עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מאבק למרות הספקות - מה שמדרבן אותי ורבים מבין אנשי הקיבוץ השיתופי - שוויוני, להירתם למאבק על קיומן וטיפוחן של מערכות משותפות בקיבוצים הדיפרנ

מאבק למרות הספקות
מאת אלישע שפירא, 13.3.2007

ראשי > קיבוץ-קיבוץ


 

מה שמדרבן אותי ורבים מבין אנשי הקיבוץ השיתופי - שוויוני, להירתם למאבק על קיומן וטיפוחן של מערכות משותפות בקיבוצים הדיפרנציאליים, היא התקווה לעצור את גלישתם של הקיבוצים הללו למציאות של פערים עמוקים



 

יותר ויותר אני שומע בזמן האחרון כי השוויון OUT ואילו השותפות IN. מסבירים לנו שהשוויון מעיק ומיותר, ו"ממילא מעולם לא היה שוויון בקיבוץ". רק השותפות היא שתבטיח את הערבות ההדדית, היא שתקיים את ייחודו של הקיבוץ, גם לאחר שהנהיג שכר דיפרנציאלי. למרות שאיני מסכים עם חלקו הראשון של הטיעון, אני מוכן להתגייס בכל מאודי כדי ליישם את חלקו השני.

 

אני מוכן לעשות הרבה כדי שיישמר משהו מייחודו של הקיבוץ בקיבוצים הדיפרנציאליים. אני מוכן לעשות זאת למרות הספקות הכבדים המלווים אותי לגבי סיכויי ההצלחה. אני מוכן לעשות זאת כדי לעצור את החיזיון העצוב, של קיבוצים דיפרנציאליים המתפרקים מבעלותם המשותפת בנכסים היצרניים. אני מוכן לעשות זאת על אף הידיעה שלא רק התועלת הכלכלית או המצוקה הם המדרבנים את הקיבוצים למכור את נכסיהם המשותפים. חלקם עושים זאת היות וחבריהם מאסו בשותפות, או שאינם מאמינים יותר ביכולתם לנהל את נכסיהם במשותף. אני מוכן להתגייס לשמירת המערכות המשותפות, למרות וכנגד ה"אידיאולוגים של הקיבוץ הדיפרנציאלי" שחרטו על דגלם את "שיוך הדירות", כערך מוביל וכ"מטרת על" ראויה. אני מוכן להיאבק על השותפות למרות שיש לי ספק רב האם ניתן לקיים שותפות וולנטרית במציאות של פערים הולכים וגדלים.

 

השותפות, פנים רבות לה

בשנות השמונים נערך סקר גדול שבחן, בין השאר, את יחסו של כלל הציבור בישראל, למושגים "שוויון" ו"שותפות". התוצאות היו מדהימות: רוב גדול תמך בשוויון ורוב מובהק לא פחות שלל את השותפות. להזכירכם, מדובר על מדגם מייצג של כלל אזרחי ישראל. תוצאות הסקר היו כה תמוהות עד שהוחלט לזמן מייד כמה עשרות ממשתתפי הסקר לראיונות עומק, כדי לפענח את פשר התשובות התמוהות.

 

בראיונות הסבירו הנשאלים כי בשוויון התכוונו למה שמגיע להם ולכן הם בעד שוויון. את המושג שותפות הם פירשו כמה שמתכוונים לקחת מהם ולכן הם נגד שותפות. "יש לי משפחה וילדים ואיני צריך שותפים נוספים". איני יודע עד כמה ניתן להקיש מהקוריוז המעניין לגבי המציאות שלנו היום. חשוב ללמוד מהסיפור על הכרח להגדיר ולפרש את משמעות המושגים שאנו משתמשים בהם, כדי שנבין את כוונת הדברים.

***

אחד ממורי בחוג לפילוסופיה, אמר פעם: "גם סוס ורוכבו הם שותפים לדרך". יותר ממיליון וחצי אזרחים, החיים מתחת לקוו העוני, הם שותפים שווי זכויות לכאורה במדינת ישראל. מנהלי התאגידים הגדולים, אלו ששכרם נמדד במאות אלפי שקלים לחודש, הם שותפים למקום העבודה יחד עם אלו הנאלצים לחיות מאלפי שקלים בודדים.

 

גם לשותפות בבעלות פנים רבות. לאחר ועידת תנובה, כל אחד מהרפתנים מצא שהוא שותף יחד עם קרן ההון "אייפקס" (המוערכת במאה מיליארדי דולרים) בבעלות בתנובה. לרבים זו תהיה שותפות קיצרת מועד, עד שימירו את חלקם בשותפות במזומנים. הסיכוי לראות תשואה יפה מחלקם בתנובה, שאמורה לצמוח ולשגשג בהובלת הבעלים החדשים, לא יעמוד כנגד חוסר האמון שלהם במערכות משותפות.

 

כאשר אומרים שותפות מבלי לפרש ולהסביר את משמעותה, איני יכול לדעת האם זו שותפות ראויה והאם אני רוצה בה. השותפות הקיבוצית היא בעיקרה שותפות באחריות זה לזה. אחריות משותפת לכך שלכל אחד תהיה הזדמנות לממש את יכולותיו השונות. כדי שלכל אחד יובטחו צרכיו השונים, בהתאם ליכולת המשותפת. השותפות הקיבוצית לא הניחה מעולם שבני האדם שווים ביכולותיהם, בכישוריהם ובצרכיהם.

 

השותפות הקיבוצית חתרה וחותרת לשוויון הזדמנויות מירבי. שוויון הזדמנויות כפי שאינו יכול להתקיים בחברת הפערים. לכן היא ראויה בעייני. מה שמדרבן אותי ורבים אחרים, מבין אנשי הקיבוץ השיתופי - שוויוני, להירתם למאבק על קיומן וטיפוחן של מערכות משותפות בקיבוצים הדיפרנציאליים, היא התקווה לעצור את גלישתם של הקיבוצים הללו למציאות של פערים עמוקים. האם זו תקווה תמימה? תקווה שאין לה סיכוי להתממש? ימים יגידו.

 

 

תקווה חדשה

השבוע ביקרנו, צוות המטה השיתופי, בשלושה אתרים היסטוריים. היינו בחצר כינרת הישנה, במוזיאון בית אלון ובמכון שיטים - מה שהיה "ארכיון החגים" בבית השיטה. המשותף לשלושת הביקורים המרתקים, היו אנשי תנועות הבוגרים, חברי הקבוצות השיתופיות, שקיבלו את פנינו והדריכו אותנו בכל אחד מהאתרים. מצאנו שדווקא שם, בהשראתם של אתרים ההיסטוריים, מתחדשת צמיחה רעננה של הרצון לחיים בשותפות. מתחדשת שם האמונה בשוויון בין בני האדם, יחד עם "האינסטינקט המשימתי", להיות שותפים בעיצוב עתידה של החברה בישראל. להיות שותפים באחריות לגורל היהודי.

 

כשאתה פוגש במקומות הללו אנשים צעירים, המעיזים לקוות ולהאמין, אתה יודע שלדברים שאתה נאבק עליהם יש חיים גם לאחר המשבר בתנועה הקיבוצית. זו בשורה חשובה לכולנו, בעיקר לחברי הקיבוצים השיתופיים. לאלו המאמינים ומעיזים לחדש את הקיבוץ על השילוב המיוחד של שותפות ושוויון, נמצאו שותפים ראויים בחבורות הצעירות הללו.

 

השוויון OUT ואילו השותפות IN, שלמה גלזר, הקיבוץ 28.2.2007
למאמרים של אלישע שפירא


נכתב בתאריך
13/3/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו