עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

ההגדה לבית דגניה א' - בשלל טיעונים מופרכים נעזרו אדריכלי ההפרטה בדגניה א' כדי להצדיק את חברת הפערים שיצרו, אך לא היה מופרך (ומשעשע) כטיעון שגור

'ההגדה לבית דגניה א
מאת פלג מור, 29.3.2007

 

 

 

בשלל טיעונים מופרכים נעזרו אדריכלי ההפרטה בדגניה א'

כדי להצדיק את חברת הפערים שיצרו, אך לא היה מופרך (ומשעשע) כטיעון  שגורדון היה מצדיק מהלך כזה   


כבר גווע לו העיסוק התקשורתי בפרשת דגניה א' ואת מקומו תופסות ההכנות לחג הפסח והתהייה אולי בכלל היה גם זה מעין חזרה שלפני החג, הכנה לליל סדר קיבוצי. ואמנם יש סימני הגדת פסח בפרשת דגניה. ארבעת הבנים שמוזכרים בהגדה, למשל: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. ניתן לזהות את מקביליהם בפרשת דגניה כפי שהוצגה בתקשורת, כאשר השיבוץ מי מילא איזה תפקיד ייעשה על ידי הקוראים ועל אחריותם.

 הראשון -  עיתונאית פיקחית, בת קיבוץ, שלא הלכה שבי אחרי גרסתם של מנהלי דגניה לציבור, גרסה אותה קנו רוב העיתונאים, כאילו בא  השינוי לעולם בעיקר על מנת לפרוס רשת בטחון מתחת לרגלי אותו חלק מהחברים שהם נזקקים, גמלאים והתלויים באחרים לפרנסתם. לא סתם קרויה כתבתה "בלדה למפרקי קיבוץ".

השני - צוות שינוי, שהעיד על מעשיו בזו הלשון: "מה שמכר את השינוי בדגניה א' לחברים הוא שילוב של אמצעי לחץ וכסף ביד", ייצור "משבר כלכלי מלאכותי" והתוצאה - "החברים, בצר להם, הצביעו בעד השינוי".

השלישי - ציבור תמים, שהאמין באותו צוות ולא מחה על התנהלות הדברים.

הרביעי – העיתונאים, שכמעט כולם נפלו בפח שטמנו להם ולא ידעו לשאול את השאלות הנכונות: מי עומד מאחרי השינוי, מי דחף אותו ולמה, מדוע קרוי המודל כולו בשם היחצ"ני 'רשת בטחון'  ולא על שם מאפיינים אחרים שבו, כמו שכר דיפרנציאלי; מדוע לא מוזכר פער המשכורות שייווצר, מה רמתו של פער זה והאם אין חשש שהיווצרות מעמדות כלכליים בחברה קטנה כמו זו יביאו לפירוק מוחלט של הקיבוץ; עד כמה בטוחה ה'רשת' באמת; האם היה איום ממשי על הציבור הנזקק בדגניה, עד שבאה רשת הביטחון והבטיחה את עתידו; האין הקיבוץ השיתופי מהווה מסגרת בטוחה בהרבה עבור החלשים; עד כמה אחראי היועץ החיצוני למימוש המודל שהביא איתו, לעמידותו לאורך ימים, לקיום ההבטחות שניתנו לאותו חלק בציבור שכמעט ואינו יכול לעמוד על מימוש זכויותיו מול חוזקם, ומעתה גם עושרם, של בעלי התפקידים.

***

אכן, שפרה דרכם של משני דגניה והם הצליחו להסיט את הדיווח העיתונאי לכיוון שרצו, בלא שתשאלנה שאלות קשות מדי. הראיונות בתקשורת העניקו לצופה ולקורא את הרושם שריחפה סכנה גדולה על עתידו של הציבור החלש מתוך חברי דגניה, והמעבר למודל הרשת נעשה מתוך דאגה לגורלם; שמדובר במודל הקרוי 'דגניה', כלומר ייחודי;  שפתיחת פערי השתכרות בין החברים היא צעד קדימה לחברה צודקת יותר; שמי שעובד יותר יקבל יותר; שהחבר א. ד. גורדון תמך במהלך, וחברי צוות השינוי נועצו בו דרך קבע.

 

רק יודעי דבר מראש והקוראים בתשומת לב הבינו שמדובר במצב כלכלי סביר; שאין כל ודאות שהמודל החדש בטוח יותר עבור החלשים מאשר הקיבוץ השיתופי, או עמיד ממנו; שהמעבר למודל הדיפרנציאלי הוא  ביטוי לרצונם של החזקים שמבין חברי הקיבוץ ונועד להיטיב עימם; שהוא אינו ייחודי לדגניה אלא נוסחה שבלונית למדי, עם התאמות קלות, כמו בכל הישובים שאימצו אותו; שפתיחת פערים היא פתיחת פערים ואין בה שום דבר 'מתקדם'; שהמודל החדש מתגמל את שכבת בעלי התפקידים ללא קשר ממשי לכמות העבודה שהם משקיעים ולתוצאותיה; שהחבר א. ד. גורדון לא יכול היה לסמוך ידיו על תוכניותיו של צוות השינוי, ולו רק בגלל שמת מזמן.

***

המהדרין יכולים למצוא בפרשה זו גם את זכר כוסות היין שאנו מצווים לשתות על שולחן הסדר והגדרתן על פי ההגדה הקיבוצית.

נרים את כוס האביב, על נס מעשה השינוי הגדול שנעשה לחברינו בדגניה בתקופה זו של השנה;

כוס קיבוץ הגלויות, על ההבטחה לחזרת בנינו מעזיבתם מייד עם בוא הדיפרנציאלי, הבטחה שבדרך כלל אין קשר בינה לבין המציאות.

כוס הגאולה, על שנגאלו שם סוף סוף מעולו של הקיבוץ השיתופי.

נרים את כוס החירות, על שנחלצו גבירי דגניה מעבדות התקציב השוויוני ויצאו לחירות.

על הצורך בכוס חמישית חלוקות הדעות, ובכל זאת, נרים את כוס פתיחת הפערים, על פתיחת הפערים בין החברים שגורם השינוי, ”הדרך החדשה של שיתוף ושוויון" (על פי גברי ברגיל).

***

יודעים אנו כבר כי דוחפי הקיבוץ לשכר דיפרנציאלי, מה שהם מכנים 'רשת בטחון', מוכנים לאחוז בכל מיני אמצעים לקידום עניינם, אולם נדמה כי האימוץ הנלהב של א.ד. גורדון ותורתו בידי מקדמי השינוי בדגניה שובר שיאים בתחום זה. מה לא. ד. גורדון ולזה? הוא היה איש שוויתר על חיי נוחות בחיק משפחתו האמידה על מנת להגשים את חזונו והקפיד על פשטות וצנע בחייו האישיים. לא רק שלא ביקש לעצמו יותר מאשר קיבלו חבריו, אלא ההיפך, הוא נשאר כל חייו חלק מהם והחמיר עם עצמו בעבודה גופנית קשה, סובל כמותם מעוני, מחלות ואבטלה. הנה ציטוט קטע מדבריו, בנושא אחר, מול אלה הטוענים כי על הקיבוץ להיות כמו כולם, להכניס אל תוכו אורחות חיים עירוניים קפיטליסטיים כי זהו כורח החיים, כביכול:

 "כולנו יודעים את התורה, כי יש בעולם הכרח היסטורי, כי החיים, אלה החיים המקולקלים, הרקובים, שאנו לכאורה נלחמים בהם, החיים האלה נושאים אותנו לאשר יהיה עם רוחם ללכת, והעיקר? כי אנחנו חייבים להיות נישאים בזרמם למרות רצוננו, הכרתנו והרגשתנו".

היתה לגורדון תקווה כי הולך ונוצר בארץ מעמד של עובדי אדמה, ישר ואידיאליסטי, המתייחסים באופן שווה אחד לשני. הנתק מהעבודה היצרנית הוא פרזיטיות העומדת לדעתו בשורש בעייתו של העם היהודי בימינו, לכן יש לחזור לעבודה שיש בה ממש. והנה באים עתה ומשתמשים בתורתו להגשים מטרה הפוכה לה לחלוטין, מי שיעלה שוב לראש הסולם ויקבל בהסדר החדש יוקרה רבה ותגמול כספי גבוה משל חבריו הוא דווקא בעל התפקיד, המנהל ואנשי מקצועות התיווך, אותם שלל א.ד. תכלית שלילה. לתחתית הסולם ידרדרו העוסקים במלאכות הפשוטות, על יחס שווה ביניהם אין מה לדבר. מי היה מאמין שחברים מדגניה יעשו שימוש כזה באיש ובתורתו.

בסוף ימיו השתלטה על א. ד. גורדון תחושת יאוש וקדרות, אכזבה מטבע האדם.  הניחש את אשר יקרה בדגניה שמונים וחמש שנה לאחר מותו? 


למאמרים של פלג מור


נכתב בתאריך
29/3/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו