עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

פסח, צו האדם - אם עושים ביושר את חשבון המה נשתנה באמת, מתברר שיותר מכל חטאנו לדבר הזה שניתן לכנותו אדם. בלהט מעשה ההשתנות ההכרחי, לא עצרנו לבחו

פסח, צו האדם  
מאת דודו פלמה, 15.3.2007 

אם עושים ביושר את חשבון המה נשתנה באמת, מתברר שיותר מכל חטאנו לדבר הזה שניתן לכנותו אדם. בלהט מעשה ההשתנות ההכרחי, לא עצרנו לבחון האם מבלי משים ניפגע גם כל היקר וכל הקרוב לנו. תזכורת לפסח


פסח, הכול כבר מוכן ומוטל על המוקד. היין והמרור ומה נשתנה, ארבעת האחים -  אחד חכם ואחד תם, אחד רשע וזה שאיננו יודע לשאול. גם אבא אל השוק הלך...ואחד מי יודע? הכול ישנו ובכל זאת משהו חסר. שולחן הסדר איננו שלם השנה, כי משהו גדול מאוד חסר.

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שהשנה שוב שכחנו כי גר היינו בארץ מצרים, ומשטרת גושן לענייני הגירה שבה ולוכדת גרים, המכונים שבח"ים, מכל רחבי העולם השלישי, וכולאת אותם במכלאות שאינן ראויות אפילו למגורי בעלי חיים (ושבכל מקרה הן משופרות בהרבה מהמכלאות שמספקים להם מעסיקיהם). אז מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שהשנה אנחנו חוגגים עוד שנה רעה לאדם העמל, שמשנה לשנה מתרוקן מכבודו והופך להיות עוד נתון סטטיסטי עצוב וגרוטסקי בתוכנית הפרטה נחושה וחסרת רחמים, המתגלגלת כגזירת גורל מדממת בטרגדיה יוונית.

 

***

השנה פרצנו גם כמעט כל מחסום מוסרי בדרך להריגת חפים מפשע, ולא עצרנו לשאול את השאלה היחידה שראויה להישאל: "האף תיספה צדיק עם רשע?". במקום זה התפלפלנו בענייני אתיקה, וספינו צדיק גם רשע (כמובן שאפשר גם להתווכח על כך אם אפשר לכנות ערבי שאיננו מחבל בשם צדיק) והוספנו בנדיבות רבה לחשבון גם נשים, ילדים וזקנים. ומצלם אלוהים שבאדם נשאר בנו רק ארגון "בצלם". ממש נדמה כאילו שהקרבה לפסח, גורמת לכולם כאן להזדרז ולהקריב איש את רעהו בהתלהבות מרובה כאילו היה קורבן הפסח. ועכשיו מה, נפתח שוב את הדלתות ונחכה עד בוש (גם נשיא ארה"ב) ואליהו לא יבוא, מפחד שמא איזה מאבטח, לא משנה מאיזה עדה, יטעה בזיהוי ויסכל גם אותו. 

 

אבל אם עושים ביושר את חשבון המה נשתנה באמת, מתברר שיותר מכל חטאנו לדבר הזה שבאופן כללי אפשר לכנותו אדם. כל- כך צמצמנו ודחקנו את מושג האדם, לתוך מה שנקרא פרמטרים כלכליים ורשתות בטחון, כושר השתכרות ותמורה מתגברת, עד שבלהט מעשה ההשתנות ההכרחי, לא עצרנו לרגע לבחון האם מבלי משים ניפגע גם כל היקר וכל הקרוב, משהו שהוא "ידוע וישן, שבא לחסד ולרחמים, לא למורא ולא לרחש חשדות ודבר אשם, שבא עם ריח תבשילים ועם מנורה אשר תאיר עד עם ננוח ונישן", כל מה שעשה אותנו למה שהיינו, קבוצה של בני אדם שידעה פעם להיות יותר מסך כל המרכיבים שלה ואפילו ידעה ליהנות מכך, והפך כך לפתע, בפשטות גדולה, להיות משהו המסכן את עצם קיומנו.

 

ואנחנו משלמים ועוד נשלם מחיר כבד. כי אי אפשר לפגוע במושג האדם הכללי, ולצפות לכך שגם האדם הפרטי לא יפגע. "אין גאולה בלי האדם" אמר דוד מלץ, "אין גאולה על חשבון האדם. כל מעשה הקשור בהשפלת האדם... הוא כבר חתירה תחת המטרה האמיתית... לי נראה כי הצו הגדול העולה מזוקק מכור הייסורים הגדולים של דורנו הוא- צו האדם. אל יישכח האדם".

 

גם ברטולד ברכט, מומחה לא קטן בזכות עצמו, לדבר הזה הקרוי אדם, טען ש"אפשר לתאר את זה כך: הכול מתנהל כרגיל, שורר שלום, ואז בא פסק- זמן, מקרה די מצער- המלחמה. כמו בפיטום החזירים! כל הזמן מגיע מזון לא רע, כל הזמן רוחצים אותך, מחניפים, מצלמים אותך, ורק מדי פעם יש תקרית מצערת שבה נשחטים". אז אם חושבים קצת על דבריו של ברטולד קשישא ומתבוננים על המציאות המתרחשת סביבנו, מגלים די מהר שהוא מתאר במדויק אותנו ואת חיינו, שנעשינו כל כך להוטים להשתנות, עד שאנו כמעט מאמינים, או שמא רוצים להאמין שאפשר שיהיה לנו טוב בלי שיהיה טוב גם לזולתנו.

 

אבל מה שמדהים אותי בזמן האחרון, זה ששיר שכתב אהרון שבתאי לפני כמה שנים, כשהכול רק התחיל להתחרפן, ניראה היום עדיין כל- כך מדויק, עד שרק בגלל זה שווה לשוב ולהקשיב לו:

 

"המדינה הזאת שהקימו קבוצות שתופיות של חלוצים ופועלים,/ המדינה הזאת שנולדה ליד פרוסת לחם בריבה,/ נמכרת כעת כמו חתיכות נקניק לאנשי עסקים ולספסרי הון./ ההון הזה מחר מחרתיים יברח, בשלושה ימים יהיה כלא היה./ בינתיים המפריטים מקבלים מניות, רוחצים את התחת בשמפניה./ אשר למופרטים, אלה יהיו שוטרים או שכירי קבלני אבטחה,/ ואלה יפלטו מהמפעלים, יובטלו, יערכו שביתות./ ובערב על המרקע הם יראו את עצמם, אלה מכים, ואלה מוכים."

 

אז זכרו זאת בשבתכם לסדר השנה, והתאמצו להישאר בני אדם. כי אין גאולה בלי האדם. ופעם לפני הרבה שנים, כשעוד התלהבנו מהעניין הזה שנקרא אחינו האדם, שרנו בפסח:

 

בוא ואשק לך, בני האדם,/ עם ירק שדות, שמיים של אור.
גופך לא רוחץ עוד מחלאה ודם,/ אך לבבך מפרכס, מזוכך וטהור.
בוא ואניף אותך מטה ורום/ ולארבע הרוחות לידתך אבשר.
נבטו שיבולים במרחב ויש יום/ ו"הידד" הקוצרים, מלבבך ינסר.

 

אם לא נהיה בני אדם, אין טעם להיותנו.

פסח, צו האדם.



 

נכתב בתאריך
15/3/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו