עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מורשת יעקב - מי שהכיר והוקיר את יעקב ודרכו, אינו חופשי מלראות נכוחה את המציאות וקשייה, כפי שהוא אינו חופשי מהמאבק על חברה שאינה מושתתת על פערי

מורשת יעקב
מאת אלישע שפירא, 24.1.2007

 

מי שהכיר והוקיר את יעקב ודרכו, אינו חופשי מלראות נכוחה את המציאות וקשייה, כפי שהוא אינו חופשי מהמאבק על  חברה שאינה מושתתת על פערים.

במלאת שנתיים למותו של יעקב גדיש ז"ל


מתוך: למסך של מרכז אדווה על מצב הפערים בישראל
 
"הכלכלה היא מכשיר בידי האדם והחברה, למען בני האדם והחברה, כדי שיוכלו לחיות בכבוד ולעצב את חייהם על פי ערכיהם". זו הייתה אמירתו של יעקב גדיש ז"ל, האיש שהיה זן מיוחד של כלכלן חברתי. לפני שנתיים הלך יעקב לעולמו והגעגועים הולכים וגוברים עם הזמן.

יעקב היה דמות מיוחדת וייחודית בנוף שלנו. כאשר אני חוזר ומנסה לפענח את דמותו, אני חוזר שוב ושוב לדימוי של "סולם יעקב" המקראי. דימוי שאינו מרפה ממני מאותו יום בו נפרדנו מיעקב. בפרק בראשית, בסיפור על חלום יעקב, נאמר: "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה". הסולם שרגליו ניצבות על האדמה אך ראשו בשמיים. זו תמצית אישיותו ודרכו של יעקב שהכרנו. בהבדל אחד מאוד משמעותי, על סולמו של יעקב גדיש עלו בני אדם ולא מלאכים. בני אדם שרגליהם נטועות באדמה, אך הם אינם מוותרים על המאמץ המתמיד לטפס במעלה השאיפות והגשמת הערכים האנושיים. בני אדם שאינם מסתפקים בשאיפה הרווחת לצבור ממון ועושר חומרי. יעקב ראה עולם של אנשים ושל צוותא, קיבוץ אנושי, תנועה חברתית, החותרת לקדם את החברה ולעשותה יותר צודקת. ראויה יותר ואנושית יותר.

עצוב להשקיף על הקורה בשנים האחרונות בחברה הישראלית ובחלק מהקיבוצים, מרומו של סולם יעקב.

 

משחק המסכות של ההפרטה

החברה הישראלית מתנדנדת על פי תהום. הפערים הכלכליים, העוני ההולך ומתפשט דווקא בתקופה של צמיחה כלכלית, התערערות הנורמות הציבוריות והשחיתות הפושה בכל, מאיימים לרסק את החברה מבפנים. ישראל רשמה הישג מפוקפק, במהירות בה עברה מהיותה החברה היותר שוויונית בין המדינות החופשיות במערב, להיותה מהמובילות בעומק הפערים. המהפך החברתי בישראל התחולל בתקופה של כעשרים שנה, בין סוף שנות השבעים לשנות התשעים של המאה הקודמת. פרפ' דני גוטווין מאוניברסיטת חיפה מתאר את האופן בו בוצע המהפך כ"משחק מסכות", או בלשון עכשווית, כ"הפוך על הפוך": מתחילים מדיבור על שוויון לכל, עוברים להלאמה, ממשיכים בהפרטה קיצונית וגומרים בהגדלת הפערים.

כך חוק הבריאות הממלכתי שבעקבותיו צמחו, כמו פטריות לאחר הגשם, הביטוחים הפרטיים, המציעים בריאות בהתאם לכיס. כך חוק חינוך חובה ולידו החינוך הפרטי, האפור והמשלים, למי שיכול לשלם. כך קרה לבנקים שהוקמו בחלקם על ידי גורמים ציבוריים והולאמו לאחר משבר הבנקים, בראשית שנות השמונים, כדי להימכר לכמה משפחות עתירות הון. כך בפיתוח התשתיות הלאומיות וכך גם לגבי אוצרות הטבע הדלים שלנו. כך, מהלאמה להלאמה, מחקיקה לחקיקה ומהפרטה להפרטה, צעדה החברה בישראל בקצב מהיר אל הפערים המפלגים אותה ולחיסול המערכות שקיימו את הסולידאריות בתוכה. אחת התוצאות היותר מובהקות של המהפך הזה היא שחיקתו של המעמד הבינוני. חוסר הביטחון בעתיד היה לנחלתם של רבים, שלא נמנו בעבר עם "השכבות החלשות". אלו הם "העניים החדשים". התנועה הקיבוצית הייתה אחד הקורבנות המובהקים, לא יחידה ולא מקרית, של המהפך הזה.

 

עניים חדשים בקיבוצים

למרות שהגרוע בקיבוצים מקיים עדיין יותר ערבות הדדית מכל מה שמוכר בכל חברה אחרת, גם אצלנו נוצרה קבוצה של "עניים חדשים". במחקר מאוד ראשוני של המצוקה בקיבוצים, נחשף פרופיל המצוקה הקיבוצי. בין החברים המדווחים על מצוקה יש יותר נשים, יותר משפחות חד-הוריות (איך לא), יותר חסרי השכלה ויותר קשישים. מפתיע? כן! מפתיעה הבנאליות של הממצאים. מפתיע עד כמה היה צפוי. עצוב לראות איך בפרק זמן כה קצר, כעשור שנים, הייתה המצוקה בקיבוצים כה דומה למצוקה בארץ ובכל מקום אחר. כל כך פשוט: מי שרצה להיות כמו כולם, עכשיו הוא באמת כמו כולם. שלא נהיה מופתעים אם בשלב הבא יקרה לנו גם בחינוך ובהשכלה מה שקורה בחינוך ובהשכלה בישראל. כאשר הסיכוי להצליח בלימודים מותנה יותר מכל משתנה אחר במצב ה"סוציו-אקונומי" של הורי התלמיד. מחקר שנערך על ידי המרכז לצדק חברתי על שם חזן (במכון ון ליר) הוכיח כי הפערים לא רק שאינם מצטמצמים מדור לדור, הם הולכים ומעמיקים מדור לדור. היות ובישראל להשכלה השפעה רבה על רמת השכר, ראו פרופיל המצוקה גם בקיבוצים, נוצר מעגל קסמים שקשה להיחלץ ממנו. אנחנו, הקיבוצים, היינו הקבוצה היחידה באוכלוסיה שחרגה מהכלל. אצלנו היה שוויון הזדמנויות אמיתי בחינוך ובהשכלה. האם גם הישג זה יוקרב על מזבח האידיאולוגיה החדשה?

 

***

מי שמאמין בדרכו של יעקב ז"ל, מי שהכיר והוקיר את האיש ואת דרכו, אינו חופשי מלראות נכוחה את המציאות וקשייה, כפי שהוא אינו חופשי מהמאבק על הסיכוי לקיים בתוך אותה מציאות, חברה שאינה מושתתת על פערים. חברה של צדק אנושי. חברה הנותנת סיכוי אמיתי לכל חבריה. זהו "סולם יעקב" שלי.



הזמנה ליום עיון לזכרו של יעקב גדיש ז"ל
המרכז לצדק חברתי על שם חזן
למסך של מרכז אדווה על מצב הפערים בישראל - 2007 (pdf(
למאמרים של אלישע שפירא


נכתב בתאריך
24/1/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו