עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הצילו, תקנון! - תקנון הקיבוץ הוא לצנינים בעיני מי שלא רוצה קיבוץ כלל. זהו אויב מר שהוא מבקש לבטלו משום שהוא מגביל את כוחה של השררה ומחייב לשמור
!הצילו, תקנון
מאת פלג מור 26.11.2006

תקנון הקיבוץ הוא לצנינים בעיני מי שלא רוצה קיבוץ כלל. זהו אויב מר שהוא מבקש לבטלו משום שהוא מגביל את כוחה של השררה ומחייב לשמור על זכויות החלשים


המסייר לו בין התגובות באתר שווים נתקל לעיתים בתיאורה של מפלצת איומה, אין שיעור לתחכומה ורשעותה, תקנון שמה. משני ומחדשי הקיבוץ אוהבים לתאר לקוראיהם כמה נורא הוא התקנון (בהא הידיעה, כי מדובר באחד בלבד, תקנון האגודה השיתופית, הקיבוץ !), שייך לעבר החשוך, בא לעולם רק על מנת לשלול את חופש החיים, הבחירה והיצירה של חבר הקיבוץ האומלל.

אמת ידועה היא כי לא נזקקנו לתקנון במשך שנים ומעטים בלבד טרחו לקרוא את הכתוב בו. כל זמן ששררה הסכמה כללית על דרכו של הקיבוץ היתה הפנייה אל התקנון מיותרת. רוב חברי הקיבוצים ובעלי התפקידים שביניהם לא העלו בדעתם לבדוק מה בהתנהלות הקיבוץ עולה בקנה אחד עם התקנון ומה מנוגד לו,  כפי שלא ידעו שיש במשרד ממשלתי בארץ מוסד המכונה 'רשם אגודות שיתופיות' הקשור גם לעניין זה. מזכיר קיבוץ יכול היה להעביר קדנציה שלמה ללא פתיחת דפיו המצהיבים. כיוון שבהתנהלותם השגרתית של חיי הקיבוץ לא נזקקו לתקנון, לא הוכנסו בו, וחבל, תיקונים נדרשים ברוח הזמן והדגשים החברתיים שהשתנו: למשל חובת שקיפות בניהול המערכת הקיבוצית; קבלת אחריות של בעלי תפקידים נבחרי ציבור על הנעשה בתחומם וחובת הדיווח החלה עליהם כלפי שולחיהם; יותר התייחסות לחבר כפרט, למשל לצורך בביטחון סוציאלי אישי; פחות דאגה לממסד והתנהלותו. תיקונים כאלה היו מורידים את התקנון מה'אולימפוס' בו הוא נמצא, ובלא לפגוע בעקרונות ליבה היו הופכים אותו לרלוונטי לחיי הכאן ועכשיו. כיוון שדבר זה לא נעשה, הרי הפער בין הוראות התקנון לחיי היומיום בקיבוצים הפך גדול יותר עם השנים, עד כדי כך שמצבים מסוימים באורח החיים הקיבוצי ואפילו החלטות שנתקבלו בו עומדות בסתירה לתקנון ואינן חוקיות. 

*** 

התקנון הוא למעשה צילום מצב שהיה נכון לזמנו, וככזה הוא משקף הסכמה חברתית כללית כפי שהיתה פעם בין חברי הקיבוץ ולמרבה הצער עבר זמנה. והנה, לעת בלותו היתה למסמך ארכאי זה עדנה, והוא מצליח בשנים האחרונות לעורר את כעסם של רבים.  במה כוחו גדול?

כוחו גדול כי הוא מעצב, בלשונו של דודו פלמה, את המשמעות האינסופית של רעיון הקיבוץ לתוך מסמך כתוב והוא מציב מכשול משמעותי ולא קל להזזה בפני המנסים לפגוע ברעיון זה. אין כנראה שום מסמך אחר הקובע מהו קיבוץ ומנחה כללים ברורים לייחודו כפי שעושה זאת התקנון. יש בו גם אמנת עקרונות יסוד וגם יצירת ישות משפטית, גם מגילת זכויות וחובות החבר וגם קביעת המבנה הארגוני וגם דברים רבים נוספים. הוא מביא הכרזות עקרוניות, למשל על הרקע התרבותי יהודי של הקיבוץ ובה בעת יורד לקטנות כפירוט המסלול שצריך לעבור כל מועמד נקלט. המעיין בתחילת התקנון רואה מיד שאין בו הנחות,  ברור לחלוטין מהו יסוד הקיבוץ, מהו בסיס ההסכמה שאין לסטות ממנה: התקנון מבהיר בפירוש כי קיבוץ הוא צורת חיים שמתקיימת בה חברה שיתופית, בעלות הכלל על הקניין, שוויון ושיתוף בכל שטחי הייצור, הצריכה והחינוך. אין אפשרות להבין זאת בצורה אחרת!

אין פלא שמסמך זה הוא לצנינים בעיני מי שלא רוצה קיבוץ כלל, ומי שרוצה לשנותו מן היסוד רואה בו את אויבו המר. התקנון עומד בדרכו של מי שרוצה לחלק באופן לא שוויוני את רווחי הקיבוץ (שוויון...), לשייך את נכסיו (רכוש הקיבוץ אינו ניתן לחלוקה בין החברים...), להפסיק לקלוט (הקיבוץ הינו התאגדות חופשית של אנשים למטרות התיישבות, קליטה...) וכדומה. קיים אפילו, צריך לקרוא בשביל להאמין, סעיף על טיפוח רעות ואחווה בין החברים!! מי שהוסיף סעיף זה בוודאי לא סבר שניתן לטפח רעות ואחווה בין החברים על ידי יצירת מעמדות כלכליים המפרידים ביניהם.. אין בו גם שום היתר המאפשר את העלמת העין, שהפכה כבר לנורמה אצל בעלי תפקידים בקיבוצים, מחריגות שונות או התנהגות לא ראויה של חברים, העלמת עין הנובעת מחולשה או מרצון לשמור על שלום בית. 

*** 

התקנון לא רק קובע צביון מחייב למהותו של קיבוץ. דברים נוספים יש בו, שגורמים לו להיות לא פופולרי בימינו אלה (הרייטינג שלו, נאמר, נמוך): הוא גם מגן על החברים, כל אחד כפרט ולמעשה גם כקבוצת מיעוט, מפני עריצות הרוב ועריצות בעלי תפקידים ובמידה מסוימת נותן להם כלים להתמודד עם מצב זה, מעין מגנה כרטא מודרנית לחלשים: אסור לתת לחבר פחות משניתן לאחרים מהקופה המשותפת, יש לספק את צרכי התלויים בו, זכותו לערער על החלטות ולהגיע עם ענינו עד האסיפה הכללית של חברי הקיבוץ...

התקנון ממלא את תפקידו בהגנה על מהות אורח החיים הקיבוצי ועל החברים כפרטים על ידי הצבת מחסום בפני שינוי לא ראוי – זהו הרוב המיוחס הדרוש לשינוי סעיפיו. שינוי לא ראוי הוא כזה שמטרתו לפגוע בחבר או בקבוצת חברים שהיא מיעוט או לשנות את בסיס ההסכמה שבמהות הקיבוץ בלא שיהיה זה לרצונו של רוב גדול במיוחד של חבריו. כיצירה אנושית הוא ניתן לתיקון ולשינוי על ידי אנשים, הצגתו כבלתי ניתן לשינוי  איננה נכונה, אינטרסנטית ונועדה לשרת גורמים המעונינים בקיצורי דרך. הבעיה היא ששינוי מסודר וחוקי עובר בדרך הארוכה, שכנוע וקבלת הסכמה של רוב גדול של החברים, דבר לא פשוט כלל ועיקר, בייחוד למחדשים קצרי הרוח...

ואמנם היינו עדים בשנים האחרונות לשלל דרכים יצירתיות לעקיפת הצורך ברוב הדרוש, חלקן גובלות בגניבת דעת  – יישום השינוי בפועל לכאילו ניסיון של שנה אחת (תקנה 7א' שבינתיים בוטלה), מודל משולב שהוא שינוי-לייט שכאילו אינו מצריך שינוי תקנון,  פנייה לרשם להפחתת הרוב הדרוש, הצבעה על חוברת שינוי במקום על שינוי תקנון... ויש גם שהעבירו ברוב רגיל מעין החלטה כללית על 'מסמך עקרונות' הכולל שינוי משמעותי באורחות החיים, אך סיפרו לחברים שרק הוצאת  ההחלטה מן הכוח אל הפועל מצריכה קבלת רוב מיוחס ושינוי סעיפי התקנון...

לחבר הטוען, בהסתמך על התקנון, שלמעשה החלטה כזו שנתקבלה ברוב רגיל אין לה משמעות מעבר לסקר דעת קהל, אולי, משיבים שכהחלטה עקרונית זו החלטה תקפה! אי אפשר שלא להתפעל מהיצירתיות שהופגנה כאן – העיקרון כבר התקבל והוא תקף למרות שברוב לא חוקי!

על פי המלצות ועדת בן רפאל לעניין הקיבוצים מאוגוסט 2003 בפרק ב 1 'סיווגים חדשים למושג קיבוץ',  'קיבוץ מתחדש' הוא רק מי שבתקנונו(!) מופיעים השינויים לגבי אופן חלוקת התקציב, שיוכים וכד'. זהו התנאי לשינוי הסיווג. זו הדרך החוקית לעשות זאת.

רבות דובר בחשיבות קיום סעיפי התקנון, או הבאה לידי שינוי שלהם באופן חוקי, כחלק ממנהל תקין. אולם מי יכול להתייצב מאחרי דרישה זו? אבחנתו של סטאלין לגבי האפיפיור נכונה גם לגבי התקנון הקיבוצי -  אין לו גייסות משלו. אם אין מי  שרואה בו צורך, אם לא ממש משנה למישהו שקיים מסמך כזה ואין דרישה להתחשב בו - אז הוא לא מתקיים בפועל ונשאר על הנייר בלבד.

 

*** 

הקבוצה החזקה שבכל קיבוץ, זאת העושה ממילא במקרים רבים דין לעצמה, מסתדרת מצוין בלעדיו. תקנון פעיל שמכבדים את הוראותיו עלול לעמוד בדרכה. הקבוצה החלשה, המורכבת מחברים החסרים את העוצמה ואת היכולת להתארגנות ולהשפעה, חבריה חלקם עלובים מכדי להכיר בחשיבות הוראות התקנון, בוודאי מכדי להיאבק על קיומן בפועל, ויפה טען בזמנו עזרא דלומי שמדובר למעשה במאבק מעמדי.

בעלי התפקידים שבכל קיבוץ אמורים להיות אמונים על מנהל תקין, אבל גם הם מעדיפים להתעלם מהתקנון והוראותיו כל זמן שאין מי שמחייב אותם לכך. החבר הרגיל מן השורה המבקש למחות על גניבת הדעת הנעשית לעיתים תוך כדי הריצה לעבר השינוי המיוחל, כמו במקרה מסמך העקרונות המוזכר קודם, מגלה שהוא חסר אמצעים ועוצמה לעמוד מול המערכת שעושה יד אחת מולו להחלקת העניין, מתוך קיבוצו פנימה, דרך התנועה שנותנת ידה לתופעות כאלה ועד ההסכמה שבשתיקה של רשם האגודות .

אנו מכירים מן ההיסטוריה מקרים שבהם רק התעוררות עממית נחושה מלמטה היא שדחפה לבסוף את בעלי התפקידים שלמעלה למלא כהלכה את שליחותם הציבורית.

 

תגובות באתר
על עיצוב ומשמעות, דודו פלמה, שווים 20.11.2006
תקנות האגודות השיתופיות, התשס"ו-2005


נכתב בתאריך
26/11/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו