עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אבירי המסר הכפול - בעוד התנועה מצהירה על מלחמתה בפערים, ממשיכים פעיליה, במימון המס התנועתי, לדחוף עוד ועוד קיבוצים אל עבר הלא-קיבוץ

אבירי המסר הכפול
מאת יזהר בן נחום, 2.1.2007
לכתבה בנושא

 

 

בעוד התנועה מצהירה על מלחמתה בפערים, ממשיכים פעיליה, במימון המס התנועתי, לדחוף עוד ועוד קיבוצים אל עבר הלא-קיבוץ


מועצת התנועה הקיבוצית, שבה אני מייצג את הקיבוץ מזה זמן רב, מבלי שאיש ישאל אותי מה אני עושה שם בשם הקיבוץ ומה בכלל קורה שם, דנה בישיבתה האחרונה בנושא הפערים הכלכליים בתנועה הקיבוצית. התנועה הקיבוצית, כך נאמר שם, תפעל לצמצום פערים כלכליים בין קיבוצי התנועה ובין החברים לבין עצמם. "צריך לתת להם משקפות כדי לחפש את הסוסים שברחו מהאורווה", אמר לי אחד מהיושבים לידי. "הרבה יותר גרוע מזה", השבתי לו, "הם מדברים על החזרת הסוסים לאורווה ובאותו זמן עצמו ממשיכים במרץ להבריח החוצה את הסוסים המעטים שנותרו".

 

אם מישהו הלך לאיבוד בסבך המשלים על סוסים ואורוות, אני מתנדב להסביר את הנמשל במילים פשוטות ככל האפשר. פעם ניסתה הנהגת התנועה להילחם בקיבוצים "סוטים". השלב הבא היה הכרזה שיש "דרך מועדפת", אבל יש להכיר בכך שחלק מהקיבוצים מעדיפים דרך אחרת. אחר כך עברה הנהגת התנועה לשלב הניטראליות והודיעה שחובתה לעזור לכל קיבוץ לממש בדרך הטובה ביותר את בחירתם של חבריו. כיום קשה לחלוק על כך שגם השלב הניטראלי נמצא הרחק מאחורינו. "הדרך המועדפת" כיום היא קיבוץ נטול קיבוץ, אם כי התנועה מוכנה להשלים עם קיומו של המיעוט השיתופי.

 

לפתע פתאום גילתה הנהגת התנועה הקיבוצית שאם יוצרים פערים במתכוון, יש פערים, אלא שהפערים מוצגים כתופעת לואי מצערת של "הקיבוץ המתחדש" ולכן מנסה הנהגת התנועה, לפחות על הנייר, לצמצם את נזקיה של אותה תופעת לוואי. הבעיה היא שהפערים הכלכליים בין חברי הקיבוץ אינם תופעת לואי של "הקיבוץ המתחדש", אלא הרציונאל שלו. כן, אני יודע שרק לפני שורות אחדות הבטחתי להשתמש במילים פשוטות והשימוש במילה פלצנית כמו "רציונאל" סותר את ההבטחה הזו. אז בואו ננסה לחזור למילים הפשוטות.

 

***

הקיבוץ ה"ישן", כך מסבירים לנו שוב ושוב, נכשל משום שהוא נתן פרס לבטלנים. בקיבוץ ה"מתחדש" כל אחד מקבל מה שמגיע לו ומי שרוצה לקבל יותר, יואיל בטובו להפסיק להתבטל ולהתחיל להתאמץ. כלומר, הפערים הכלכליים בין חבר לחבר, היכולת השונה לאכול אוכל טוב יותר, לנסוע לנופש בארץ ובחו"ל, לגור בבית גדול יותר ולדאוג לכך שאתה וכל בני משפחתך תקבלו טיפול רפואי טוב יותר וילדיך יזכו לחינוך טוב יותר, הם האמצעי להילחם בבטלה, לעודד את החריצות ולהוציא את הקיבוץ המתחדש מאפלה לאור גדול. גם באותה מועצה שמענו שוב את הסיפור על הקיבוצים העשירים, שיכולים להרשות לעצמם להישאר שיתופיים, לעומת הקיבוצים העניים, שנאלצים בשל מצוקתם לתת לרכז המשק ורכז המפעל משכורות עתק מקופתם הריקה, בלי קשר לשאלה אם פעילותם הברוכה הכניסה כסף לקיבוץ או אולי דווקא סיבכה אותו בהפסדים.

 

אז מה אני רוצה עכשיו? אתם יודעים מה? אני כבר לא רוצה כלום. בטח לא מהנהגת התנועה. ברור לי שאם חברי קהילה מסוימת מעדיפים את כלכלת השוק החופשי, לא החלטות מועצת התנועה יעצרו אותם, לא תקנות הסיווג של רשם האגודות ואפילו לא איומים בשינוי של שיטת המיסוי. עובדה שמיליארדי אנשים בעולם משלמים מיסים על פי הכנסתם האישית ונשארים בחיים, אבל גם אם הנהגת התנועה מבינה שעידן הכפייה תם ומסתפקת בשידור של מסר רעיוני הקורא לצמצום הפערים הכלכליים, אי אפשר לעשות את זה כשמשדרים בשני קולות ובאותו זמן עצמו שוקדים פעילי התנועה, במימון המס התנועתי, לדחוף עוד ועוד קיבוצים לעבר הלא-קיבוץ.

לבית קמה דווקא יש לי מה להציע. אני מציע שכל עוד נוכל, ישמור החלק הקיבוצי של האגודה הקהילתית על ערבות הדדית בתוכו, לא כי מועצת התנועה החליטה, אלא מפני שלדעתי זה נכון יותר וטוב יותר.


 


נכתב בתאריך
2/1/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו