עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

עניינים - על חווה והמיואשים * על בזאר הייעוץ לקיבוץ * ועל "היציאה" של ברגיל

עניינים / עזרא דלומי
10.1.2006 

 

 

על חווה והמיואשים

על בזאר הייעוץ לקיבוץ

ועל "היציאה" של ברגיל


הרחם של חווה

חווה אלברשטיין היא זמרת נהדרת. קול מצוין, שירה מהוקצעת, הרבה חום. לא פלא שהיא התקבלה בהתרגשות גואה ובביקורות שעלו על גדותיהן מרוב חום, לאחר ששבע שנים נעדרה מבימות הארץ.

ובכל זאת איזו שהיא תהייה מתעוררת לנוכח עצמת השמחה ואופן התפרצותה. הכמיהה הזאת לחווה אלברשטיין כאל קול חמים מן העבר, המשדר רוגע ויציבות, אל משהו המזוהה עם ימים רחוקים (אולי גם בגלל היידיש) שבתודעת האנשים שמורים, כנראה, כימים טובים יותר, מלמדת גם ובעיקר על תחושת ההתפוררות, הסחרור, הבלבול והמבוכה הקיימים אצל רובנו. אנחנו נוטים להיאחז בכל בדל רטרו, כדי להימלט לרגע מן ההווה הדפוק. וכבר נאמר שככל שאנשים מסוכסכים יותר עם ההווה שלהם, כך הם מתרפקים עוד ועוד על עברם.

אחרי שכמה גיבורי ילדות שלנו - יוסי בנאי, שושנה דמארי, חודורוב - הלכו לעולמם, הנה שבה אלינו הגיבורה שהחלה דרכה בשנות הששים, למען הזכר לנו תקופות אחרות, על תקוותיהן שנכזבו.

חווה אלברשטיין חזרה להופיע לא רק על תקן של זמרת משובחת, אלא גם על תקן של רחם אימהית חמימה וקונצנזואלית, שהכל מחפשים בו חום ואושר רגעי כדרך הימלטות מן הסובב אותם. 

 

השמאים פשטו עם שחר

קשה היה לי לסרב להזמנה אישית שקיבלתי ב-S.M.S, אז באתי לכנס "הקיבוץ בעידן המודרני", שהתקיים בשבוע שעבר במלון הילטון, תל-אביב. לא רק כללי הנימוס, גם הסקרנות האנתרופולוגית שלי דחפה אותי לשם. שהרי מזמן לא זכה כנס שנועד להיות קיבוצי למסע קידום מכירות ולסיקור יחצ"ני כמו הכנס הזה.

רציתי לדעת מהו "הדבר הבא" בעולם ההפרטה הקיבוצית וגם להשקיף על האינטראקציה בין הקהילה העסקית לבין הקהילה הקיבוצית, או למה שנשאר ממנה. שהרי בחלקו הגדול, כפי שהתברר, היה זה כנס של המגזר העסקי: שמאים, יועצים, רואי חשבון, משפטנים. 

כשנכנסתי ללובי פגש אותי פעיל תנועה שהעיר בהתפעלות: "תראה כמה חתיכות הגיעו לכאן". ואכן היו שם הרבה נשים צעירות וחינניות, לבושות בשיק של "פרקליטי אל-איי", או של "סקס והעיר הגדולה" - תלבושת כמעט אחידה ששולט בה הצבע הכחול כהה.

לא טעיתי בהשערתי. רובן ככולן לא היו חברות קיבוץ, אלא שייכות למשרדים שנציגיהם הרבים הגיעו לשם. כך גם חלק גדול מכלל משתתפי הכנס, אנשים שבאו לעשות עסקים בזירת הנדל"ן, התשתיות והשיוכים המתפתחת בקיבוצים.

הכנס עצמו תיקתק יפה. האולם היה מלא כמעט עד אפס מקום, המצגות רצו על שני מסכים, ההרצאות שכללו הרבה "תוכן שיווקי", זרמו ברצף, תחת שרביטו של צפריר בן-אור: איך מנצלים מבני ציבור שהתפנו לצרכי הקהילה המתחדשת, היכן למקם מגרשי חנייה חדשים, פרויקטים של יזמים קיבוציים, שיקום תשתיות מים וחשמל, מכירת זכויות במקרקעין, מודלים שמאיים בעת שינוי,  משכנתאות למשתכנים ולמרחיבים ועוד כיו"ב. הכל כמעט במונחים של מודלים והפרויקטים. לרגע חשתי שהחיים שלנו הם, בעצם, פרויקט.

 נהוג בימי עיון כאלה לגוון בניחוח קיבוצי-רוחני כלשהו – הרצאה מטעם מדרשה קיבוצית כלשהי, איזה "מודל" של מוקי צור – אבל לא היה זמן לזה. איך היתה ארוחת הצהריים בהילטון? האמת, עזבתי לפני.

הקיבוצניק המתחדש יאמר: אם כל כך הרבה אנשי עסקים עטים עלינו לגזור קופון, כנראה שיש לנו עוד הרבה מה למכור.

לקיבוצניק השיתופי עשוי הכנס הזה להזכיר את תמונת הסיום מזורבה היווני: בובולינה שרועה גוססת במיטתה ואנשי הכפר עומדים בפתח הבית, מצפים למותה, כדי לפשוט על רכושה. 

 

"ההסכמות" של ברגיל

לכאורה צריכים היו מזכירי התנועה הקיבוצית וראשיה האחרים להתייצב לצידם של הרפתנים ולתמוך בבקשתם להיות שותפים בבעלות של תנובה ולהשפיע על עתידה. שהרי הם מזכירי תנועה הדוגלת בשותפות של החברים באמצעי הייצור, בעדיפות של קואופרציה על הפרטה. אז למה לא בתנובה?

אבל במקום לתת לרפתנים צ'אנס למצות את המהלך, במקום לעודד אותם להמשיך, יצא אחד המזכירים, גברי ברגיל - ברגע קריטי מבחינת הרפתנים - בהודעה שהוא תומך במכירת תנובה לחברת אייפקס במסגרת הפרטתה המלאה. כלומר, הוא נגד רצון הרפתנים. המוזר והמביך שההודעה הזו יצאה במסגרת ראיון ב"ידיעות" ללא כל דיון או החלטה תנועתיים, כמתבקש.

מי שעוקב אחר עמדותיו של ברגיל זה מכבר, לא צריך להיות מופתע. השקפותיו "הקיבוציות" תואמות לחלוטין את השקפותיו של נתן טל, רק ללא הזעם הקדוש של טל. בצמתי ההכרעות החשובות בתנועה, הוא התייצב בסופו של דבר לצד המפריטים. בדרך כלל לא בפרונט, כדי לא לספוג אש, אבל התייצב.

במקרה של תנובה – שלא כמנהגו - הוא חשף חזה מול הרפתנים והודיע להם, הרבה לפני שהאחרים אמרו את דברם – שהוא נגדם. זהו מעשה שאיננו אופייני למי שלא חשף עצמו עד כה, באופן כה גלוי, בנושאים שנויים במחלוקת. השאלה – לבד מכך שזו דעתו -  היא למה עשה זאת עכשיו ובדרך כזו? מה העילה?

שתי אפשרויות:

א. להרוויח כותרת. ייתכן. לפעמים יצר הפרסום משתלט. השאלה אם זה לא רווח היוצא בהפסד. הכותרת שורדת כמה ימים, לא כן הכעס של הרפתנים.

ב. גברי לא לבד. כלומר, הוא בדק את ערפו ואגפיו ומשראה שהוא מחופה (ראה מכירת שומריה), פרץ בראיון לעיתון. העובדה שאיש מראשי התנועה וח"כיה לא הסתייג עד כה מתוכן הדברים, יכולה לתמוך בגרסה זו.

לברגיל יש סיסמא אהובה: "אני בעד גיבוש הסכמות רחבות". במקרה זה, כמו בפעמים אחרות, זו סיסמא ריקה מתוכן, אלא אם לדעתו של ברגיל קוראים "הסכמות רחבות".  

הדבר המעיק ביותר היא טענתו של ברגיל שהוא תומך במכירת תנובה לאייפקס מתוך דאגה לפנסיה של חברי הקיבוצים. טענה זו מרושעת, שהרי הרפתנים הבטיחו להציג לתנובה את אותו תג מחיר שהציגה אייפקס. ועוד דבר: בטענה "אני דואג לפנסיה" יש כדי לרמוז שכל בעל הצעה אחרת – כלומר הרפתנים - מפקיר למעשה את חברי הקיבוצים לגורלם. וזה כבר ממש נבזי.  


 


נכתב בתאריך
10/1/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו