עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

חיים חדשים לעזרה ההדדית - חידוש העזרה ההדדית והחזרת האחריות המשותפת, לגורל הקיבוצים וחבריהם, היא מהמשימות היותר חשובות של התנועה בימים אלו

חיים חדשים לעזרה הדדית
מאת אלישע שפירא, 26.12.2006

 

חידוש העזרה ההדדית והחזרת האחריות המשותפת, לגורל הקיבוצים וחבריהם, היא מהמשימות היותר חשובות של התנועה בימים אלו 


ברשימה שפרסמתי לפני שבועות אחדים במדור זה, "הסוד האפל של הפערים", נדרשתי לפערים ההולכים ומעמיקים בין החברים בקיבוצים הדיפרנציאליים. פערים המאיימים על יכולתם להמשיך לקיים חיי קהילה סבירים. הפעם אני רוצה לדבר על הפערים בין הקיבוצים ועל הצורך לפתח מנגנונים מעודכנים לסיוע ועזרה הדדית בתנועה. הדבר חשוב ודחוף על רקע הפערים ההולכים וגדלים בין הקיבוצים ובעיקר על רקע המצוקה השוררת בחלק מהקיבוצים. מול המצוקה, לפעמים על גבול החידלון, ניצבת התנועה ללא כלים ממשיים לסיוע. במקרים קיצוניים במיוחד, כאשר קיבוצים הוכרזו על ידי נושיהם כ"חדלי פירעון", התגייסה התנועה לסייע, בעיקר בתפקיד השתדלן. הפתרונות הממשיים ניתנו בדרך כלל על ידי הארגונים האזוריים והבנקים. באותם מקרים מילאה התנועה תפקיד חשוב אך לא מספיק. רק במספר מקרים בודדים, רובם בתנועת הקיבוץ הדתי, התגייסו הקיבוצים החזקים כדי לסייע לקיבוצים הנזקקים. חשוב להבין כי ללא עזרה ותמיכה של הקיבוצים והתנועה בקיבוצים שנקלעו לקשיים, לא תהיה התנועה ראויה לשמה ולא תהיה משמעות לחיים המשותפים בתנועה. עזרה הדדית כזו, אם נדע לחדשה, תהיה ביטוי לאחריות המשותפת לכלל הקיבוצים, לחבריהם, לרעיון, למפעל החיים. אחריות שיש להפעילה בזהירות רבה וללוותה עם מנגנוני בקרה חזקים ויעילים. 

 

מערבות מוחלטת לאובדן יכולת סיוע 

בסוף שנות השמונים היה הכרח לבטל את הערבות ההדדית הפיננסית הבלתי מוגבלת, כפי שהיא התקיימה והתנהלה אז. מי זוכר את רשת קורי העכביש של "הערבויות הצולבות", של הקרנות התנועתיות לקיבוצים ושל הקיבוצים לקרנות. את "ערבויות הסדינים", שאיש לא יכול היה לפענח את כל רזיהן ונפתוליהן ובעיקר לא את מה שהן הסתירו. למען האמת ההיסטורית, צריך לומר שהיו אלו המנגנונים שאפשרו צמיחה כלכלית וחברתית מרשימה של הקיבוצים, במשך  עשרות שנים. הם עשו זאת עד שקרסו, היות ולא הותאמו למציאות שהשתנתה.  

לא הערבות הפיננסית הבלתי מוגבלת יצרה את המשבר הכלכלי של הקיבוצים, אך היא אפשרה לקיבוצים להמשיך לשקוע בחובות גדולים, ללא בקרה, גם כאשר היו כבר חדלי פירעון. בסופו של דבר היא גררה גם את הגופים הכלכליים המפוארים, שהיו אז לתנועות הקיבוציות, עד להתרוקנותם ולהתחסלות של רובם.

לאחר שקרענו את רשת הקורים הסבוכים וביטלנו את הערבות הבלתי מוגבלת, ולאחר שהקרנות המרכזיות של התנועות חדלו לתפקד במתכונת הישנה ובכלל, נשארו הקיבוצים והתנועות ללא יכולת, כמעט, לסייע זה לזה בעת הצורך. היום, לאחר עשור ומחצה, לאחר שרוב הקיבוצים התאוששו מהמשבר של שנות השמונים, אך עשרות קיבוצים נתונים עדיין במצוקה כלכלית וחברתית קשה, חובה עלינו לבנות כלים חדשים לעזרה וסיוע בין הקיבוצים בתנועה. צריך לבנות את הכלים כך שהם לא ישחררו את הקיבוצים מאחריותם למעשיהם, להצלחות ולכישלונות. צריך לבנות אותם כך שהם לא יטילו עומס מסוכן על כלל הקיבוצים והארגונים המשותפים. צריך לבנות אותם כך שבכל רגע יידע מי שמסייע ויידע המסתייע, את מידת הסיכון ואת ההתחייבויות שכל אחד מהם לוקח על עצמו.  

 

התקשרויות בין מבוססים לנזקקים

בשנים האחרונות נוצרו כמה התנסויות חשובות. התנסויות שעדיין אינן פריצת דרך חדשה, אך הן מסמנות כיוון. תנועת הקיבוץ הדתי (אותה כבר הזכרנו) יזמה מספר התקשרויות של קיבוצים מבוססים לאימוץ קיבוצים נזקקים. גם בתק"צ, נוצרו התחלות צנועות של סיוע בין קיבוצים. מהות האימוץ היא בראש וראשונה הליווי וההדרכה, באחריות הקיבוצים והתנועה. זו ההכרעה הראשונה, העומדת כנגד הפקרת הקיבוצים לכוחות השוק של היועצים והמנהלים החיצוניים למיניהם. ליווי כזה, כאשר הוא בא יחד עם מתן גיבוי כלכלי, על ידי הקיבוצים, הארגונים האזוריים והתנועה, יכול להיות סיוע משמעותי מאוד.

חשוב ללמוד מההתחלות הצנועות ולגבשן עד להיותן כלים אפקטיביים להתמודדות עם מצבי מצוקה שקיבוצים עשויים להיקלע אליהם. כאן אין להסתפק בהכרזות של רצון טוב. יש לחולל חשיבה יצירתית, כדי לפתח כלים שיתאימו למציאות החדשה. ויש לגלות מנהיגות, כדי לגייס את הקיבוצים והחברים, ואת כל שאר הגורמים, ולהביאם לשיתוף פעולה. כל זאת מתוך הכרה כי חידוש העזרה ההדדית והחזרת האחריות המשותפת, לגורל הקיבוצים וחבריהם, היא מהמשימות היותר חשובות של התנועה בימים אלו. 

 

 


למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
22/5/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו