עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

המטרה, מחיר המטרה, והקשר ביניהם - אם רוצים חקלאות וחקלאים במדינה יש לחוקק "חוק משק חלב מתוכנן" כמקובל במדינות מתקדמות. החוק יתבסס על "מכסות אישיות" הניתנות לחקלאים אמיתיים, לא לרפתות משותפות שאיש מהשותפים כבר לא עובד בהן
המטרה, "מחיר המטרה", והקשר ביניהם
מאת יובל אבני, 28.11.2006
לקבלת המצגת נא להקליק

 

אם רוצים חקלאות וחקלאים במדינה יש לחוקק "חוק משק חלב מתוכנן" כמקובל במדינות מתקדמות. החוק יתבסס על "מכסות אישיות" הניתנות לחקלאים אמיתיים, לא לרפתות משותפות שאיש מהשותפים כבר לא עובד בהן


מכסות החלב והמחיר המתקבל עבורן (מחיר המטרה) כחלק ממשק חלב מתוכנן ובלתי תחרותי בהגדרה, אינו עניין ל"הסכמה" בין "אייפקס" לבין "תנובה".

 

בישראל, להבדיל מהרבה מדינות אחרות, משק חלב מתוכנן, באמצעות מכסות ייצור ומחיר מטרה, מתבסס על "הסכמות" בין היצרנים, המחלבות והממשלה, ולא על חקיקה ראשית.

 

כאשר היצרנים (הרפתנים), בהסכם המשולש הזה, הם גם הבעלים של המחלבה הגדולה ביותר (תנובה, כ-70% מהשוק) הרי שמדובר בעצם על הסכם דו צדדי, ביניהם לבין המדינה. ל"שטראוס" "טרה" "גד" ועוד כמה עשרות מחלבות קטנות עוד יותר, אין למעשה ברירה אלא להצטרף להסכם ולשלם את מחיר המטרה.

(חלקה של המדינה בהסכם מתבטא בהטלת מכס במאות אחוזים על יבוא מתחרה).

 

אלא שכל ההסדר הזה הוא בלתי חוקי בעליל וסותר את חוק היסוד - חופש העיסוק, ברגע בו ניתק הקשר בין "מחיר המטרה" לבין "המטרה" עצמה, אותה הוא אמור לשרת. הקשר הזה ניתק כבר מזמן ככל שהדבר נוגע לקיבוצים "המתחדשים" כביכול.

 

ומהי אותה מטרה נעלה שאמורה לספק גם את "התכלית הראויה" לחריגה מחוק יסוד חופש העיסוק?

המטרה היא כמובן מתן אפשרות להתפרנס בכבוד, לתת לחקלאי "תמורה הוגנת" לחלב שהוא מייצר, ייצור מקומי, ובכל מקום בארץ, מרכז ופריפריה כאחד, ומבלי לתת יתרון ליצרן אחד על חשבון משנהו.

 

"חקלאי" מוגדר לעניין זה כמי שעסקו ועיסוקו  הוא בייצור חלב.. (וברשותו "מכסה" כמובן). כלומר רפתן אחד שחולב פרות, לא סתם "בעל הון" שיש לו "אחזקות" בתאגיד לייצור חלב, אפילו אם הוא "אגודה שיתופית" כמו "תנובה". לטעמי, גם אגודה מסוג "קיבוץ מתחדש", שבה החברים "מתומחרים לפי השוק" כשכירים – אינה עונה להגדרת "חקלאי". שהרי ברגע שחבר מתומחר כתאילנדי, הוא כבר לא נמצא ברפת, התאילנדי נמצא שם. וזוהי המציאות הקיימת בשטח.

 

מכירת תנובה למשקיע חיצוני פירושה חיסול משק החלב המתוכנן בישראל.

כאשר לשניים משלושת השותפים ל"הסכמות", המחלבות והממשלה, יש אינטרס ברור להפחית את חלקו של השותף השלישי, קרי הרפתנים, הרי שאין עוד טעם ב"הסכמות" הללו..

 

ועוד יותר מזה, כבר היום אין למעשה הצדקה חוקית לתכנון ולמכסות היוצרות מונופול בענף שלם, ועל אחת כמה וכמה אחרי מכירת תנובה.

 

הפתרון, אם רוצים חקלאות, וגם חקלאים במדינת ישראל, הוא חקיקה של "חוק משק חלב מתוכנן" כפי שהוא קיים במדינות מתקדמות בעולם, כמו דנמרק, מדינות השוק האירופי, קנדה ועוד. אבל חוק כזה יהיה חייב להתבסס על "מכסות אישיות" בלבד ולחקלאים אמיתיים, כאלו העוסקים באמת ובתמים בייצור חלב ולא "קומבינות" כמו הרפתות "המשותפות" שאיש מה"שותפים" אינו עובד בהן.

 

הכותב היה חבר ורפתן בגבעת-ברנר

 

 

לקבלת המצגת נא להקליק
לריכוז מאמרים על תנובה באתרי חדשות - הקליקו


נכתב בתאריך
28/11/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו