עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

העושר של שמיר - העושר הגדול של קיבוץ שמיר הושג עוד בהיותו שיתופי, הרבה לפני שעבר לשכר דיפרנציאלי. הדבר היחיד שעשתה ההפרטה היא חלוקה בלתי שווי

העושר של שמיר
מאת רונן סנדר, 1.4.2007

 

 

העושר הגדול של קיבוץ שמיר הושג עוד בהיותו שיתופי, הרבה לפני שעבר לשכר דיפרנציאלי. הדבר היחיד שעשתה ההפרטה היא חלוקה בלתי שוויונית של אותו עושר

 


לאחרונה שמעתי תיאור על הצלחת השינוי הדיפרנציאלי בקיבוץ שמיר. נאמר בו שהחברים שם מאושרים והמודל החדש הוא הצלחה גדולה.

התיאור הזה לא בא מאדם בודד שהגיע לתובנה זו באופן אישי, אלא מסתובב בין חברי התנועה, ויש מי שמטפח ומפיץ אותו.

 

ניתן להניח שרוב חברי שמיר הנהנים מבונוסים והטבות שמנות בהחלט שמחים בחלקם ואינם חווים את מוראות השכר הדיפרנציאלי כמו למשל החברים בעמיר, בבית השיטה, בחמדיה, בנחשון ועוד.

אז בואו נתנתק לרגע מההסברים האינטרסנטיים והסובייקטיביים של בעלי עניין, או של חברים שאין ביכולתם לבחון את השינוי בשמיר באופן מקצועי, ונראה מה באמת הרוויחו חברי שמיר מההפרטה ומפערי השכר.

***

קיבוץ שמיר הוא, כידוע, מבוסס מאוד מבחינה כלכלית כבר שנים רבות. את הונו ועסקיו טיפח וצבר בהצלחה גדולה דווקא בהיותו קיבוץ שיתופי, עוד זמן רב לפני המעבר לשכר דיפרנציאלי.

הקיבוץ הזה לא נדרש לשכר הדיפרנציאלי כדי להביא שיפור כלכלי. הוא ניצל את השותפות והערבות ההדדית של הקיבוץ וענפי המשק כדי להשקיע במפעלים וטכנולוגיות ייחודית שהביאו עושר, מקומות עבודה אטרקטיביים וביטחון כלכלי לחבריו. שמיר, על פי הפרסומים, השקיע בהון אנושי, שלח את אנשי הקיבוץ ללמוד ניהול ולצבור ידע בתחומי האופטיקה והבדים שהוא מייצר. את כל ההשקעות הללו עשה קיבוץ שמיר כשהעביר באופן מושכל את הכנסותיו מענפים מסורתיים לטובת עתידה של תעשייה עתירת ידע (גם מזל אף פעם לא מזיק בעסקים).

 

טענה נפוצה בה משתמשים דוחפי השינויים היא כי המצב הכלכלי דורש פעולה מהירה של התייעלות כדי להשיג שיפור עסקי כלכלי, ורק המעבר לשכר דיפרנציאלי יביא את התוצאה המיוחלת. זו כמובן טענה חסרת בסיס שבה דוחפי השינויים בשמיר לא יכלו להשתמש. לפיכך אומצה שם טענה מקורית בשיטת הפוך על הפוך: "יש לעשות את השינוי כל עוד מצבנו הכלכלי הטוב מאפשר זאת" הסבירו תומכי המהלך לחברי הקיבוץ.

 

 האם ניתן להבין מזה כי שינוי דיפרנציאלי הוא פריבילגיה שרק קיבוצים עשירים כשמיר, נען ולוחמי הגטאות יכולים להרשות לעצמם? נראה שכן. רק קיבוץ עשיר יכול להבטיח עתיד מכובד לכלל חבריו לאחר שינוי דיפרנציאלי, שכן שכר דיפרנציאלי לא יוצר שיפור כלכלי, הוא רק מחלק את העוגה באופן לא שווה. בזה לאיש כבר אין ספק.

***

שיפור כלכלי אם בכלל התחולל בשמיר, לא נבע מהגברת ההתפרנסות; לא זה מה שסייע  לחברי שמיר לזכות בבונוסים והטבות כספיות אלא רווחי העסקים. אם כן, מה הרוויח חבר הקיבוץ הממוצע בשמיר?

חופש בחירה? את זה היה יכול לקבל גם בלי מעבר לשכר דיפרנציאלי, עושרו של הקיבוץ אפשר זאת גם בעת היותו שיתופי. כל שנדרש הוא התאמות במסגרת הקיבוץ המסורתי.

 

בונוסים גבוהים שאפשרו לו חופש כלכלי? בונוסים מחלקים גם ובעיקר קיבוצים שיתופיים. יתרה מכך, סביר להניח שאם לא היה הקיבוץ מחלק שכר גבוה למנהליו היה באפשרותו לחלק בונוסים גבוהים עוד יותר לחברים והחופש הכלכלי שלהם היה אפילו רב יותר.

השכנים שלו עצלנים ורק הוא עובד קשה מבוקר עד ערב? שיביט החבר במראה, ואם יגלה שהוא החרוץ והפרודוקטיבי בכול החצר, ישנן גם דרכים שיתופיות לתמרץ חברים. לדוגמא, הכפפת הבונוסים השמנים למילוי חובת העבודה.

 

צעירים לא חזרו לקיבוץ והייתה סכנה להזדקנות הקיבוץ? על פי הפרסומים דווקא לשמיר חזרו צעירים רבים. סביר להניח שלא הייתה לקיבוץ כל בעיה לקלוט משפחות צעירות מהעיר. קיבוצים מבוססים המרוחקים יותר משמיר, כברעם ויוטבתה עושים זאת היטב.

 

אם נצא מההנחה שרוב חברי הקיבוץ עובדים כשכירים במפעלי הקיבוץ שהופרדו כלכלית לצורך ההנפקה שלהם, הרי שעל פי חוק והנחיות, רבים מהחברים נדרשים לשלם מס הכנסה במקור וברמות השכר של קיבוץ שמיר הסכום הכולל עלול להיות גבוה מאוד.

 

אם נמאס לחברי שמיר האחד מהשני הרי יכלו פשוט לפרק את הקיבוץ, לחלק את הרכוש הרב ולהמשיך לחיות חיי רווחה כישוב קהילתי; כשיפרקו את הקיבוץ יוכלו לשייך דירה באמת ולסחור או להוריש אותה ללא הקומבינות של השיוך התקוע בקיבוצים; כשיפרקו את הקיבוץ יוכלו לשריין את זכותם על דיבידנדים לתמיד; כשיפרקו את הקיבוץ  יוכלו לשייך את מניותיהם בנכסי הקיבוץ ואמת ובתמים ולהוריש אותם לבניהם בעתיד ללא הפרעה, בצורה מסודרת, ללא קומבינות והתערבות הקיבוץ.


למאמרים של רונן סנדר


נכתב בתאריך
1/4/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו