עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אורוול בליאונרדו - גברי ברגיל מסביר בשפה אורווליאנית את נפלאות ההפרטה. על-פי שפה זו שכר דיפרנציאלי הוא "דרך חדשה של שותפות ושוויון". תגובה למא

אורוול בליאונרדו
מאת פלג מור, 4.3.2007

גברי ברגיל מסביר בשפה אורווליאנית את נפלאות ההפרטה. על-פי שפה זו שכר דיפרנציאלי הוא "דרך חדשה של שותפות ושוויון".  

תגובה למאמרו ב- ynet (20.2.07)



 

התנועה הקיבוצית בשנים האחרונות היא כנחש האוכל את זנבו, לא מעט בזכות פעילותם של מזכיריה: ככל שיותר מקיבוציה עוברים להפרטה כוללת, הולכים ומאבדים את ערכם וייחודם כקיבוץ, כך הולכת ומאבדת התנועה כולה את ייחודה ואת הצידוק לעצם קיומה.

גם במאמר זה ממשיך ברגיל ופורס את השקפתו המקורית, יש לומר, על הקורה בקיבוצים בעת האחרונה על פי שורת ההגיון המיוחדת לו – ככל שהשינוי מעביר את התנהלות הקיבוץ לפחות שוויונית, כך הוא שומר יותר על ערכו השוויוני; ככל שמשתנה הקיבוץ ונהייה פחות שיתופי, כך הוא נעשה שיתופי יותר...

 

לא רק זאת, התאמינו: "השינוי מבשר דווקא על דרך חדשה של שיתוף ושוויון". נפתרה, אם כן, התעלומה: מסתבר שהקיבוץ החדש בא לעולם על מנת להגשים את ערכיו של הקיבוץ הישן...

ריח של שביעות רצון נינוחה עולה מן המאמר של גברי ברגיל ב- ynet ורשאי הקורא לשאול עצמו על מה ולמה, איזה הישגים להתפעל מהם יש לתנועה ולמזכיריה בפרשת גל השינויים העובר על הקיבוצים.

***

התנועה הציבה עצמה באופן ברור כפועלת לטובתו של צד אחד בוויכוח על השינוי בקיבוץ, עד כדי שלילת לגיטימיות מהצד השני ויצירת אווירה עוינת כלפיו. המזכירים נתנו ידם להעברת השינוי הדיפרנציאלי בקיבוצים בדרכי הונאה כשרות אבל מסריחות, כשנת ניסיון שניתן לאשרה ברוב מופחת, כאשר ברור שאין אפשרות ריאלית לחזרה ממנה, והמעבר למודל משולב שהוא דיפרנציאלי רך, הנועד להתגבר על התנגדותם של חברים למעבר להפרטה מלאה. על פי ממצאי המכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה אין קיבוצים הנשארים לאורך השנים במודל המשולב, זהו רק שלב מעבר.

 

התנועה דאגה לא להעיר את הרשם מתנומתו על מנת שימלא את תפקידו ויבדוק את הדרך בה נעשו השינויים, והיא יכלה לעשות זאת לו רצו בכך מזכיריה. ואולם היא דאגה להעירו בניעור תקיף כאשר רצתה להנמיך את רף  האחוז הדרוש לשינוי, היכן שלא הושג הרוב הדרוש.  מצב זה, כאשר המיעוט נאחז באורח חייו מול ממסד תנועתי שלם ומול הבון טון השליט במדינה, ידוע בתנועה כ'תקיעות' - ביטוי של ברגיל שעבורו כנראה עצם השיתופיות היא תקיעות.

 

הישגה היותר מרשים של התנועה בשנים אלה היא ההתעלמות והפניית המבט הצידה, בייחוד אם עשיית מעשה כלשהו עלולה לסכן את השינוי:  אין תגובה מצד המזכירים ודובריהם כאשר מביאה התקשורת סיפורים קשים על התדרדרותם הכלכלית של חלק מהחברים בחלק מהקיבוצים המופרטים; אין נכונות לשים גבולות לדרך פעולתם של צוותי השינוי ומובילי המהלכים בקיבוצים; אין רצון לדרוש הפעלת הליכי ביקורת פנימיים על הקורה בקיבוץ אחרי השינוי הדיפרנציאלי; אין ניסיון לכוון את עשיית השינויים לדרך לגיטימית וראויה בהתאם לתקנון; אין רצון לכפות את שקיפות משכורות הבכירים שעליה הורה בית המשפט; אין נכונות להגביל פערי שכר; אין רצון להעמיד לרשות החבר הבודד סיוע במקרה של טענה להפרת התקנון או התנהלות בלתי הגונה אחרת של מוסדות הקיבוץ בריצתם לשינוי; אין יוזמה לדיון אמיתי במשמעותו, יציבותו והיתכנותו לאורך השנים של מודל רשת הביטחון המוצע לקיבוצים על ידי יועצים חיצוניים, המעבירים את מרכולתם המשומשת מקיבוץ אחד למשנהו; אחריותם של יועצים אלה לעתידו של הקיבוץ ולגורל חבריו נפסקת רגע אחרי ההצבעה, כשאין ערב לביטחונם הכלכלי של אותם חברים שקיומם תלוי מעתה ברשת זו, ולמעשה בהמשך רצונם של בעלי המשכורות הכבדות להחזיק אותה.

***

על פי שורת ההגיון של ברגיל, רשת הביטחון רק מחזקת את מעמדם בקיבוץ של החלשים וכל שנשאר להם הוא לברך על הצלתם הניסית מתהומותיו של הקיבוץ השיתופי. והנה רק לפני כמה חודשים צפינו בכתבת חדשות של ערוץ 2, ושם טען הגביר הקיבוצי המקבל ארבעים אלף לחודש ברוטו שיש למצוא מקורות מימון אחרים לנזקקי הקיבוץ.  צודק, הוא רוצה את הכל לעצמו, למה שיחלוק עם אחרים...

 

ברגיל מהלל את השינוי בדגניה, מלין על התקשורת המספידה אותה ומראיינת את המתנגדים למהלך, שהם, הוא מזכיר לנו, רק שישית מציבור המצביעים. את תגובתו על המעשה הלא הגון שנעשה שם, "יצירת משבר כלכלי מלאכותי" על מנת להפעיל לחץ על החברים, לא נדע. התקשורת נאשמת באי הגינות כי היא מראיינת קודם כל את המתנגדים, אך יחס לא הגון ונבזי זה לחברי הקיבוץ והפרת האמון כלפיהם אינו שווה תגובה, לא בעיניו של מזכיר התנועה ולא בעיני דוברו.

 

בתוך חוברת השינוי של קיבוץ מסוים מצאנו כתוב: "רמת התקציב של החברים בגיל העבודה תקבע מתוך שכר עבודתם נטו, וזאת על פי השכר המקובל במשק העבודה בישראל". זוהי על רגל אחת כל התורה כולה של השינוי הקיבוצי, לעשותו דומה למה שמקובל מחוצה לו. והנה, בראיון שנערך עימו בזמנו לרגל פרסום סקר השכר בקיבוצים, טען ברגיל שנושא השכר משקף את ערכיו הייחודיים של הקיבוץ. למשל תחום החינוך חשוב במיוחד ולכן העוסקים בו מקבלים יותר מהמקובל בשוק החיצוני. לטענה זו אין כל בסיס וזכר בסקר המדובר, מטפלת הילדים מקבלת קרוב לשכר מינימום, בכירי הקיבוץ מקבלים פי ארבעה. 

***

קיום הכנסים האזוריים שמטרתם הבהרת נושא הערבות ההדדית ומעמדו של החבר כלפי מקום עבודתו בישוב הקרוי  מתחדש והקמת צוות לבדיקת טענות על הפרות התקנון במהלכי השינוי אינם תוצאה של פעילות התנועה אלא פרי לחץ שעלה מהשטח.

ברגיל במאמריו שב וטוען כי למעשה מגשים הקיבוץ החדש את ערכי השוויון והשיתוף. הוא כמובן טועה ומטעה, הקיבוץ החדש מתרחק והולך מערכים אלו ככל שביכולתו ועוצר רק כאשר עומדת עצם הגדרתו כקיבוץ בסיכון. לאלה המתעקשים בכל זאת להצמיד לו ערכים וחזון אין ברירה אלא לחזור אל ערכי הקיבוץ המקוריים - שוויון ושיתוף. מה לעשות, כשעוסקים בקיבוץ אין ערכים אחרים  אלא אלה של הקיבוץ האמיתי , השיתופי.   

 

 


נכתב בתאריך
4/3/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו