי ובכך לחזק את הגוש הסוציאל-דמוקרטי במפלגה


 

כמה מוסכמות שהתקבלו בדעת הקהל, גם בקרב תומכיו של פרץ והקו הסוציאל-דמוקרטי במפלגה, מתבררות במבט בהיר כמוטעות.

כאן אציג כמה מהן.

 

המוסכמה: "הבחירה בתיק הביטחון הייתה טעות"

בהינתן שתיק האוצר לא היה על הפרק, פרץ היה חייב לקחת את תיק הביטחון. פרץ הוא פוליטיקאי שמתכוון להוביל מפלגה שבתורה מתכוונת להוביל את המדינה, לכן הוא חייב לקחת את העמדה הבכירה ביותר, גם מבין שרי המפלגה וגם בתוך הממשלה בכלל. גם אם לא הייתה פורצת מלחמה, היינו רואים עוד ועוד סיבובי סכינים במפלגה כנגד פרץ. עמדתו הבכירה חיונית כדי לעמוד בכך. האפשרות השנייה פירושה לוותר על ההנהגה ולהישאר עלה התאנה החברתי של המפלגה.


המוסכמה: "פרץ גילה את אוזלת ידו במלחמה"

הבעיה של פרץ (ושלנו) במלחמה הייתה קודם כל צה"ל, שלא היה מוכן כראוי למלחמה. חוסר הניסיון של פרץ, או חוסר הכישורים שלו, אם היו כאלה, היו שוליים אל מול הבעיות שהתגלו.

ככל שמתברר עם הזמן, (דו"ח וינוגרד וכו') הבעיה הגדולה במלחמה הזו הייתה המציאות: התעצמות החזבאללה על הגבול, שהפכה לאינטרס איראני עליון והתבטאה בציוד, אמצעים וכדומה מצד אחד; ומצד שני אי מוכנות של צה"ל שהתבטאה במודיעין בעייתי, מחסור בציוד, חוסר ארגון ועוד.

הציבור הישראלי מגלה חשק עז למצוא את האשמים ולגלגל אותם בזפת ונוצות בכיכר העיר. החשק הזה נובע מהתסכול שלנו, שצה"ל לא הצליח לפתור את כל הבעיה, במבצע קצר ומבריק בלי נפגעים, ולהשאיר את הדימוי שלו על כנו. אבל זה לא קרה.

 

המוסכמה: "פרץ לא מנסה/רוצה לקדם מדיניות סוציאל דמוקרטית"

היכולת של פרץ לקדם מדיניות סוציאל דמוקרטית בממשלה הנוכחית היא מוגבלת. הציפיות שלנו נכונות, אבל את האכזבות אנו צריכים להפריד מהפוליטיקה. פרץ ומעט השרים ששותפים לו בהשקפות הם מיעוט מוחלט בממשלה הזו. היכולת להעביר שינויים במצב כזה היא מוגבלת. דוגמא מעצבת בעיני היא כישלונו של מרידור לשנות מדיניות כלכלית כשהיה שר אוצר, למרות הכיוון הברור אליו צעד והמאבק אליו הלך, הוא הפסיד - נתניהו ופרנקל סגרו עליו, עד שהוא התפטר. ומאבק זה התרחש כשהיה מדובר רק על מדיניות כלכלית מרחיבה לא על משהו שקשור בשינוי חלוקת העושר במדינה.

 

המוסכמה: "פרץ היה צריך להתפטר אחרי כניסת ליברמן לממשלה"

מתוך הנחה שהמרכז היה מחליט לבסוף להישאר בממשלה, כפי שהיה צפוי, פרץ לא היה צריך להתפטר אחרי כניסת ליברמן לממשלה. במצב זה ההתפטרות לא הייתה מפעילה שום לחץ על אולמרט. מלשכתו של זה נוהלה המערכה נגד פרץ בתוך מפלגת העבודה והתנגדות המרכז לעמדתו הייתה יכולה להיות עוד מסמר בבניין הפלתו. בהתפטרות היה פרץ הופך את עצמו אחראי לבעיות במלחמה, כי היה קל מבחינה ציבורית לתקוף סוס מת. "חבריו" למפלגה ואולמרט ניסו לעשות זאת ממילא, והיו עושים זאת בצורה הרבה יותר אפקטיבית, ואולי קוברים אותו סופית אם היה יוצא מהממשלה.

מצד שני ליברמן התאפס בממשלה וחוץ מלהעביר כמה תקציבים, שעם חלקם אין בעיה מהותית, הוא לא קידם סדר יום גזעני.

 

המוסכמה: " פרץ לא פוליטיקאי טוב"

יכולתו הפוליטית של פרץ לעמוד בשיסוי התקשורתי כנגדו ויחד עם זאת לא להיגרר לעמדת דופקים אותי/ בגלל שאני שחור/ צודק/ חכם וכו', מבהירה משהו על יכולתו הפוליטית, וכוחו האישי כפוליטיקאי לא ליפול למלכודות. חשוב לשים לב לפער בין הביקורת של וינוגרד על פרץ לבין העליהום התקשורתי שעשו עליו. למרות שפער זה דחק אותו לפינה, העובדה החשובה היא שהוא יכול לעמוד בכך.

 

ומה המסקנות? פרץ כרגע הוא אופציה טובה לא כברירת מחדל אלא כפוליטיקאי אפקטיבי, מצליח, שיוצר במפלגה בסיס לכוח סוציאל דמוקרטי. הדיון עד כמה פרץ עצמו רוצה בכך אינו משנה דבר לעניין זה. כרגע ברור שהוא מסמן את המחנה הסוציאל דמוקרטי במפלגה.

יש כל מיני בעיות עם פרץ כאדם, אני מניח וכפוליטיקאי: הוא אמביציוזי, מעוניין להתקדם למעלה, מוכן לבלוע המון בשביל להגיע לעמדות כוח, חשוב לו הכבוד שיש לאלו שמגיעים למעלה, הוא לא מפחד להיכשל, הוא סקפטי לגבי חבריו הפוליטיים כולם, ויודע שהוא צריך לסמוך על עצמו, ועוד ועוד.

כל אלו חומרים מהם עשוי פוליטיקאי.

וזה בדיוק מה שאנו מחפשים, לא?!

 

נראה לי שקשה לנו, למי שמאמין בסוציאל-דמוקרטיה ישראלית ולשמאל החברתי כולו, להתרגל להיות חלק מהמחנה המנצח. לפעמים נדמה לי שהיינו (אני לפחות הייתי) מסתפקים בניצחון בפריימריס, עם התחושה הנפלאה של "ניצחנו". ההמשך שכולל פוליטיקה קטנונית, מכוערת, מלאה הצפרדעים, שלא לומר תנינים, שצריך לבלוע, נראה מאוד מיותר.

אבל ההחלטה להיכנס לפוליטיקה אינה שווה הרבה אם היא חולפת עם הנגיעה הראשונה בפוליטיקה עצמה.

 

הכותב הוא חבר ב'יסו"ד – ישראל סוציאל דמוקרטית', ופעל לבחירת פרץ בפריימריס הקודמים.


נכתב בתאריך
18/5/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו