עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אונס ניאו ליברלי - צריך לקרוא את הראיון שעשה דה-מרקר עם אבישי ברוורמן, כדי לראות כיצד כתבים הופכים למטיפים הכופים את עמדתם הניאו ליברליות על המרואיין

אונס ניאו ליברלי
מאת רונן סנדר, 5.2.2007

 

 

 

צריך לקרוא את הראיון שעשה דה-מרקר עם אבישי ברוורמן, כדי לראות כיצד כתבים הופכים למטיפים הכופים את עמדתם הניאו ליברליות על המרואיין


כתבים אמורים לחקור ולדווח חדשות ועובדות – כך למדנו בשעורי אזרחות. ואולם, כידוע,  המציאות היא אחרת. פוליטיקאים משופשפים יודעים לתעל כתבים לצרכיהם ונזהרים כמו מאש שלא להתפתות למתק שפתיו של כתב שאינו נאמן עליהם במאת האחוזים. שהרי אין לדעת מה יוציא הנ"ל ממקשי המקלדת.

אבישי ברוורמן דווקא ידוע כמומחה לא קטן ליחסי ציבור שסייעו לו לקדם את אוניברסיטת בן גוריון ממעמד של אוניברסיטה פרובינציאלית למובילה וידועה. לכן, לא ברור איך נפל לראיון אצל גיא רולניק וחבריו הכתבים מ"דה-מרקר" ("ברוורמן מחבר את איילון לחשמל", 2.2.07).

קראתי כמה פעמים את הכותרת ולא הבנתי. החלטתי לקרוא את הכתבה. חשבתי שברוורמן מחבר את נתיבי איילון לחשמל בשיטה חדשה, אבל ברוורמן הרי בכלל כלכלן, אחד הטובים והידועים בישראל, אז למה מכוונת הכותרת?

הנה כמה ציטוטים מהראיון:

" ....עכשיו ברוורמן נוטש את עמיר פרץ וחובר לאיילון....... ברוורמן מכוון הפעם להיות שר האוצר אבל כמי שבקי בכוחות המושכים הקואליציות הממשלתיות הוא מוכן להתפשר על תיק החוץ ובמקרה הגרוע תיק החינוך."

"בין אם ברוורמן משוכנע שאיילון ראוי להיות ראש ממשלה או לא – אין לו מישהו טוב יותר להמר עליו. הוא מבין שאחרי המלחמה בלבנון העם רוצה דמות עם ניסיון בטחוני בצמרת, ואיילון היה הדמות הכי ביטחונית שברוורמן מצא בסביבה."

קראתי בעיון את כל הכתבה ולא מצאתי שברוורמן עצמו אמר את הדברים. הכל כנראה אינטרפרטציה לא מכובדת של הכתבים. העובדות על פי זכרוני אחרות.

  • מאחר ועמיר פרץ נטש את ברוורמן (את זה טרחו הכתבים לציין) ועמי איילון, לא הם היו צריכים לנטוש אותו. שניהם היו שתי הדמויות הבולטות שקישטו את מועמדותו הבעייתית לראשות הממשלה. שניהם קיבלו ממנו בעיטה יום אחרי הבחירות.
  • ברוורמן הגיע לפוליטיקה במטרה אחת, להיות שר האוצר. הוא מן הסתם הכלכלן הכי בולט בפוליטיקה הישראלית. ביבי, למי ששכח, אינו כלכלן. (למד תואר במנהל שזה לא כלכלה). חטאו של ברוורמן הוא שאינו מזמר במנגינה הניאו ליבראלית שאותה מייצר ומייצג דה-מרקר.
  • ברוורמן ואיילון, על פי העיתונות, חברו כבר לפני זמן די רב, מתוך החלטה שהפופולארי משניהם יוביל. זהו מעשה נדיר של בפוליטיקה, ובוואקום המנהיגותי של ישראל יש לקוות שברית זו תחזיק מעמד. לפי הפרסומים, ברק הציע לברוורמן לחבור אליו בסיבוב הראשון שלו לראשות הממשלה, אבל ברוורמן סרב.

הצגת ברוורמן כאופורטוניסט המחפש סוס חדש לרכב עליו למשרד האוצר נשוא חלומותיו אינו יותר מלכלוך עיתונאי שאינו במקומו. סביר להניח שאם היה פונה היום לאהוד ברק - היה האחרון קופץ משמחה.

אז מה לברוורמן, איילון ולחשמל מכל זה. כן, ברוורמן מתנגד להפרטת חברת חשמל. לא רק חברת חשמל, גם להפרטת חברות אחרות שלדעתו הפרטתן תהיה שגיאה גסה. הכתבים לא אהבו לשמוע את זה, הם הרי דוגלים בכלכלה ניאו ליבראלית; ייתכן וגם הציבור שכל כך אוהב לשנוא את חברת חשמל לא יאהב לשמוע את זה, אבל הפרטת חברה כחברת חשמל תהיה בכייה לדורות.

***

לאחר הפרטת הבנקים וההבטחות שקיבל הציבור, ברור היום לכל שטוב לא יצא לעם ישראל מכל זה. תחרות של ממש אין בין הבנקים ובוודאי לא ירידת מחירי הריבית והעמלות. בענף החשמל  המופרט בוודאי שלא תהיה כל תחרות. מונופול החברה היה וימשיך לשלוט בשוק החשמל. חברות גדולות בעלות כושר מיקוח חזק יוכלו להוריד מחירים, לא הצרכן הפרטי. באירופה היום, לאחר ליבראליזציה מוגבלת בענף החשמל הדברים ברורים, הצרכנים הקטנים משלמים את ההנחות שמקבלים הגדולים. נשמע מוכר? כן ענף הבנקאות של ישראל.

ציטות מהכתבה: "כמי שהתחנך על ברכי הקפיטליזם והשוק החופשי, ברוורמן מכיר את הדרכים המקובלות לשחרור המשק מחסמים שמעכבים את צמיחתו. אבל הבחירות חשובות יותר, ולכן הוא קשוב בעיקר למה שהציבור רוצה – ולא מתכוון בשלב זה, לקבוע סדר יום מהפכני. הוא לא מוכן לגעת בוועדי העובדים הגדולים......"

לכתבים הרי ברור שברוורמן הוא קפיטליסט ניאו ליבראלי - כמוהם, כמו כולם, איך בכלל יתכן אחרת, והוא פוליטיקאי מהסוג המקובל והידוע במחוזותינו, ולכן רק מעמיד פנים שאין בכוונתו לפגוע בוועדים: סדר היום המהפכני הניאו ליבראלי כנראה יבוא אחרי שייבחר.

שמור אצלי עדיין ראיון של סבר פלוצקר עם ברוורמן משנת 2002. האיש לא השתנה, דעותיו נשארו כשהיו, הוא פשוט לא מאמין בכלכלה ניאו ליבראלית הברוטאלית שמשתוללת במחוזותינו. מסתבר שיש כמה כלכלנים כאלה, חלקם אפילו הגיע מהבנק העולמי, המעוז הניאו ליבראלי.  ג'וזף סטיגליץ חתן פרס נובל ולוחם חסר פשרות במדיניות הבנק העולמי -  הוא הידוע שבהם.

טענת הכתבים כנגד ברוורמן על רצונו לרצות את בוחריו, מפריכה את עצמה לקראת סוף הראיון. ברוורמן, כך מסתבר מתנגד להמשך הורדת המיסים. אבל, הורדת מיסים תמיד היתה דבר פופולארי שהאזרחים אוהבים, אז איך זה אם כן מתיישב אם הטענה שהאיש מנסה לרצות את בוחריו?

 אכן זה אמנם לא פופולארי, אבל הוא צודק: הורדת המיסים לא מסייעת לשיפור כלכלת ישראל, זו טענה של הכלכלנים הניאו ליבראלים והיא פשוט מופרכת.

דה-מרקר הוא עיתון האמון על הטפה ניאו ליבראלית. הוא שופרם של מי שהאינטרסנטים שלהם ברורים וחדים. כלכלנים בעלי מחשבה אחרת לא יזכו שם לטיפול של כבוד. האמת, לא הייתי טורח לקרוא את דה-מרקר אלמלא מדור הספרות של הארץ, שרק בגללו אני נשלח כל שישי לרכוש את מהדורת סוף השבוע.

 

ברוורמן מחבר את איילון לחשמל, מאת גיא רולניק, אורה קורן ואיתן אבריאל, הארץ 2.2.2007
בענף החשמל הדברים ברורים,
ראיון של סבר פלוצקר עם ברוורמן
מאמרים של רונן סנדר


נכתב בתאריך
6/2/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו