עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

זו רק שאלה של זמן עד שכלכלת ארה"ב תתמוטט

זו רק שאלה של זמן עד שכלכלת ארה"ב תתמוטט
מאת שלמה מי-טל*, The Marker, 5.12.2006
לאתר

בזמן ביקור שעשיתי לאחרונה בצפון אמריקה, באה לי התגלות - רגע של הארה ותובנה.

זה היה במהלך מה שמכונה יום השישי השחור (למחרת חג ההודיה), שבו החנויות "חותכות מחירים" כדי לפתות את הקונים של חג המולד, היום שמכתיב את הטון למכירות הקמעוניות החיוניות כל כך לקראת חג המולד.


אנשים ישנו ליד החנויות כל הלילה בקור המקפיא כדי להיות ראשונים בתור ולקנות מסך טלוויזיה שטוח או פלייסטיישן 3 בהנחה. אנשים ניהלו קרבות עזים כדי לחטוף את המכשירים האלה מידי אחרים. היו כמה אנשים שנפצעו. אחדים התעלפו ופונו לבתי חולים. המראות משדה הקרב גרמו למבצעי סיירת מטכ"ל להיראות כמו גן ילדים.

כשראיתי את הטירוף הזה, הבנתי לבסוף שתי עובדות יסוד.

ראשית, כל העולם נשען על השיגעון הזה. מכיוון ששלושה מיליארדי הקפיטליסטים החדשים באסיה אינם מוציאים, אלא רק מייצרים וחוסכים, ומכיוון ש-300 מיליוני האמריקנים אינם מייצרים, אינם חוסכים ורק מבזבזים, הבזבוזים שלהם מניעים כיום את כל כלכלת העולם. אמריקה היא כיום המדינה היחידה שיש לה גירעון מסחרי משמעותי, והוא ענק - 900 מיליארד דולר ב-2006. לכן אסיה, יבשת ענייה יחסית, מלווה לאמריקה, שהיא אומה עשירה, את הכסף הדרוש לה כדי להמשיך ולבזבז ולצבור חובות.

אמריקה העתיקה את הייצור שלה לאסיה כבר לפני זמן רב. התעשייה היא כיום 12% בלבד מהתמ"ג של ארה"ב! שיעור החיסכון האישי של ארה"ב ב-2006 היה שלילי, לראשונה מאז שנות ה-30. סין לבדה מחזיקה נכסים דולריים בשווי של 1,000 מיליארדי דולרים.

כשהשיגעון הזה ייפסק, והוא חייב להיפסק, כל המערכת תתמוטט, מפני שבזבוזים של אמריקה בהיקף של 900 מיליארד דולר פירושם 100 מיליון מקומות עבודה באסיה. בשלב זה אין כל חלופה למקומות העבודה האלה. אובדנם יגרום למיתון עולמי, או למצב גרוע מכך.

הגירעונות והחובות הגדלים והולכים של ארה"ב חייבים להיעצר, מפני שאם לא ייעצרו, הדולר יתמוטט. אבל היא אינה יכולה לעצור את הגירעונות והבזבוזים שלה, מפני שאם תעשה זאת ישתרר מיתון גלובלי.

התובנה השנייה שרכשתי מיום השישי השחור היתה בנויה על כזב ענקי - שהאושר בא מכך שיש לך יותר דברים: יותר חפצים, יותר בגדים, יותר מכוניות ויותר טלוויזיות. כמובן שזה לא גורם לאושר. החברה המערבית אינה מאושרת כיום יותר מכפי שהיתה לפני 30 שנה, כשהיינו עניים בהרבה, וזה הוכח אמפירית. בשביל האזרחים, המחיר שהם משלמים כדי להשיג את ההכנסה או ליטול עליהם חובות שיאפשרו את ההוצאה המוגזמת אינו שווה את האושר, כביכול, שהיא מביאה. כל אחד יגלה את זה, במוקדם או במאוחר. ארה"ב וישראל בנויות על פסיכולוגיה של בזבוזים, שתוביל במוקדם או במאוחר לאומללות.

בכל מדינה שתי כלכלות: האחת היא כלכלה אמיתית, המייצרת טובין ושירותים ריאליים; והאחרת היא כלכלת נייר, העוסקת בסחר של פיסות נייר - איגרות חוב, מניות וכדומה. פעם הכלכלה הריאלית הניעה את כלכלת הנייר, בארה"ב ובישראל. הנייר שיקף את ערך הכלכלה הריאלית. כיום שולטת כלכלת הנייר, הן בארה"ב והן בישראל, והיא מנוהלת על ידי בנקים ושירותים פיננסיים. הסיבה לכך היא שמדיניות מוטעית וחובות גדלים והולכים הופכים את המימון של הכלכלה הריאלית לחשוב יותר מהכלכלה הריאלית עצמה. אשליית הנייר איבדה כל קשר עם המציאות. כשערך הנייר עולה על ערך הכלכלה שעליה הוא נשען, ההתמוטטות הפיננסית ממשמשת ובאה. יודעי דבר בשוקי ההון מבינים זאת ומתחילים למכור, ואלה שמחוץ למשחק ממהרים לנהוג כמוהם. התוצאה: התמוטטות פיננסית, הפוגעת בכלכלה הריאלית, במקומות העבודה ובהכנסות.

ארה"ב היא ספינה המשייטת ללא הגה. הנרי פאולסן, שר האוצר החדש, חוזר על המנטרה הישנה, "אמריקה מאמינה בדולר חזק" - אבל בה בעת נוסע לסין כדי לדרוש שתחזק את המטבע שלה (כלומר תחליש את הדולר). כמה זמן יידרש עד שאנשים יתחילו לנטוש את האונייה נטולת ההגה הזאת בהמוניהם וייפטרו מהדולרים?

ישראל, כמו תמיד, מחקה את השיגיונות של אמריקה. היא מעמידה פנים - כמו אמריקה - שהנייר ריאלי, מבזבזת, לא חוסכת מספיק ומעתיקה את הייצור שלה לחו"ל. מדוע?

* פרופ' מי-טל הוא המנהל האקדמי של TIM GLOBAL תל אביב, המפתח מנהלים ישראלים לשוק הגלובלי

 


 


נכתב בתאריך
7/12/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו