עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

השמאל היהודי והמלכוד המזרח תיכוני - השמאל היהודי צריך להציע דיל, לממשל האמריקאי: סיוע לממשל בקמפיין הומאני לגיוס דעת הקהל המערבית לתמיכה בדמ

השמאל* היהודי והמלכוד המזרח תיכוני
מאת יאיר צמרת, 2.12.2006

השמאל היהודי צריך להציע דיל, לממשל האמריקאי: סיוע לממשל בקמפיין הומאני לגיוס דעת הקהל המערבית לתמיכה בדמוקרטיזציה של המדינות המוסלמיות, כאשר בה בעת יפעיל הממשל את מלוא השפעתו על השלטון בישראל למען סיום הכיבוש


מהשטחים צריך להיפרד, אין ספק. על פי מתווי קלינטון, ביילין, אילון, או משהו דומה. הכל כבר נאמר ואין טעם להכביר על כך עוד מילים, רק אציין שכשהבן שלי ישב שנתיים בכלא בגין סירובו לשרת בצבא כל עוד הכיבוש נמשך, תמכתי לחלוטין במעשה, מתוך השקפה שהסירוב הזה חיוני להשגת היפרדות, ושהצלת החיים (היהודיים והערביים) שתנבע מההיפרדות חשובה יותר מכיבוד החוק.

אלא שיותר ויותר נהיה ברור (אף אם לא בטוח שלעומק התודעה השמאלית ההבנה זאת כבר חלחלה), שנוסחת הפרחים 'שטחים תמורת שלום' היא פלופ, פלופ קולוסאלי, נוטף דם, ודווקא הקונספט הנתן שרנסקיי המפוכח, המכאיב, של 'אין שלום בלי דמוקרטיה' - הוא הנכון. יותר ויותר נהיה ברור: הבעיה המזרח תיכונית אינה רק בעיה של כיבוש. יש כאן עוד בעיה, בעיה גלובאלית הנמצאת הרבה מעבר לסדר הגודל ויכולת ההתמודדות של ישראל. והבעיה הנוספת הזאת היא שמבחינת האסלאם הפונדמנטליסטי ישראל, מלבד היותה 'זוללת שטחים ערביים סדרתית', היא גם, ואולי בעיקר, חוד חנית, ראש גשר, של עוד משהו, משהו אידיאולוגי, מאיים: היא שליחו המזרח תיכוני של 'השטן הגדול', הלא הוא הדמוקרטיה ההומניסטית המערבית.

 

הבה נבהיר: מה שקורה היום באסלאם הפונדמנטליסטי אינו יותר טוטליטארי וברוטאלי מאירועים רבים המתוארים בספר 'יהושע' ובקורות מסעי הצלב הימי-ביניימים. העניין הוא שגם היהדות וגם הנצרות עברו מאז תהליך (המסומל בעצם השם 'ישראל'** ) של התאמת הדוקטרינות התיאולוגיות שלהם למציאות הארצית המשתנה, תהליך בו הפך יותר ויותר הזרם המרכזי שלהן להומניסטי. האסלאם, לעומת זאת, לא אפשר תהליך התאמה כזה, ועל כן הזרם המרכזי שלו נותר פונדמנטליסטי, תוקפני וטוטליטארי, בדיוק כפי שהיה בימים של מחמד. 

לאידיאולוגיות טוטליטריות יש תמיד שני מאפיינים מובנים: הן מייצרות בהכרח אלימות, ואת האלימות הזאת הן לא יכולות שלא להפנות נגד האנטיתזה שלהן, הדמוקרטיה ההומניסטית, המערערת על עצם זכות קיומו של הטוטליטריזם. על כן, כמו לנאציזם ולקומוניזם בזמנם, גם לאסלאם הפונדמנטליסטי פשוט אין ברירה. הוא חייב להשתנות, או לתקוף, ובשלב הזה, למרבה הצער, ההחלטה שלו היא לתקוף.

 

ההמון המערבי הפסיבי

בטווח הארוך אין ספק: למרות המכשולים, הדמוקרטיה ההומניסטית תנצח. פרדוקסאלית, דווקא 'הצלחות' הטוטליטריות המוסלמית הן שיביאו עליה את קיצה, שכן כל 'ניצחון' של התוקפנות המוסלמית יגייס נגדה פלחים נוספים של דעת הקהל המערבית ויטיל אל המערכה חלקים גדולים יותר ויותר של העוצמה המערבית האמיתית. והעוצמה הפיזית המערבית הזאת, בצוותא עם העוצמה המוסרית הכבירה של החזון הדמוקרטי ההומניסטי, ובצירוף כמיהת הרוב הגדול (אף אם הדומם) של הציבור המוסלמי עצמו לחופש, שוויון ושלום, כל אלה יחדיו לא יותירו סיכוי לשום אפשרות אחרת מלבד ניצחון הדמוקרטיה ההומניסטית.

השאלה היא רק מתי זה יקרה, מה יהיה המחיר שישולם כדי שזה יקרה, ומי ישלם את המחיר הזה, וכפי שהדברים נראים היום, דומה שאת המחיר הכבד ביותר עלול לשלם העם שגורלו הציב אותו (שוב) כמוצב החוץ הקדמי של ההומניזם האוניברסאלי במאבקו בטוטליטאריזם, דהיינו, היהודים.

במצב הדברים הנוכחי נראה שהדרך היחידה בה יכולות הדמוקרטיות המערביות לנקוט היא לפעול בשני נתיבים בו זמנית: קידום הדמוקרטיזציה וההומניזציה של האסלאם הפונדמנטליסטי, ובד בבד, כל עוד אין הוא משתנה, להתגונן מפני תוקפנותו. אלא שעל אף שרוב הממשלים המערביים, ובמיוחד זה האמריקאי, מבינים את ההכרח ההשרדותי והאנושי של הפעולה הכפולה הזו, הנה ההמון המערבי, שללא תמיכתו שום פעולה מימשלית אינה אפשרית, כדרכו של המון, אין הוא שש כל עיקר להקריב ביליוני דולרים/יורואים ואלפי נפגעים למען 'זרים'... וכך חוזים אנו כיצד תמיכת ההמון הזה בפעולת הדמוקרטיזציה הולכת ומתערערת, וכיצד מתערערת בעקבות זאת גם פעולת הדמוקרטיזציה עצמה...

ובה בעת חוזים אנו גם, לדאבוננו, כיצד מצטנף לו אף המאבק הפנים ישראלי בכיבושי 67 אל תוך מבוי סתום משלו.... תוכנית ההתכנסות, שכדי ליישמה נבחרה הממשלה הישראלית הנוכחית, איננה עומדת יותר על הפרק, כך מודיעים לנו...

 

התירוץ לטירפוד הדמוקרטיזציה

מה שהופך את שני המבואות הסתומים הללו למלכוד מר, מייאש, הנראה לעיתים לחלוטין בלתי פתיר, הוא הקשר ביניהם, הבא לביטוי בסיכול ההדדי שהם מבצעים בתמיכה הציבורית הנדרשת ליישובם.

באשר לדעת הקהל הישראלית, נראה שהקסאמים החמאסיים והקטיושות החזבאלאיות (ונקווה שלא הפצצה האיראנית) הנורים אל תוך הקו הירוק מתוך שטחים שפונו לחלוטין, ונאצות הרשע של משעל, נסראללה ואחמדינגאד, כפו על הציבור הישראלי לראות לבסוף את מה שהוא כל כך רצה לא לראות: שעבור חלק גדול מהמוסלמים הפונדמנטליסטים השטחים הם תירוץ, ומה שהם באמת מבקשים אינו שום דבר פחות מהשמדת 'השטן הקטן'. ודומה שהראייה החדשה, המכאיבה הזאת, היא ולא איזו שהיא תובנה משיחית פתאומית, זה מה  שדוחף את דעת הקהל הישראלית להתקפד ולהתנגד ללקיחת סיכוני ההיפרדות מהשטחים.

ובאשר להמון המערבי, זה, כאמור, כדרכו של המון, אינו שש לשלם 'בשביל זרים' את המחיר הכבד הכרוך במאבק הדמוקרטיזציה הגלובלי... אבל מה שחשוב יותר לענייננו זו העובדה שמה שמספק להמון הזה את העילה, את 'הגושפנקה המוסרית' להסתלק ממאבק הדמוקרטיזציה רב הקרבנות, הוא הצגת המאבק הזה כ'לא מוסרי', הצגה הנעזרת באופן מסיבי ואפקטיבי בתיאור התוקפנות האסלאמית כ'תוצאה של כיבושי 67'.

כיבושי 67 מסייעים אם כן לטרפוד הדמוקרטיזציה המוסלמית, ותוקפנות האסלאם הקיצוני משתקת את מאמץ הפסקת הכיבוש... אכן מלכוד דיאלקטי כהלכתו...

אלא שאת הקשר הממלכד הזה, טוענים אנו, ניתן לנצל גם בכיוון ההפוך, כיוון של פיתרון, וזה נמצא בידיים של השמאל היהודי.

 

הדיל ההכרחי

מדובר בדיל, דיל שיוצע לממשל האמריקאי על ידי השמאל היהודי (עם דגש על השמאל הישראלי והשמאל היהודי האמריקאי).

מהות הדיל: השמאל היהודי יסייע לממשל האמריקאי לשכנע, באמצעות קמפיין הומאני, את דעת הקהל המערבית לתמוך בפעולת הדמוקרטיזציה של המדינות המוסלמיות (באותו אופן בו השמאל והממשלים המערביים פעלו יחדיו מול האפרטהייד הדרום אפריקאי לפני כמה עשורים), ובו בזמן הממשל יסייע באמצעות שכנוע הממשל הישראלי (ואם יש צורך גם בלחץ עליו) לשים קץ לכיבושי 67. בניסוח סלוגני זה יהיה אולי משהו כמו 'שטחים תמורת דמוקרטיזציה (ושלום)' תחת ה'שטחים תמורת שלום', שנרצח.

סיום הכיבוש יתבסס על וריאציה כלשהי של תכניות קלינטון/ברק-ביילין-אילון (פחות או יותר קווי 67, עם חילופי שטחים ותיקוני גבול מינוריים).

קמפיין הדמוקרטיזציה יהיה קמפיין הומאני עולמי שיבטא את הסבל, ההשפלה, והמרד של נפגעי הטוטליטריזם האסלאמי: מאות מליוני הנשים המוסלמיות השרויות בעבדות החוקתית של מערכת 'השריעה'; לסביות והומואים מוסלמים המצויים בסכנת רצח עקב מיניותם; קבוצות מיעוט לא מוסלמיות (כורדים, נוצרים, יהודים, וכו') החשופים לאיומי ג'נוסייד; דיסידנטים פוליטיים שהאופק שלהם בתוך הטוטליטריזם האסלאמי הוא מאסר, עינויים ומוות; גורמי אסלאם מתון (רפורמיסטי) הנעדרים היום איזו שהיא אפשרות להשמיע את קולם, והשמאל העולמי כולו, שטוטליטריות האסלאם הקיצוני פוגעת אנושות בערכיו המקודשים ביותר.

 

שמאל יהודי וממשל אמריקאי

מדוע דווקא הממשל האמריקאי? הממשל האמריקאי הוא הגורם היחיד בעולם היום המעוניין, מסוגל ומחויב להציב ולהנהיג כוח ריאלי פוליטי וכלכלי (וצבאי אם אין ברירה אחרת) לפתרון שני הקונפליקטים.

מדוע השמאל היהודי הוא זה שצריך להוביל את הדיל? משום שאין שום גורם בעולם היום מלבד השמאל היהודי שניחן בכל מה שדרוש להובלת הדיל הגדול:

לשמאל היהודי יש עמדה חזקה במדיה, ומאחר והמאבק העיקרי בשני הקונפליקטים מתרחש בשדה הקרב של דעת הקהל, עמדה זאת היא חיונית.

הוא מצויד בהשפעה הפוליטית הנדרשת להובלת דיל עולמי הנשען על גופים מגוונים ולעיתים מנוגדי השקפות ואינטרסים.

הוא מצויד בעוצמה האינטלקטואלית הדרושה לפתרון יצירתי של קונפליקטים סבוכים.

 

מדובר, מן הסתם, בקבוצה האנושית עם הקול המוסרי החזק ביותר בעולם היום. קבוצה שהוכיחה פעמים רבות בעבר שבעבורה כל אדם (כולל הפלסטיני) נברא בצלם אלוהים. קבוצה המייצגת את העם שהמציא והפיץ בעולמנו יותר מכל קבוצה אנושית אחרת את האתיקה ההומניסטית מראשיתה ועד ימינו (ראה, בין השאר, שמאלנים דגולים כמשה, ישעיהו, עמוס, הילל, רבי עקיבא, ישו, מרקס ורבים וטובים אחרים. פעילים מרכזיים בתנועה לשוויון זכויות השחורים באמריקה היו יהודים. את הקמפיין העולמי להפסקת אימי דרפור, שם הג'נג'וויד המוסלמים תוקפים שחורים נוצרים, יזמו והובילו 150 רבנים אמריקאים).

מדובר במייצגיו של העם שהקריב את הקורבן הגדול ביותר שהוקרב אי פעם במאבק בין הטוטליטריות וההומניזם, והעלול להיות זה שישלם בימים אלה ממש שוב מחיר נורא אם ההומניזם העולמי לא יתעשת ולא יטיל את כל כובד משקלו כנגד הזדון הטוטליטארי.

 

שתי צפרדעים לבליעה

האם בעולם הכוחני שלנו 'קמפיין הומני' איננו נאיביות? בניגוד למה שחושבים אנשי 'ריאל פוליטיק' רבים, אין אנו מסכימים שהטיעון המוסרי-הומאני הוא נאיבי. למעשה סבורים אנו שהטיעון הזה הוא מקור העוצמה החזק ביותר של הפעולה האנושית, וששכנוע דעת הקהל העולמית בהכרח המוסרי וההומאני של המהלך הכפול (הפסקת הכיבוש הישראלי, ודמוקרטיזציה אסלאמית), זהו בדיוק המרכיב שיספק את העוצמה הריאלית הדרושה להצלחת המהלך.

 

האם תביא הדמוקרטיזציה המוסלמית בכנפיה שלום? אנו סבורים שכן, אף אם לא מדובר בשינוי מיידי, אלא בתהליך. תהליך דמוקרטיזציה מוביל, להנחתנו, בהכרח, להימנעות גדלה והולכת מפתרון אלים של קונפליקטים.

 

עסקת החבילה תחייב את משתתפיה (השמאל היהודי והממשל האמריקאי) לבלוע שתי צפרדעים, גדולות שתיהן כפילים... הממשל האמריקאי יצטרך להתגבר על הרתיעה העמוקה שלו מלחץ אמיתי על הממשל הישראלי; והשמאל היהודי, מצידו, יאלץ לזנוח את הסלידה האינסטינקטיבית המובנית שלו משיתוף פעולה עם הממשל... אנו מניחים עם זאת שרשימת הרווחים שיביא הדיל המוצע (ראה להלן) תשכנע את שני הצדדים שהמחירים הכבדים הללו מוצדקים...

 

מרוויחי הדיל

ירוויחו הישראלים שישתחררו בעת ובעונה אחת מאימת השמדה ומהכיבוש המשחית שלהם.

הפלסטינים ירוויחו מדינה עצמאית.

קורבנות הדיכוי האסלאמי הפונדמנטליסטי ירוויחו הפסקה של דיכוי חופש ביטוי וזכויות אדם, רצח הומוסקסואלים, עבדות נשים, ושימוש שיטתי, ממוסד, בטרור ורצח עם.

החוגים המוסלמיים הלא פונדמנטליסטיים ירוויחו אפשרות לפתח ולטפח מתוך חופש אסלאם מתחדש, הומניסטי.

ירוויחו הממשל האמריקאי (והפנומן בלייר...) שיזכו לתמיכה מוסרית חיונית למנהיגות ההומניסטית ההרואית, אותה מנסים הם לספק לעולמנו כפוי הטובה.

ירוויח העולם כולו: הרבה פחות טרור, הרבה יותר דמוקרטיה והומניזם.

ירוויח השמאל העולמי. מלבד סיום כיבושי 67 אותם מנסה הוא לקדם זמן כה רב, ולשווא, ומלבד השגת עולם הרבה יותר צודק ואחוותי, ירוויח הוא גם בונוס, משהו נוסף, יקר ערך, הנמצא כמעט תמיד מחוץ לתחום החשיבה שלו: באמצעות הפעולה המשותפת יחווה השמאל דרך חדשה של יחסים עם הממשל, דרך המבוססת על ההבנה שכשם שממשלים צריכים אתיקה שמאלית, כך השמאל צריך כוח של ממשלים כדי ליישם את האתיקה הזאת בעולם הברוטאלי שלנו... רק הבנה כזאת תאפשר לו לרכוש סוף סוף את הכוח הפוליטי לו ראוי הוא כל כך, וגם, מה שאינו פחות חשוב, תסייע לו להעלות את הנהגת העולם אל דרך חדשה, דיאלוגית, תחת הדרך המסורתית של איבת נצחים בין השמאל והממשלים...

 

מפסידי הדיל

יפסידו קנאי האסלאם הפונדמנטליסטי שיצטרכו לצעוד סוף סוף בעקבות היהודים והנוצרים ולהתאים את האידיאולוגיה הקמאית שלהם לעידן המודרני, או שיאלצו לראותה מושלכת, בצוותא עם אידיאולוגיות טוטליטריות אחרות כמו הפאשיזם, הנאציזם, והבולשביזם, אל מגרש הגרוטאות של ההיסטוריה האנושית.

יפסיד חזון ארץ ישראל השלמה המיסטי שיאלץ להמתין להגשמתו ל'ימות המשיח' (ומאחר ואת 'האחים היקרים' נושאי החזון הזה רואה המחבר, למרות התנגדותו למשיחיותם ההרסנית, כעידית שבעידית, האם יותר לו להשיא להם, עם כל הצניעות המתבקשת, עצת ידיד: אנא יואילו בטובם לעיין אצל הלל הזקן ורבי עקיבא לגבי ההיררכיה הנאותה בין מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו, ואצל רבן יוחנן בן זכאי, רבי יהודה הנשיא, והבעש"ט לגבי הדרכים הקונסטרוקטיביות, היצירתיות, המפוארות, בהן ניתן להתמודד עם חזון משיחי שנשבר).

 

סיכום

מאז ימי ההתמקחויות הגדולות של אברהם ומשה, דילים הומאניים תמיד היו התמחותו של השמאל היהודי. השמאל היהודי יכול לעשות הבדל בעולם ובישראל. רק השמאל היהודי יכול לעשות את ההבדל הזה. אז שיעשה את זה, ומהר. הזמן דוחק.

 

* המונח 'שמאל' כאן אינו פוליטי, אלא ערכי ומכוון אל כל מי שמציב את הערכים ההומניסטיים הגדולים חופש, שוויון ואחווה בראש סולם ערכיו.

 

**  "לא יעקב ייקרא שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל" .


השמאל הכוזב, מאת יאיר צמרת, שווים, 18.11.2006


נכתב בתאריך
3/12/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו