עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בין פורים לפסח - מעניין מה היתה אומרת אסתר אלכסנדר על התמונה בה נראים, מאושרים וזחוחים, רועי יסוד מזכיר רביד, יוסי ורדי, שרת החינוך יולי תמיר, זאב בילסקי, פסח האוספטר, מזכ"ל הנוע"ל, והספונסר החדש של מערכת החינוך - נוחי דנקנר. שנתיים בלי אסתר

בין פורים לפסח
מאת אודי מנור, 5.3.2007

 

מעניין מה היתה אומרת אסתר אלכסנדר על התמונה בה נראים, מאושרים וזחוחים,  רועי יסוד מזכיר רביד, יוסי ורדי, שרת החינוך יולי תמיר, זאב בילסקי, פסח האוספטר, מזכ"ל הנוע"ל, והספונסר החדש של מערכת החינוך - נוחי דנקנר.  שנתיים בלי אסתר


בפסח השנה ימלאו שנתיים למותה של אסתר אלכסנדר. יתכן ומותה המוקדם (ותמיד אנשים יקרים מתים מוקדם) חסך ממנה תמונה אחת ששווה הרבה, הרבה יותר מאלף מלים. פעם אחת באתר של ידיעות אחרונות, פעם שניה ב'דף הירוק', נראים עומדים זה ליד זה, מאושרים, זחוחים ומרוצים מעצמם, רועי יסוד מזכיר רביד, נוחי דנקנר, יוסי ורדי, הפרופסור ושרת החינוך יולי תמיר, זאב בילסקי ופסח האוספטר, מזכ"ל הנוע"ל.

"הסוכנות וקבוצת איי.די. בי" כתוב ב'דף הירוק', "תרמו שני מליון ₪  להקמת מרכז חינוכי ברביד". מברוק. אין ולא יכולה להיות מלה רעה אחת (כמעט) על הפעולה החינוכית של רביד. יש או אין מלה רעה, ממילא אין (כמעט) שום מקום בו אפשר לקיים דיון (ביקורתי) על הפעולה החינוכית של רביד.

אבל, בינינו, על איזו פעולה חינוכית אי אפשר להגיד יותר ממלה אחת של ביקורת? או של שבח? מחד גיסא כל מי שעוסק בימינו בחינוך, הוא בבחינת גיבור הכובש את יצרו לכבוש להשיג ולחלק שלל. מאידך גיסא, חינוך, כל חינוך, הוא תוכן – ולכן חייב לעמוד בביקורת פנימית וחיצונית – אבל הוא גם סמל.

וסמלים הם תמונות. וסמלים הם כותרות.

הסוכנות למשל. הגוף שהקים למעשה את מדינת ישראל, לא לפני שהתארגן כך שהציבור, העם, הלאום (כל אלו התגלמו בתנועה הציונית), ניהל את הכסף (זה בא מרשימה ארוכה של תורמים שבהחלט ידעו את מקומם הנכון: משרתיו של הציבור). והיום? כל מלה נוספת מיותרת. פשוט יש להפוך את כל מה שנאמר בפסקה הזו על ראשו. פורים אמרנו? "ונהפוך הוא".

"איי.די.בי". חברת האחזקות הגדולה בישראל. בראשה, ומופיע בתמונה, מי שעמד בראש בנק הפועלים. חזון החברה כולל כמובן המשך העמקת השליטה בכלכלה בישראל. ואיך לא, היא "מחויבת לקהילה". אלא מה. כל השאר יסופר ב-www.idbh.co.il על כך שראש המועצה האזורית מרוצה, אין טענות. במצב הדברים בישראל של ימינו, מועצה שאיננה נמצאת בחובות, ששכיריה מקבלים תלוש וגם משכורת, אין לה אלא להיות מרוצה. אמנם את מה צפוי לה בסדר הדברים בו IDB הוא הגורם המרכזי במשק, כתבה אסתר אלכסנדר בספרה הידוע (כוח השוויון בכלכלה, פרק המבוא), אבל מי סופר.

ושרת החינוך. אין כמו השבוע האחרון לסמל באופן החריף ביותר את התחפושת שהיא עטתה על עצמה. כולם התנפלו (בצדק) על אסתרינה טרטמן. אבל אף אחד לא שם לב שבזמן שטרטמן מתפתלת בשל תארים שאפילו להלכה לא היו לה, יולי מיבשת את הבאר ממנה שאבה את  התארים שניתנו לה. "ונהפוך הוא" כבר אמרנו? אז הנה עוד אחד: בחסותו של משרד חינוך המונהג על ידי פרופסור למדעי הרוח (הרוח!), ממשיכים להיות מיובשים תקציבי המכללות והאוניברסיטאות. העיקר שנזרקו כמה גרושים לתנועות הנוער.

מה אסתר היתה אומרת על כל זה? לכאורה היא אמרה כבר את הכל בספר אחד ובכמה עשרות מאמרים. כל מה שעוד ועוד אנשים בימינו מתחילים להבין, היא סיכמה כבר לפני 20 שנה. ובכל זאת, לקראת יום השנה השני למותה, אין אלא לשער שהיא היתה שותקת מבושה או מתדהמה. כשראשי ועדים מוכרים נשמתם אתם יודעים למי, מילא. כשראשי אקדמיה עושים זאת, זה מעורר תדהמה אבל, נו, מילא, "ההוויה קובעת" וגו'. והפוסט-מודרניזם, והפוסט-ציונות וכיו"ב מרעין בישין שיש לחנך נגדם ביותר מאלף מלים וביותר מתמונה אחת.

מה היתה אומרת אסתר אלכסנדר על התמונה האחת הזו, בה נראים כאמור עומדים זה ליד זה, מאושרים, זחוחים ומרוצים מעצמם, רועי יסוד מזכיר רביד, נוחי דנקנר, יוסי ורדי, הפרופסור ושרת החינוך יולי תמיר, זאב בילסקי ופסח האוספטר, מזכ"ל הנוע"ל.

אולי אסתר היתה אומרת, "אה, כן, פורים". מזכ"ל הנוע"ל התחפש למנכ"ל איי.די.בי, מזכיר הקבוץ התחפש לראש מועצה, ראש המועצה התחפש למזכיר הסוכנות, שרת החינוך התחפשה לפרופסור למדע המדינה, מנכ"ל איי.די.בי התחפש לקארל מארקס. כולם מחייכים, היה שם שמח.

ואולי היא היתה אומרת: "פורים? ונהפוך הוא: האמצעים מקדשים את המטרה".



נכתב בתאריך
5/3/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו