עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

ניצחון ברטוריקה - עמיר פרץ הצליח להפוך את השיח החברתי ללגיטימי. ואולם את מטרת השיח – קידום חיים של עבודה יצרנית המכבדת את בעליה בפרנסה ראויה, חופשייה מפחד ולא על חשבון הזולת – הוא לא קידם כלל. פרץ ניצח ברטוריקה

ניצחון ברטוריקה 
מאת מיכה אשחר, 8.5.2007

עמיר פרץ הצליח להפוך את השיח החברתי ללגיטימי. ואולם את מטרת השיח – קידום חיים של עבודה יצרנית המכבדת את בעליה בפרנסה ראויה, חופשייה מפחד ולא על חשבון הזולת – הוא לא קידם כלל. פרץ ניצח ברטוריקה


בעבר נאמר פעמים רבות כי מצב המלחמה המתמשך בין ישראל לשכנותיה מאפשר "מיסוך" של הבעיות החברתיות-כלכליות, כך שאין בהן דיון ציבורי וביקורת מספיקה. נדמה כי התהפכו היוצרות ובחסות סיסמאות חברתיות, אשר משום מצב מאזן הכוחות הכלכלי אין בהן ממש, מתרחש מעין מחטף. בחסות מחטף זה מושתק דיון בשדה אחר, שבו יש מאבק ממשי ביותר בין כוחות פוליטיים שקולים יותר.

אטען כאן כי הבחירות הקרבות במפלגת העבודה מתנהלות למעשה, על זכות השיבה ועל התמודדות אפשרית מול מתקפת טרור בחסות מטריה גרעינית איראנית.

שוב: אינני שולל את חשיבותו של השדה הכלכלי-חברתי, אך מצבה של האסכולה הסוציאל-דמוקרטית הוא כה נואש, שהיא איננה מהווה אלטרנטיבה פוליטית ממשית. אין זה אומר כי אין לבנות את האופציה האלטרנטיבית למדיניות משרד האוצר, אך יש להכיר במגבלות בעניין זה. כל מפת המאבק הכלכלי-חברתי זזה הרבה ימינה.

***

כבר לפני יותר מעשר שנים שינה ראש ממשלה בישראל החלטה, גם כשידע שהדבר יביך אותו ויעורר אי אמון, כל זה בגלל לחץ ההון. כוונתי לביטול ההחלטה להטיל מס על רווחי הון בבורסה. יש לשים לב לכך שההחלטה הוכנה במשך זמן רב, נעשתה עבודה מקיפה כולל בדיקת משמעויות כלכליות על ידי משרד האוצר. פרט פיקנטי – עלוני הסברה על המס החדש חולקו כבר לסניפי הבנקים ולציבור, טרם ביטול ההחלטה. בעברית בסיסית, גודל הפאדיחה צריך ללמד על כובד הלחץ שההון מסוגל להפעיל על החלטת ממשלה. וכל זה כשמדובר על רבין – שאמינותו היתה לו נכס!

כוחו של ההון לא קטן בשנים שחלפו מאז, וישנן דוגמאות רבות נוספות שיכולות לאשש את דבריו הבוטים של עיתונאי "גלובס" משנת 2000 בפרשת התפטרות פרנקל ובחירת נגיד בנק חדש: "אנו חיים בזמנים בהם לסוחרי מטבע ואג"ח כוח גדול יותר מאשר לראשי ממשלה".

מסקנתי היא כי בשדה זה, מאבק של ממש מתקיים בעיקר בין ואריאנטים שונים של כלכלה קפיטליסטית.

 

לעומת כל זאת ממשיכה להתנהל מערכה של ממש בארץ ישראל על עתידה של הארץ ועל איכות החיים בה בעתיד. סיומה של המלחמה האחרונה בהרחקת חיזבאללה מגבול הצפון, יחד עם פריסה של צבא לבנון וצבא או"ם מורחב באותה גזרה, עשוי להקטין את יכולתה של איראן לנהל נגד ישראל מלחמת טרור והתשה בחסות מטרייה גרעינית איראנית. במילים אחרות כדאיות ההשקעה האיראנית בגרעין עשויה להיות קטנה יותר. גם על הישג זה מתנהל מאבק.

לעמיר פרץ, איש "שלום עכשיו" שתמך במסמך ז'נווה, יש טענות כלפי שרי הביטחון שקדמו לו. מבלי להיכנס לשאלה הנצחית והמעיקה, כן או לא אוסלו, קיימת טענה חזקה מאוד האומרת כי אי אפשר היה לטפל בלבנון בעיצומה של ההתכתשות בשטחים. רק לאחר שניתן היה "להכיל" את המלחמה שהתנהלה למעשה בישראל-גופא, התאפשר לצאת למלחמה בלבנון. עדיין, נטענו טענות כלפי הנסיגה מלבנון (שנת 2000) ועל האופן שבו התבצעה.

היציאה מלבנון לא יכלה להיות בהסכם עם מדינה; מה שאהוד ברק קיבל הוא, החלטה של מועצת הביטחון (425), וערבויות בינלאומיות אשר אפשרו בבוא העת לממשלת ישראל להחליט על מלחמה נגד חיזבאללה בלי שום מניעה מצד הקהילה הבינלאומית. הפעולה הישראלית עוד נמשכה אחרי כפר קנא בלי מחאות של ממש, אפילו לא מצד מדינות ערב! אם מישהו רוצה לדבר על "ירושת ברק", מן הדין להזכיר את החבל הדי-ארוך שהעולם נתן לנו כשפלשנו למדינה ערבית. זה איננו עולם שבו זכות ההגנה העצמית של יהודים היא מובנת מאליה.

***

בריאיון ב"דף הירוק" האחרון אמר עמיר פרץ שיש לו קווים אדומים (זכות השיבה), אבל למרות זאת הוא מוכן ללכת למשא ומתן על בסיס יוזמה שעומדת בסתירה אליהם (היוזמה הסעודית). זהו המשכו של ההיגיון הפנימי הפרסי-בייליני: אנחנו לא בעד זכות השיבה, אבל גם זה לא בדיוק. לפני שנים פרס אמר: אני נגד מדינה פלשתינית עצמאית, רק בעד קונפדרציה ירדנית-פלשתינית (קונפדרציה היא פדרציה של מדינות עצמאיות).

חשוב להעיר כאן כי בניגוד לפרץ, אולמרט מבקש להכניס שינויים ביוזמה הסעודית, כדי ליצור בסיס שעליו ישראל תוכל להיכנס למו"מ.

בהקשר לנושא הפליטים הוזכר רבות שמו של מסמך ז'נווה. אותו מסמך קובע מנגנון חזרת פליטים לתחומי ישראל שהוא מסובך, מעורפל ואיננו תלוי רק בישראל. בעיני זו איננה התאבדות; התאבדות היא מעין סוף. אלא זוהי שקיעה דביקה במדמנת הדם, זוהי הנצחת הסכסוך במסווה של עיסוק מתמיד בחתירה לשלום, שאיננה נגמרת. ההיבט העקרוני בעיני איננו מה שקוראים חוסר יכולתם, או חוסר מוכנותם (תלוי בפרשנות) של הפלסטינים להכיר בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ולריבונות מדינית בחלק של ארץ ישראל, למרות שגם זה ללא ספק חשוב בפני עצמו. אלא, מה שחשוב הוא אם יהיה לדברים סוף או לא.

בשעתו זיהה רבין חלון הזדמנויות היסטורי שיאפשר סיום לסכסוך. לפי הבחנתו, החלון הוא בין הפסקת המלחמה הקרה לבין הכנסת נשק גרעיני למדינה הנמצאת בסכסוך עם ישראל. לתאר את אותו חלון כאילו הוא עומד להיסגר, לא ממש מדויק; הוא כבר כואב לנו על פרקי האצבעות.

אחת הפרשנויות הטובות יותר שמציגה פרשנות סוציאליסטית, היא כי אין להפריד בין עצמה ביטחונית לבין לכידות חברתית. אני טוען כי גם ההיפך נכון, והמציאות הביטחונית משפיעה על הלכידות החברתית. לשיטתי לא ייתכן כי מאזן אימה גרעיני, אם ייווצר, לא ישפיע על המציאות החברתית. יותר מכך: משמעות הפצצה איננה צבאית בחשבון אחרון, הגם שהיא בוודאי קשורה לשטח הצבאי, אלא כלכלית-חברתית מן המדרגה הראשונה.

***

ככל שמעמיקים לבדוק נושא זה, מתברר כי רוח רפאים מהלכת אימים על פני תנועת העבודה הישראלית – רוח הרפאים של "תורת המחנות". אין אפשרות לדון בשאלה מהי פוליטיקה בלי להיחשד ב"מחנאות", אלא אם נסכים להביט בפוליטיקה באופן כזה שיהפוך אותה לבלתי-רלוונטית עבור חיינו הממשיים. אם נתעקש לנסות לבנות מודל שיכול לתת ניבוי טוב של פרקסיס פוליטי – מיד ניחשד ב"מחנאות".

אין זה משנה כלל מהי אותה "תורת המחנות", ואין בכוונתי או ביכולתי לעסוק בה כאן. העניין הוא בכך: אם תנסה לארגן את הידע הקיים לפי מידת הרלוונטיות עבורך, כך שיועיל לך לנבא ואפילו במידה בינונית של הצלחה, מי עתיד לפעול בעדך, ומי – נגדך, מיד תיחשד ב"מחנאות" ואז מניה-וביה אין שום צורך להטות אוזן לדבר מהדברים שיש בידך לומר.

***

אני חבר 'יסו"ד' – ישראל סוציאל דמוקרטית. קישור לאתר 'יסו"ד' נמצא באתר "שווים" ואני ממליץ להיכנס אליו, ובייחוד – לקרוא אודות 'יסו"ד' ואודות כתב העת 'חברה'.

האוריינטציה הסוציאליסטית של 'יסו"ד' ורצונה להשפיע פוליטית, הובילה אותה להצטרפות למפלגת העבודה כחוג רעיוני ולהשתתפות בחוג הסוציאל-דמוקרטי שהקימה ח"כ שלי יחימוביץ'.

אחד האנשים המרכזיים בהקמה ובחשיבה על 'יסו"ד' ועל מובנה של ההפרטה בכלכלה ובחברה הישראלית הוא פרופ' דני גוטווין. זהו איש יקר, אבל הוא טועה טעויות קשות בצעדים שהוא מציע לנקוט – לאור המציאות שאת מהותה הוא מיטיב לנתח.

באותו גיליון של "הדף הירוק" שבו רואיין פרץ – בעמוד קודם – רואיין פרופ' גוטווין, שתומך בו. בין היתר הוא מציע לאחד את מפלגת העבודה עם מר"צ. אני מציין בצער שמעבר לרטוריקה כללית, מר"צ איננה שותפה למדיניות חברתית מהסוג שפרופ' גוטווין מדבר עליה.

אבל יותר מכך, בראש מר"צ עומד היום יוסי ביילין, אבי "יוזמת ז'נווה"; ביילין איננו בודד בצמרת בעניין זה. אותה יוזמה משמשת מצפן מדיני למפלגה שאיתה רוצה פרופ' גוטווין שנתאחד. אם יש לפרופ' גוטווין מידע שאין לי, האם זה על הצורך של עמיר פרץ ליצור מסה קריטית של אנשי ז'נווה במפלגת העבודה?

 

מתברר כי העובדה ששום סוציאל-דמוקרט איננו מאיים באופן מוחשי על משרד האוצר, איננה תיאוריית-קונספירציה. דברים אלה נאמרו בפירוש גם על ידי תומכים מובהקים של עמיר פרץ. תמיכה בעמיר פרץ היא לפיכך מעשה חינוכי-אידיאולוגי-הצהרתי, לא פוליטי. אבל כמובן, יש לה היבט פוליטי שאי אפשר להתעלם ממנו.

כאן אני רוצה לומר משהו שאינני יכול באמת לבדוק, לאמת או להפריך. אעשה זאת בצורה של שאלה, גם בגלל שבאמת זו איננה יותר מאשר השערה. 

אני מעריך את מי שעוסק חלק בלתי מבוטל מזמנו, זה שמשולמת עליו משכורת וזה שלא, אם בהקניית השכלה מתוך גישה ביקורתית, או בקידום עמדות סוציאליסטיות, מושגים חברתיים, תפיסות עולם ידידותיות לאדם, בקיצור – במובן הרחב של העבודה המייאשת והמפרכת הנקראת בתמצות פושע בשם: חינוך.

***

כל מי שהוא סוציאליסט ואיננו מתחבא בדלת אמותיו בגלל זה, נתקל כל יום בהגחכה של עמדותיו, בלעג, וכל זה תוך כדי מאמץ להפוך את השיח הסוציאליסטי ללגיטימי, עד כדי כך מצבנו אנוש.

אני שואל האם ייתכן הדבר, שקיימת הטיה מקצועית הנובעת מכך. הקניית חשיבות לרטוריקה כאילו היא-היא המעשה המחייב. שקלול-יתר של מימד השיח – משום שהנה, קם מישהו שהפך את השיח החברתי ללגיטימי. זהו הישג כביר ואינני מקל בו ראש.

אבל אני לא מחשיב את ההישג הזה כשהוא לעצמו אלא רואה בו מכשיר, או כלי – אמנם רב-ערך, ועדיין לא יותר מאשר אמצעי להשגת מטרה אחרת: חיים של עבודה יצרנית המכבדת את בעליה בפרנסה ראויה, חופשייה מפחד ולא על חשבון הזולת.

לפי קריטריון הפרנסה, עמיר פרץ מקבל ציון נמוך יותר מאשר אנשים אחרים במפלגת העבודה, שצריכים היו להנהיג אותה. נכון, אף אחד לא מקבל ציון גבוה יותר ממנו בסעיף הרטוריקה.

מה קובע?



נכתב בתאריך
8/5/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו