עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לא רוצה ארגנטינה שנייה - אני רוצה להיות גאה במדינה הקטנה והיקרה שלנו; להיות גאה לחיות בקיבוץ אנושי וסולידארי; לא רוצה למסור לבניי ונכדיי "ארגנטינה שנייה", כמו זו שאותה עזבתי

לא רוצה ארגנטינה שנייה
מאת ברוך צחר, 19.1.2007

 

 

אני רוצה להיות גאה במדינה הקטנה והיקרה שלנו; להיות גאה לחיות בקיבוץ אנושי וסולידארי; לא רוצה למסור לבניי ונכדיי "ארגנטינה שנייה", כמו זו שאותה עזבתי


 
 
עליתי מארגנטינה לפני 46 שנה, לא רק בגלל ציונות.

שמחתי לעזוב את ה"מולדת" אחרי שנוכחתי לדעת שאין שופט אחד, שוטר אחד, פוליטיקאי אחד שהוא לא מושחת. כולם ניתנים לקניה בקלות יתירה. שמחתי לעלות משם, כי נוכחתי לגלות שאין מפלגה אחת, או מנהיג אחד שאפשר לסמוך עליו. גם נוכחתי להבין כי כל מורה או מחנך בכל בית ספר, אינו יכול לחנך את הדור הבא בערכים לאומיים כלשהם מאחר שכולם מודעים וחיים את המציאות המזופתת.

מודע לפערים הכלכליים הקיצוניים הקיימים באוכלוסיית ארגנטינה, בחרתי לעלות ישר לקיבוץ והתמסרתי בשמחה לעשייה משותפת. הרגשתי שאני בגן עדן ממש (אפילו שלא היה כמעט בשר לאכול). ייסדנו בעשר אצבעות חברה אנושית, חמה, סולידארית, של כולם למען כולם. היינו: "אנחנו".

מה קורה עכשיו- באור הנר- וברוב הקיבוצים?? ה"קהילה" מצמיחה "קליקה" נבדלת, חבורה של "שמור לי ו.....", מיעוט שמכריח חברים מנוצלים כלכלית לשתוק מפחד פן..., "קליקה" (או "מאפיה"??) שקובעת לעצמה משכורות מנופחות (וסודיות!!) ומעסיקה תמורת תשלום גבוה יח"צנים מקצועיים או עורכי דין, כדי לאנוס את ה"עם הפשוט" בעזרת ניסוחים ומילים חלקלקות.

לא יכול לשתוק. לא יכול להיות אדיש. אני רוצה להיות גאה במדינה הקטנה והיקרה שלנו. אני רוצה להיות גאה לחיות בקיבוץ אנושי, עם סולידאריות מקסימאלית, עם פערים כלכליים מינימאליים. אני מעדיף להיות גאה להשתייך לתנועה קיבוצית בריאה, אפילו אם היא תימנה רק עשרות ישובים ולא מאות.

אם אשתוק, אבגוד ברצוני למסור לבנים ולנכדים שלי מדינה מתוקנת וקיבוץ שנעים לחיות בו. איני רוצה למסור להם "ארגנטינה שנייה". 

***

כאשר עליתי (1961), אהבתי להצחיק את כולם בבדיחה תוצרת ארגנטינה. שם אומרים:

"אתם לא יכולים להעריך עד כמה זה טוב, שהפוליטיקאים הארגנטינים ישנים 7-8 שעות ביום. בשעות אלו הם לא גונבים, לא מתעסקים ב'קומבינות' ואז, ארגנטינה מתעשרת ומתפתחת". בימים אלו  הבדיחה הזאת לא מצחיקה איש בישראל.

 

סיפור מהחיים:

לפני כ-עשרים שנה-שמרתי באזור הנגב עם עולה חדש מברית המועצות. הוא סיפר לי שנולד במולדביה, שם עבד כאגרונום והיה מייעץ לחקלאים בקולחוזים להתאים את הגידולים לקרקע שלהם. הייתי מאד סקרן לדעת פרטים על הקולחוז הרוסי, איך התנהלו העניינים בקומונה חקלאית כזאת ולמה הכל נכשל. הנה פרטי השיחה:

עולה חדש: מה אני אספר לך?? אתם הישראלים לא יודעים שום דבר על רוסיה, על ההרגלים שם. אתם לא מבינים כלום, חבל לבזבז את הזמן שלי".

אני: "תשמע. אני קיבוצניק ומאד סקרן לדעת על החקלאות השיתופית שם".

עולה חדש: "טוב. תשמע: בקולחוזים כל בבקר יוצאות "בריגאדות" לענפים השונים: "בריגאדה" למטעים, "בריגאדה" לגידולי שדה, "בריגאדה" לרפת, וכ'ו. בכל בריגאדה שולט ראש הבריגאדה, והוא רושם מי באו לעבוד כדי שיקבלו שכר על עבודתם.

אני: "רגע. לראש הבריגאדה יש הרבה כוח בעיפרון שלו, הוא יכול לרשום את אשתו, אפילו שהיא לא הופיעה!!"

עולה חדש: "מה?? אתה מכיר את ברית המועצות? איך אתה יודע זאת? אבל לידיעתך, הוא גם רושם את הפילגש שלו ברשימות!!"

 

פעם: אכלנו ענבים טעימים להפליא. טבעיים, בריאים. היו הרבה חרצנים שהפריעו.

         הפרי היה קטן. אחרי מספר ימים מועט, נרקב...   זו תקופת ה"א נ ח נ ו".

היום: יש לנו ענבים ענקיים, בלי חרצנים. עוברים שבועות ואין ריקבון. מלא שאריות

         חומרי ריסוס רעילים, טעם תפל ומגעיל של פלסטיק.  תקופת ה"א נ י".

למה: לא יושבים בהירי מחשבה, שוברים את הראש ומנסים לגדל ענבים טעימים

         להפליא, עם קצת חרצנים, עם חיי מדף סבירים. ענבים אורגניים, בריאים. 

למען כולנו עלינו להמציא את ה"א נ ו נ י", או, אולי את ה"א נ י נ ח נ ו".

הכותב הוא חבר קיבוץ אור הנר



ראו גם שני מאמרים של ברוך שחר בעיתון "הקיבוץ":
זרקו אותנו לכלבים, 16.11.2006
זרקו אותנו לכלבים (2) , 21.12.2006


נכתב בתאריך
18/1/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו