עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בסך הכל דגניה - כבן עמק הירדן דגניה איננה זכורה לי כנושאת דגל של התנועה הקיבוצית. לפיכך, מה שקובע בהפרטתה איננו שם הקיבוץ, או מעמדו ההיסטורי, א

בסך הכל דגניה
מאת יזהר בן נחום, 26.2.2007

ראשי > דיסידנט


דגניה איננה זכורה לי כנושאת דגל של התנועה הקיבוצית

 

כבן עמק הירדן דגניה איננה זכורה לי כנושאת דגל של התנועה הקיבוצית. לפיכך, מה שקובע בהפרטתה איננו שם הקיבוץ, או מעמדו ההיסטורי, אלא העובדה שעוד קיבוץ עבר מהצד השיתופי לדיפרנציאלי



 

חברה ותיקה ובעלת זכויות באה אלי שוב בטענה שהטור שלי מנבא פעם אחר פעם את קצו של השיתוף בבית קמה ובכך מקרב את רוע הגזירה. על כן אני שב ומצהיר: אני חסיד הקיבוץ השיתופי ואילו אפשר היה להשאיר את בית קמה כקיבוץ שיתופי לעולם ועד, לא היה אדם מאושר ממני. הצרה היא שכבר מזמן הפסקתי להאמין שהדרך הטובה והבטוחה ביותר למנוע את בואם של דברים רעים היא לא לדבר עליהם.

 

דווקא אני התרגשתי הרבה פחות מאחרים בשל העובדה שדגניה א', אם הקבוצות, עברה למה שמכונה "רשת הביטחון". ככל הזכור לי כבן עמק הירדן, דגניה היא אמנם הקיבוץ הראשון, אך מעולם לא היתה מנושאי הדגל של התנועה הקיבוצית ולמה שקורה בה אין יותר השפעה על התהליך כולו מאשר למה שקורה בכל קיבוץ אחר. מה שקובע הוא כאן הוא לאו-דווקא שמו של הקיבוץ או מעמדו כסמל היסטורי, אלא עצם העובדה שעוד קיבוץ עובר מצד לצד ומחזק בכך את המגמה הכללית.

 

הרי זו היתה דרכם של כל השינויים בתנועה הקיבוצית. בהתחלה מדברים על "חריגים", אחר כך על קיום לגיטימי של שתי שיטות זו בצד זו ובסוף מבינים המעטים שנותרו בשיטה ה"ישנה" שזו רק שאלה של זמן עד שהגל ישטוף גם אותם. גם קיבוץ בית קמה אינו חסין מפני הדינמיקה הזו, בנוסף לבעיה הספציפית שלנו בנושא ההרחבה -  האם ניתן לקיים לאורך זמן שתי מערכות חיים שונות במסגרת יישוב אחד.

***

 

אבל בואו נניח לרגע ששתי הבעיות שהועלו כאן ניתנות לפתרון. בואו נניח שאפשר לעמוד כחומה בצורה בפני הנחשול המציף את התנועה הקיבוצית ואפשר אפילו לקיים קיבוץ בתוך יישוב קהילתי רחב יותר. לבעיה השלישית, הקשה ביותר, אין לנו פתרון. אי אפשר לקיים קיבוץ שיתופי בלי בני אדם. לא הצלחנו לשכנע את בנינו ובנותינו להמשיך את הקיבוץ. אני זוכר אותם אחד אחד, כמו שכתב חיים גורי. עם חלק מהם גם ניהלתי בעצמי את המשא ומתן, כמזכיר או רכז ועדת צעירים. היו שעזבו בגלל בני הזוג והיו שעזבו כי לא מצאו בני זוג. אלה בגלל לימודים ואחרים אחרי שקיבלו שש שנות לימודים. סיבות היו הרבה, אבל השורה התחתונה אחת – הם לא פה, ואם הם פה – הם במעמד של תושבים.

 

מצדיקי השינוי בדגניה א', ובהם גם נכדם של חיותה ויוסף בוסל, מגדירים את הגדלת הפערים בחברה וצמצום השירותים לאוכלוסיות חלשות כצעד קדימה וכבר עייפתי מלומר שלא רק ב"חידושים" עצמם אין כל חדש, אלא גם בהצדקות שלהם אין חדש. העיתונאית יעל גבירץ ("ידיעות אחרונות") שמעה בדגניה נימוק נוסף, שאף הוא כבר אינו חדש: השינוי מאפשר לקבל את הבנים כחברים ולא רק כתושבים. כחבר קיבוץ שמבכה את אבדנו, אני מתקשה להתפעל מההבדל בין תושב ל"חבר בעצמאות כלכלית". זה נראה לי בערך כמו לכנות רווק בתואר "נשוי בעצמאות מינית". כאבא, אתמוך בכל הסדר שישאיר את המשפחה שלי לידי, ואם כדי להפוך את הבן שלי מתושב ארעי לתושב קבע צריך לקרוא לו "חבר קיבוץ בעצמאות כלכלית", שיהיה. אם עמדנו בשינוי שמה של סטלינגרד  לוולגוגרד, נעמוד גם בשינוי השם הזה.                  


נכתב בתאריך
26/2/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו