עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קורבנות הקפיטאליזם - דו"ח ועידת האו"ם לבחינת ההתחממות הגלובלית צופה סכנה להמשך קיומם של 30% מהמינים. האם גם הקיבוצניק השיתופי ביניהם? על ההרס ש
קורבנות הקפיטליזם
מאת פלג מור, 6.5.2007

דו"ח ועידת האו"ם לבחינת ההתחממות הגלובלית צופה סכנה להמשך קיומם של 30% מהמינים. האם גם הקיבוצניק השיתופי ביניהם? על ההרס שגורמת צריכת הראווה והפתרון שיכול להציע הקיבוץ


מעשה שהייתי עד לו בתחילת שנות השבעים, נדמה לי: תמה סעודת החג שנערכה בחדר האוכל הגדול של הקיבוץ. חלק מהכלים המלוכלכים שנותרו אחריה היו חידוש שעוד לא נראה כמוהו במקומותינו, כלי פלסטיק חד פעמיים, מאלה המושלכים לפח הזבל אחרי שימוש יחיד. כהרגלו במשך שנים, נשאר זוג מוותיקי המשק לעזור בפינוי שאריות הארוחה. כלי האוכל הורדו מהשולחנות ונאספו אל מיכלים גדולים שהוצבו בפתח חדר שטיפת הכלים. לשווא ניסה הזוג למצוא מיכל שנועד לאיסוף כלי הפלסטיק.  אחד מצעירי התורנים שראה את מאמציהם פלט גיחוך, זרק לעברם "את אלה זורקים לפח" והמשיך בדרכו. זוג הוותיקים ממייסדי הקיבוץ, שבעברם עשרות שנים של מחסור, חיים צנועים והסתפקות במועט, סירב להאמין שמדובר בכלים חד פעמיים שיש להשליכם אחרי שימוש יחיד. הדבר נראה בעיניו כבזבוז בלתי סביר. הוא לא ויתר והמשיך לאסוף את כלי הפלסטיק לערימה בפינה..

***

בימים אלה התפרסם דו"ח ועידת האו"ם  לבחינת ההתחממות הגלובלית. הוא קובע כי המשך עלייתה הצפויה של הטמפרטורה בעולם מעמידה בסכנה את קיומם של 30% מהמינים, ומחריפה את החשש לתופעות אחרות המסכנות את המין האנושי: הצפת אזורים מאוכלסים, מדבור אזורים אחרים, התפשטות מחלות והחרפת המחסור במזון, בעיקר בעולם השלישי. זהו הדו"ח השני המוגש לוועידה. הראשון פורסם לפני כמה חודשים ובו קביעה כי מעשי האדם הם האחראים ל-90% מההתחממות הגלובלית מאז שנות ה- 50. ארה"ב עשתה ככל יכולתה להפחית את חומרת ממצאי הדו"ח והתנגדה לחלק ממסקנותיו.

לא במקרה. אוכלוסיית מדינה זו מהווה פחות מ-5% מאוכלוסיית העולם אך צורכת רבע ממוצרי האנרגיה המופקים בו ואחראית לפליטת שליש מהגזים המוגדרים כקשורים לאפקט החממה. גם סין והודו, שתי מדינות העוברות הליכי פיתוח מואץ ואוכלוסיית כל אחת מהן למעלה ממיליארד נפש, לחצו למיתון הממצאים. לפני כמה שנים ביטל הנשיא בוש את חתימתה של ארה"ב על אמנה בינ"ל מקיפה וראשונה מסוגה שעסקה בניסיון לצמצם את הנזקים לסביבה, בטיעון כי אינו מוכן לסכן את קיומם של מקומות עבודה בארצו.

***

האמת הפשוטה והלא פופולארית היא ששיטת החיים הקפיטליסטית הורסת את העולם, יותר נכון את תנאי הסביבה המאפשרים למין האנושי לחיות עליו. אף אם ההתחממות הגלובלית נגרמת בחלקה מסיבות טבעיות כלשהן, העולם טובע בזבל שמייצרת תרבות החיים הקפיטליסטית המזהמת את המים, האוויר והאדמה.

כדור הארץ אינו גדול מספיק בשביל תרבות חיים הגורסת אני ואפסי עוד, העיקר הוא מה שיש לי, הרכוש וההון שברשותי, ואיש לא יגביל את זכותי לצבור מאלה  עוד ועוד. 29 מיליארד טון דו תחמוצת הפחמן נפלטו בשנה שעברה לאטמוספרה, תוצאה של שריפת  דלקים המזינה את תרבות החיים הזו. חלק מזה הכרחי לקיום המין האנושי בהעדר אנרגיה נקייה ובטוחה יותר, אך חלק נובע מצריכת ראווה אישית הרסנית שגם היא חלק מהתחרות הכלכלית שמכתיבה שיטת החיים הקפיטליסטית, שיטה שכדור הארץ, בפשטות, קטן מדי עליה.

 

דרך מקובלת בעולם המערבי להפגנת הצלחה אישית היא בעלות על מכונית פרטית והפגנת הבעלות הזו על ידי רכישת מודלים יקרים וחדשניים ככל הניתן וללא קשר לצורך אמיתי (רכבי שטח ,למשל).  מבחינת תנאי הסביבה זוהי דרך הרסנית, כאשר גם המתקנים המודרניים המורכבים על המכוניות לצמצום  פליטת הגזים שלהן אינם מצליחים לגבור על הגידול במספרם של כלי הרכב. דוגמה ישראלית היא הרחבת הכבישים המתבצעת כל העת בגוש דן. על מנת שיוכלו לזרום לאזור המרכז מאות אלפי מכוניות כל בוקר, ברובן נוסע הנהג לבדו, מורחבים נתיבי התעבורה עוד ועוד, נוספים מסלולים לכבישים הקיימים רק בשביל לפתור את בעיית זרימת התחבורה בשעתיים-שלוש של לחץ. הבעיה לא נפתרת ולכן סוללים כבישים עוקפים; הבעיה עדיין לא נפתרת ואז יוזמים מערכת כביש דרך --מהירה. כך חוזרים שוב ושוב על אותה פעולה שלא מביאה לפתרון ממשי בעוד זיהום האוויר גדל ושטח קרקע יקר מבוזבז.

 

יש לזה פתרון אחר. הפתרון הוא לומר לאזרח, סליחה, עם כל הכבוד לזכותך לקניין אישי כמו מכונית, ולזכותך לחופש תנועה אין ברירה אלא להשית עליהן מגבלות מסוימות. לפעמים יש צורך ומותר להגביל את הטוב האישי למען הטוב החברתי. עלות החופש להיכנס עם המכונית הפרטית בכל זמן לכל איזור עלולה להיות גבוהה מדי מבחינת הסביבה ויש להגבילה. הרוצה להיכנס לאזור מסוים יעשה זאת בתחבורה ציבורית, בהיסעים משותפים או לא בשעות הלחץ. 

***

על פי השיטה הקפיטליסטית נמדד ערכו של אדם ברמת חייו הכלכלית. ההצלחה הנחשבת בחברה האנושית היא ההצלחה החומרית.  האדם מקיף עצמו בדברים שבחומר שתפקידם להעיד על הצלחתו  ולהעלות את קרנו בעיני אחרים. הוא קונה וצורך ככל האפשר יותר סחורות ושירותים,  שלחלק גדול  מהם איננו זקוק. ייצור מוצרי צריכה חד פעמיים או לשימוש לזמן קצר בהיקף אדיר כזה, שעוד ילך ויגדל עם הצטרפותן של אזרחי מדינות המיליארד כסין והודו למעגל הצרכנים, תרבות של קנה, השתמש וזרוק על מנת שתוכל לקנות עוד - ראה פרשת הכלים החד פעמיים המובאת קודם - על תרבות זו משלמת האנושות מחיר כבד למדי: זיהום כדור הארץ, עליית הטמפרטורה שלו  ודלדול משאביו. דו"ח האו"ם הזכיר לנו שעל כף המאזניים גם חייהם של מינים רבים בטבע.

 

מרגרט תאצ'ר  קבעה בזמנו שאין דבר כזה חברה, יש רק פרטים. מכאן מסתבר שאין גם אחריות חברתית או אחריות כלשהי בכלל, להוציא אדם לעצמו. הקפיטליזם קורא דרור ליצריו של האדם ולחוסר האחריות שבו – דאג רק לעצמך, לא מוטלת עליך החובה להסתכל לצדדים ולראות מה נגרם כתוצאה מכך לשאר באי עולם, אין עליך שום מגבלה הנובעת מאכפתיות חברתית וסביבתית.

הדו"ח מראה לנו שתפיסת חיים זו לא רק שהיא ילדותית, כילד שעדיין אינו מבחין בשום דבר מחוץ לעצמו ודורש את סיפוקיו המיידיים, היא גם בלתי מוסרית ועתה ברור, שגם הרסנית וסופנית.

בכדי להציל את הסביבה בה אנו חיים דרושה אחריות של אדם מעבר לעצמו, יכולת ורצון לסולידאריות אנושית.

***

כדי לשנות כיוון מבחינה זו יש לחפש צורת חיים עתידית מתקדמת בה מתקיימים בין בני האדם יחסי שותפות ואחריות הדדית, ביניהם וביחס לסביבה בה הם חיים, במקום יחסי תחרות כלכלית גסה ואנוכית.

בצורת חיים זו יתייחסו בני האדם אחד למשנהו כעמיתים שווים בערכם, לא יהיו ביחסי תחרות על משאבים ככסף ויוקרה ולכן לא יזדקקו ולא יהיו משועבדים לצריכת ראווה שמטרתה הפגנת עושרם החומרי. הקטנת רמת הצריכה היא בשורה טובה לתושבי כדור הארץ בגלל הפחתת הזיהום וניצול משאבי האנרגיה. כמו כן יהיו מי שמוכנים לחיות כך מוכנים לקבל על עצמם מגבלות מסוימות על רכושם האישי וזכותם להשתמש בו, אם יש בכך תועלת לשאר באי עולם ויעדיפו לעיתים צריכה משותפת היכן שהיא מרוסנת וחסכונית יותר מאשר זו של כל אחד לעצמו. צורת החיים הזו הולמת ונכונה מבחינת עתידו של כדור הארץ ועתיד החיים על פניו, היא הוגנת יותר כלפי הדורות הבאים ואין צורך להמציאה או לחפשה במרחקים, היא כבר קיימת ושמה קיבוץ.

 


נכתב בתאריך
6/5/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו