עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הצופה למרחוק - מי שקורא היום את דבריה של אסתר אלכסנדר מלפני עשרים ושלושים שנה, נוכח לדעת שהיא כתבה כבר אז את מה שמדברים עליו היום. במלאת שנתיי

הצופה למרחוק
מאת עזרא דלומי, 3.5.2007

 

 

מי שקורא היום את דבריה של אסתר אלכסנדר מלפני עשרים ושלושים שנה, נוכח לדעת שהיא כתבה כבר אז את מה שמדברים עליו היום.

במלאת שנתיים למותה



 

את אסתר ואת פרופ' שלמה אלכסנדר פגשתי לראשונה לפני כשלושים שנה. בעקבות מאמרים שלה ב"השער" (כתב עת של השמאל), או אולי ב"עולם הזה", הזמנתי אותה להרצאה בקיבוצי. היא באה עם שלמה שישב בצד ועישן בשרשרת. חשבתי בכלל שהוא הנהג שלה. זה בטרם למדתי שהוא מבכירי הפיזיקאים בארץ ובעולם, לימים חתן פרס ישראל בפיזיקה. לדאבון הלב הוא נהרג בתאונת דרכים לפני תשע שנים, כשהרבה מפועלו המדעי המרשים עדיין לפניו.

 

נקשרו קשרי ידידות חמים בינינו. במהלך שנותיי בעיתונות הקיבוצית וגם אחר כך נהגתי לבוא לביתם במבשרת ציון ל"תדלוק רעיוני" שנלווה לו גם תדלוק קולינארי שופע. אלה היו פגישות נעימות במיוחד. הנאה צרופה.

 

לאסתר – חניכת השומר הצעיר בהונגריה – ולשלמה, הייתה הרבה אהבה לתנועה הקיבוצית. חלק מזה נפל בחלקי. אבל זה בא גם לידי ביטוי ביחסם לקיבוצניקים בכלל ולמדריכי תנועות הנוער בפרט. אסתר נסעה להרצות בקיבוצים הרחוקים ביותר בלי חשבון של זמן ומספר נוכחים. ולא רק בקיבוצים, כי אם גם במפגשי עובדים, פעילים, שובתים ומה לא. לכל מקום הלכה להרביץ תורה. נדמה לי שדרור ניסן הגדיר אותה באחד ממאמריו כאישה שליחותית. לוחמת תמיד, מאז פעילותה כנערה צעירה במחתרת, בבודפשט הכבושה.

 

לא במקרה, כשהתחלתי לפני כמה שנים לעבוד בירושלים במכון ממר"י, שכרתי חדר בביתה. היו לי שם שלוש וחצי שנים של סמינר כלכלי חברתי מקיף. כך עד סמוך ליום מותה. במיוחד עוררה את השתאותי יכולתה ליצור תמונה משכנעת מחלקי אינפורמציה שליקטה מעיתונים וכתבי עת. עלעול באקונומיסט, בהרולד טריביון, ברבעונים לכלכלה ובכתבי עת אחרים והנה יש ניתוח פוליטי-כלכלי משכנע. כך, כמעט תמיד, הצליחה לחבר סיבה לתוצאה.

 

***

מי שקורא את דבריה מאז שנות הששים ובספרה "כוח השוויון בכלכלה" מ-1990 – אוי, כמה היה צריך ללחוץ על הוצאת הקבה"מ כדי שתסכים להוציאו לאור –  מגלה כיצד ראתה למרחוק. היא חזתה את התעצמותם של הפערים הכלכליים בהסבירה שבניגוד להבטחות, עושר הצבור בידי מעטים מניב עוד עושר לאותם מעטים ולא מחלחל לשכבות שמתחת; היא צעקה בקול את מה שמעטים מתחילים היום לומר, שאין סתירה בין שוויון לצמיחה וכי השניים משרתים זה את זה; היא קראה תגר על החשבונות המצרפיים המייצרים ממוצעים חיוביים המסתירים מאחריהם תמונה שלילית. היא לעולם לא הסתפקה בנתונים על גידול בצריכה הממוצעת ותמיד רצתה לדעת מי יוצר את הגידול וכיצד הוא מתחלק; היא טענה שהריבית לא רק קובעת את מחיר הכסף, אלא גם מחלקת את ההכנסות באופן שלילי; היא הציעה מודל חלוצי להבנת תופעת הסטגפלציה שהיום הולך ומתקבל; היא ניתחה באופן מבריק את הקשר בין משבר הנפט של שנות השבעים לתחילת שקיעתה של מדינת הרווחה; היא טענה שמותר להגדיל גרעון כדי להלחם באבטלה ולהוביל לתעסוקה מלאה שהרי מובטלים הם אנשים מבוזבזים ומבוזים, לא בטלנים שאינם רוצים לעבוד.

 

היא אמרה לי: "תקרא את כל החכמים משנות השבעים שהסביר שמחיר הנפט קפץ פי שלושה רק בגלל שנשארו עתודות לעוד עשר שנים. הרי העולם כולו יושב על באר נפט. אנשים לא מבינים שמחיר הנפט הוא מס על היצור ואין כאן שום שוק חופשי, אלא רק זרימה של כספים מהמגזרים התעשייתיים לפיננסיים והחלשת האיגודים המקצועיים שהם נדבך מרכזי בביסוסה של מדינת הרווחה."  

 

וגם: "בדרום קוריאה חצי מהמשק נשלט על ידי הון זר. פה כל כך מהללים את ההון הזר, עד שלא מבינים שהוא מגביל את חופש הפעולה של הממשלה. תראה מה קרה בשעתו בדרום מזרח אסיה?"

שפתה הכבדה והאיטית הקשתה בהתחלה להבין אותה ומנעה ממנה "לעבור מסך", אבל מרגע שירדת לסוף דעתה, תמיד אמרת לעצמך "איך לא חשבתי על זה קודם".

 

***

צריך הרבה כוח ויכולת נפשית לצאת נגד הקונפורמיות; לשחות נגד האורתודוקסיה הכלכלית. אסתר שחתה בעוצמה רבה וחטפה מן "המומחים". פעם, כשהסבירה שהסדר חובות הקיבוצים נועד גם ובעיקר להשביח את ערך הבנקים לפני הפרטתם, העיר לי חבר ותיק: "מי זאת הרוזה לוקסמבורג הזאת שהבאת לנו? מה היא מבינה בכלל?" דווקא שלשום קראתי ב"דה-מרקר" שלקראת הכינוס במלאת עשור להסדר החובות, שנערך השבוע, אמר אחד מקברניטי שהסדר החובות אפשר את הפרטת הבנקים במחיר טוב. הנה יצא המרצע.

זה לא שהקיבוצים היו חפים מבעיות ניהול ומגירעונות, אבל רק מי שחשב בכלים של כלכלה פוליטית יכול היה להבין את הפרופורציות ואת המניעים הממשיים מאחרי ההסדר ובעיקר מאחרי האופן שבו הוא נעשה. אסתר הבינה שלא מדובר בחשבונאות פיננסית, אלא במהפך כלכלי-פוליטי גדול. היום, כשעלות השכר השנתית של מנהל בנק היא כגובה התקציב השנתי של קיבוץ בינוני – אסתר לפתע מובנת יותר.

 

***

בשנותיה האחרונות הספיקה אסתר לחוות בניצני ההתקבלות של דעותיה. טייקונים עולמיים במדע הכלכלה כג'וזף שטיגליץ, פאול קרוגמן ואחרים, החלו משדרים על אותו גל.  וגם בארץ יש סוף סוף כמה כלכלים ידועים המסבירים שכוחות השוק אינם עונים על הכל, שבתחרות בלתי מרוסנת יש מי שנותרים בצידי הדרך, שחתירה לשוויון איננה חתירה לבולשביזם ושלימודי הכלכלה בארץ מנפיקים לנו "שטאנצים" ניאו ליברלים שאינם פתוחים לחשיבה אחרת. אבל יותר מהכל שימחו אותה מדריכי תנועות הנוער שבעת מחלתה – כשלא היה ביכולתה להגיע אליהם – הם הגיעו לביתה כדי להמשיך וללמוד. חלקם נמצאים עימנו כאן, רובם טעונים במערכת קואורדינאטות ומצפן מוסרי שיראו להם את דרכם – דרכה מצפונה וערכיה של אסתר.

 

דברים בכנס במלאת שנתיים למותה של אסתר אלכסנדר, שהתקיים בבית התנועה

 

 

למאמרים של עזרא דלומי


נכתב בתאריך
3/5/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו