עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בין קיצוץ שומנים לניהול נכון - הטיפול המחפיר בעורף במלחמה האחרונה הוא תוצר של כישלון מערכתי הקשור להזנחתה הרצופה של המדינה את אזרחיה. מכתב למתמודדים על ראשות העבודה
בין קיצוץ שומנים לניהול נכון
מאת נמרוד זליגמן, 21.3.2007

ראשי > יום-יום


הטיפול המחפיר בעורף במלחמה האחרונה הוא תוצר של כישלון מערכתי הקשור להזנחתה הרצופה של המדינה את אזרחיה. מכתב למתמודדים על ראשות העבודה


לכבוד המועמדים לראשות מפלגת העבודה,

כמועמדים לראשות אחת משתי המפלגות הגדולות בכנסת, הנאבקת על השלטון במדינה ושותפה לקואליציה הנוכחית, אני מבקש להפנות את תשומת ליבכם לכמה היבטים בהזנחת העורף בשעת החירום בקיץ 2006. טענתי היא כי הזנחה זו הינה התגלמות של מדיניות הממשלה הנוכחית והממשלות שקדמו לה.

 

השאלה העיקרית העומדת על הפרק היא: מדוע הוזנח העורף? שאלה זו מתחדדת אל מול אי הפעלתם של התשתיות הקיימות, ובמיוחד משק לשעת חירום (מל"ח) ופיקוד העורף. לאור מהלכי הממשלה בשנים האחרונות אני רוצה למקד את ההתייחסות ולשאול: לנוכח אירועי הקיץ האחרון, האם בכל הנוגע לתשתיות ביטחוניות כמו פיקוד העורף והמשק לשעת חירום, קיצוץ כלכלי הוא המידה הנכונה? מדוע נבחרת השיטה של קיצוץ כשיטת קסמים - האם בעבר מערכות חיוניות למשק שופרו עקב קיצוץ (בריאות, חינוך רווחה)?

"קיצוץ שומנים" הוא ביטוי אחר לקיצוץ בתקנים. זה אומר למשל: אין צורך באמבולנסים בימ"חים הצפוניים של פיקוד העורף; אין צורך בצוותים רפואיים בתקני חירום באזור נצרת עילית. אלה הן רק שתי דוגמאות למה שקוצץ בזמן האחרון תחת מסווה "ההתייעלות". אלה רק שתי דוגמאות לקיצוצים שפגעו בעורף בצורה חריפה.

הקיצוץ אינו נעצר במגזר האזרחי, שכן את המלחמה האחרונה כיסה רק מד"א. איפה היו יחידות הרפואה במילואים?

אותי אין "קיצוץ שומנים" משכנע. הוא לא פתרון הקסם לייעול מוכנות מדינת ישראל למלחמה הבאה. אולי כמנהל טוב קיצוץ בא בחשבון, אך הנהגת מדיניות וניהול הינם צדדים שונים של מנהיגות.

***

לבעיה זו היבטים נוספים. כך למשל, אחד מן הסיפורים המרכזיים של המלחמה האחרונה שלא סופר כלל הוא הרה-ארגון בהגנת העורף של תחילת שנות ה-90. חוסר המוכנות של פיקוד העורף בשעת המלחמה האחרונה ואי הפעלת משק לשעת חרום נבעה לפחות בחלקה מחוסר הארגון במערכות אלו, בנוסף לחוסר התיאום בין המערכות האזרחיות לצבאיות. חוסר הארגון מצביע על כישלונו של הרה-ארגון שהיה מבוסס על "התייעלות".

 

באמצע שנות ה-80, במהלך ממשלתי, הוחלט לאחד את האחריות על העורף ולהעבירה לידי פיקוד צבאי שבמקרה חירום יוכל להוות תשתית להצלה ומיגון. במקביל להקמה הועברו יחידות הג"א מרחביות לפיקודים מרכזיים, ושונו נהלי חלוקת ערכות המגן. כך לדוגמה, עברו יחידות הרפואה הצבאית לשעת חירום מפיקוד ברמה העירונית לתפעול ברמה פיקודית. המסגרת זו הועברו חלק מהשירותים לגופים פרטיים.

 

כך למשל ערכות המגן. לאחרונה לקחו ממני את מסיכת הגז שלי לרענון, "תוך שנתיים היא תחזור", צוין על גבי פוסטר. "שנתיים חשבתי, למי יש זמן? חלק מאיסוף מודיעין של מדינת אויב הוא מתבסס על מוכנות העורף שלה, האם אנחנו ברווזים במטווח?" מנתוני פיקוד העורף, נכון לספטמבר 2002, עולה כי כ-1.7 מיליון מאזרחי המדינה, המהווים יותר מרבע האוכלוסייה הכוללת, אינם מחזיקים ברשותם ערכות מגן תקינות, וכי ליותר משני מיליון אזרחים בישראל אין מקלט לשהות בו במקרה של התקפת טילים על ישראל.

 

העובד שבא לאסוף את הערכה ציין בפני כי החברה שזכתה במכרז האיסוף לא מציידת את האוספים בתעודות שמסמיכות אותם מטעם צה"ל, או מטעם פיקוד העורף, לאסוף את ערכות המגן. העובד נדרש ללחוץ על המעסיק לספק לו מכתב כזה לאחר שגורש מכמה בתים. מדוע חיילים לא אוספים את הערכות? האין זה בסמכות הצבא?

 

משרד מבקר המדינה מצא את נושא ערכות המגן לאוכלוסייה האזרחית כנושא מופקר, והוא מדגיש את היעדר התקציבים שמשפיע, איך לא, על אחזקת ותקינות הערכות.

זאת ועוד - האחריות להפעלת מל"ח היא בהמלצת שר הביטחון והיא חייבת להיות החלטת ממשלה. אבל, מי שמקיים ומפעיל את מל"ח אלו אנשי הרשויות ומתנדבים שבדרך כלל אינם נקראים לשרות מילואים פעיל בעת חירום. משמע: משרד הביטחון מחליט והרשויות המקומיות (משרד הפנים) מבצעות. האם מי שאמור להיות בשירותי ההצלה, בחפ"קים ובחמ"לים הם אלו שלא קיבלו משכורות בשנים האחרונות, אע"פ שעבדו ועובדים?

 

אני רוצה לתת עוד דוגמא שתצביע על מה שצופן לנו העתיד: אתר מל"ח אינו יודע כי הייתה מלחמה בקיץ האחרון. ההודעה הכללית האחרונה של מל"ח פורסמה בדצמבר 2004 (כשהיכו גלי צונאמי בחופי דרום-מזרח אסיה)... האוגדן לשעת חירום אינו מעודכן למצב חירום, היינו שֶתִיק הפעולה לניתוח מצב ותגובה אינו מעודכן.

 

***

עמי איילון הוא חבר הוועדה לבדיקת העורף, שזו מסקנתה:"כישלונה של הממשלה להגדיר את המעבר משגרה למציאות של מלחמה היה הסיבה המרכזית לכשל המתמשך של טיפול משרדי הממשלה בחזית האזרחית".[i] אבל האם הכישלון היה באי-הכרזה על מלחמה או אולי הוא היה בעצם הצורך לשמור על תקציב המדינה מאוזן למרות הנפילות היומיומיות של טילים בצפון ושל רקטות בדרום?

מצד שני מצדד איילון בהעברת פיקוד העורף לניהול אזרחי (שיביא אולי בסופו של דבר להפרטתו). יש ברצון להעביר את פיקוד העורף אל מחוץ לצבא חשד לחלמאות, לפזיזות ולחוסר ניסיון שהרי ערעור מצבו בנקודת הזמן הזו בוודאי לא תחזקו. מאידך, אני מוצא את מסקנת הוועדה כי קבינט בטחוני כדוגמת המועצה לביטחון לאומי צריך לתת את הערכת המצב ולא רק אדם אחד כמסקנה מצוינת.

 

הכישלון הוא אם כן מערכתי והוא קשור להזנחתה הרצופה של המדינה את אזרחיה ואת העובדים כולם בדרכים אינספור (כולל במלחמה). יש פה גם עניין מעגלי: הדרת מעמד הביניים ממוקדי הכוח של המדינה ופגיעה חוזרת ונשנית במעמד זה בהפרטת המערכות הציבוריות והעברתן לידי בעלי הון הן חוליה ראשית במעגל זה של החלשת השלטון המרכזי.

כישלונה של הממשלה, אם כן, הוא כשל מחשבתי שמניח כי קיצוץ והפרטה הן השיטות הבלעדיות לשידוד מערכות. יש להתחיל ולחשוב במושגים של חיבור ושל בנייה. במושגים של אחריות ולא של מיקור-חוץ.

 

הכותב הוא סטודנט מנצרת עלית, חבר בקבוצות הבחירה ובמפלגת העבודה


 


 


נכתב בתאריך
21/3/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו