עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

על עיצוב ומשמעות - קרוב למאה שנים אנו מתאמצים ללחוץ את המשמעות האינסופית של רעיון הקיבוץ אל תוך חצרו המגודרת. בינתיים, ללא הצלחה. עם זאת, כמי שמאמין "ברוח האדם היא רוח עז", אני מציע לא לוותר

על עיצוב ומשמעות
מאת דודו פלמה, 20.11.2005
פראנץ קפקא

 

 

קרוב למאה שנים אנו מתאמצים ללחוץ את המשמעות האינסופית של רעיון הקיבוץ אל תוך חצרו המגודרת. בינתיים, ללא הצלחה. עם זאת, כמי שמאמין "ברוח האדם היא רוח עז", אני מציע לא לוותר



 

"אם יש תופעה רדודה המרגיזה אותי זמן רב, זהו הניסיון של חברים שונים להסביר את אשר קורה  בקיבוצים, בעיקר ב"מתחדשים", באמצעות  שני מושגים הלקוחים מתחומי המדע והפילוסופיה: "טבע האדם" ו"דטרמיניזם". כאילו רוצים לומר לנו שתהליך ההפרטה הוא דטרמיניסטי, בלתי נמנע  נובע מ"טבע האדם" ובסופו של דבר כולם יגיעו לכך. בקיצור זה משחרר את העושים מאחריות מוסרית על תוצאות מעשיהם ומי אנחנו ה"פיונים " הקטנים מול כוחות אלה".

("טבע האדם כתירוץ כושל", רפי אשכנזי)

 

 

הערה: מה שנכתב להלן הוא ניסיון להסביר, באופן אחר (ובלי להתווכח עם רפי אשכנזי), את מה שעובר על התנועה הקיבוצית, היום ומאז ומתמיד:

רפי אשכנזי מדבר על שני מושגים שבאמצעותם מנסים חברים להסביר ולהצדיק את "תהליך ההפרטה"- האחד "טבע האדם" ומשנהו "דטרמיניזם".

מאחר ושניהם בלתי ניתנים לשינוי ועם שניהם אנחנו מצווים להתמודד, בבחינת "הכל צפוי (כלומר שרירותי) והרשות נתונה (כלומר, נמצא באחריותו של האדם)". אני מבקש להוסיף לדיון המעניין שמתפתח פה (ולא רק בגלל ששבת היום ואין לי מה לעשות בין כה וכה), שני מושגים מתחום התרבות- "עיצוב" ו"משמעות": 

עיצוב מעביר משמעות, תמיד. בכל מדיום שתבחר התרבות לעצב את עצמה, יתקיים בו המתח הזה שבין אינסופיותה של המשמעות, למוגבלותו הסופית של העיצוב.                         

בין אם נבחר בטקסט כלשהו,סיפור, מאמר או שיר, יצירה פלסטית או מוסיקלית, ואפילו במסגרת חברתית כמו קיבוץ. התוצאה תהא אחת, המתח הנצחי שבין סופיות העיצוב לאינסופיותה של המשמעות יימצא בכולם.

השניות הזאת נוצרת מחיבור הכרחי של אינטרסים בין ניגודים: שללא העיצוב לא תוכל המשמעות להתגלות, וללא המשמעות יהיה העיצוב מוטל כערימת חומר חסרת משמעות.

ממש כמו הגולם מפראג שנמחקו אותיות המשמעות ממצחו. השניות הזאת היא בעצם תנאי להתהוות התרבות.

מצד אחד קיימת הסתירה- המשמעות היא אינסופית, שואפת להתפשט ולמלא את חללו של היקום. העיצוב הוא מגביל, מגדר, שואף להגדיר מקום בתוך החלל והזמן, ותמיד משאיר "הרבה משמעות" מחוץ לגדרותיו.

מצד שני קיימת התלות- המשמעות ללא העיצוב, והעיצוב ללא המשמעות, לא יוכלו להתקיים בעולם, האחד מבלעדי השנייה, ממש כפי שהגוף והנפש אין להם קיום נפרד בעולם.

 

***

 

כבר במיתוסים הקדומים ניתן להבחין בקשר הזה שבין עיצוב למשמעות. בבריאת העולם האל מתמלא בכוונה (משמעות) וכדי להגשים אותה הוא בורא (מעצב) את העולם, תוך שהוא משלב את המשמעות אל תוך העיצוב. אפשר לראות איך בספר בראשית, יום אחר יום, במשך שישה ימים, אנו עוקבים אחר מעשי העיצוב והבריאה, עד שבסופו של התהליך אלוהים מגשים את משמעותה של תוכניתו אל תוך עולם מסודר ומתקתק כמו שעון שוויצרי.

למעשה כל ניסיון, של כל אדם, להעביר משמעות כלשהי, מחייב בחירה של מדיום, שנבחר במודע או שלא במודע, כדי להעביר את כוונתו.

אדגים זאת בתחילה על ידי שני מדיומים פשוטים - קטע מכתב וחלום. המכתב הוא מכתבו של א.ד. גורדון שמבקש להעביר בו את התרשמותו מיפי הארץ (מתוך "האומה והעבודה" הספרייה הציונית עמוד 77):

 

"... אכן הטבע כאן יפה להפליא, אך ביופי זה אני מרגיש איזה חיסרון, אולי מפני שהיופי רב יותר מדי, אינני רגיל לפרספקטיבה שכזו, שמפני השקיפות שבאוויר הכל נראה גם מרחוק בבהירות עזה, הדוקרת את העין שאיננה רגילה, ולפיכך היופי הזה נראה כאילו איננו טבעי אלא מלאכותי. אינני רגיל אל חד-גוניות זו, אל היציבות של היופי הזה, שאיננו מועם לעולם ואל השקט הזה שאיננו מזדעזע לנצח..."

 

אפשר להבחין מיד (אפילו אם נתעלם מתוכן המכתב המתייחס, כמעט באופן ישיר, לחוסר היכולת להעביר במדויק את התיאור של היופי הזה) שמצד אחד, אהרון דוד מעביר לנו איזשהו מושג על היופי אותו הוא רואה, באמצעות המכתב. אך מצד שני הוא מעביר לנו את תחושת כשלון אמצעי העיצוב, שכוללים- בראש ובראשונה את תודעתו, ולאחר מכן את כושר הביטוי והכתיבה שלו - להעביר את כוונתו במלואה. ("ביופי זה אני מרגיש איזה חסרון") .

הרבה שנים אח"כ מצאתי את החלום הבא תוך שיטוט אקראי באינטרנט באתר הקרוי נש"ר (נשים ברשת), החולמת נסארין מספרת את החלום לדנה כדי שזו תבאר לה אותו:

 

"דנה שלום, אני מוסלמית ואצלי בבית אנחנו מאוד סגורים עם הבעיות שלנו ולא מדברים הרבה על מה שקורה. המצב בארץ מדאיג אותי עם כל היריות, ובעקבות זה חלמתי חלום שאני מאבדת את האמונה שלי באלוהים ואני נוסעת מהכפר שלי בגליל לירושלים למסגד אל-אקצה, ומתפללת את אחת התפילות שלנו ביום, שיש לנו המוסלמים להתפלל, ולא זכרתי את כל התפילה. לפתע ראיתי בחדר קטן של המסגד, שלושה אנשים, הלכתי אליהם ופניתי אליהם בהסבר, שאני איבדתי את האמונה באלוהים בגלל המצב, ושאני מודאגת גם בגלל מה שקורה אצלי בבית, וסיפרתי להם את כל הפחדים שלי.

ואז שאלתי אותם אם כל התפילות שלי לאלוהים בכלל מגיעות אליו?

והשאלה הכי גדולה שלי, שאם התפילות מגיעות עד אליו למה הוא עד עכשיו לא עזר לי. וחוץ מזה האם אלוהים קיים?

ממש לפני שקיבלתי תשובה מהם, אמא שלי העירה אותי ואת אחי מהשינה.

מה החלום אומר? מביני דבר בכפר לא ידעו לתת לי תשובה מפורשת".

 

נסארין, באמצעות החלום, מצליחה להעביר לעצמה ולנו את מצוקותיה, את חרדותיה ושאלות קיומיות הנוגעות למקום האדם בעולם, ואיפה ומהו מקומה של ההשגחה העליונה. עם זאת אין החלום מספק לה תשובות מפורשות למצוקות הללו.

נסארין, תמשיך, קרוב לודאי, לפלס את דרכה בעולם, ותנסה למצוא תשובות אחרות לשאלותיה, גם באמצעות מדיומים אחרים, ששוב, בתורם, לא יצליחו לענות באופן מושלם על תהיותיה.

העיון בקטעים שהבאתי מבהיר היטב שכאשר אנו בוחנים את המדיום הנבחר, כל מדיום, אנו מבחינים על נקלה שאחת היא אם נעסוק במכתב, חלום, מאמר מדעי, או מסגרת חברתית, התוצאה תהיה אחת - תמיד המדיום/עיצוב, יהיה דל מלהכיל את המשמעות הנדחקת לעבור, ועם זה תמיד יהיה בו די כדי לכוון אל המשמעות המסרבת כל כך להתגלות .

 

***

 

כמה מילים לגבי הניסיון לעצב משמעות לרעיון הקיבוץ. גם אנחנו, כמו גורדון ונאסארין, מבקשים לעצב משמעות גדולה כל כך לתוך מציאות יחסית כל כך.

כבר קרוב למאה שנים שאנו מתאמצים ללחוץ את המשמעות האינסופית של רעיון הקיבוץ אל תוך מה שנקרא חצרו המגודרת והמוגדרת מאוד של קיבוץ. לפעמים אפילו נדמה לנו שהצלחנו באמצעותה של איזו אלכימיה נקודתית לדחוק הרבה משמעות של רעיון לתוך משבצת קרקע שכיסינו אותה בדשאים, גינות, מדרכות ובתי חמד, והרצנו בתוכה ילדים צוהלים על אופניים. לפעמים היו בניסיונות האלה יותר מדי עיצוב ולפעמים להיפך - יותר מדי משמעות. אבל נדמה לי שצריך להודות במידה רבה של יושר, שכל הניסיונות שהתקיימו עד עתה ושהתמודדו באופן אמפירי וכן עם המשימה, הבלתי אפשרית כמעט, עדיין לא צלחו.

עם זאת אני מאמין גדול "ברוח האדם היא רוח עז" ואני מציע לא לוותר. עוד נכונו לנו עלילות. כל עוד האדם קיים על פני הארץ, לא יסופו ממנה הניסיונות לברוא חברה שיתופית ושוויונית, שיעצבו אותם, לפי רוחם וכוחם להעביר את הרוח הזאת (המשמעות) מהכוח אל הפועל (העיצוב). אותם בני אדם שנפשם תמיד "דרור שואפת לא ימכרוה בעגל פז", ויבקשו להתמודד עם המטלה הסיזיפית הזאת של עיצוב רוחם אל תוך מסגרת שתכיל אותה בזמן נתון. מטלה, שיש להודות שאנחנו מעט עייפנו מלהתמודד איתה. נכון לעכשיו.

 

***

 

בחרתי לסיים עם פרנץ קפקא שיצירתו האניגמטית והגאונית, מבטאת, טוב יותר מכל דבר אחר, את הקשר החמקמק הזה שבין תוהו המשמעות, לעיצוב גאוני.  הוא עושה את זה טוב כל-כך, בעיקר משום שיש בו את הכוח הזה, שבמקום לדבר על העניין הוא מדבר אותו:

 

"שכן דומים אנו לגזעי עצים בשלג. למראית-עין מוצבים הם על פני חלקת השלג, ובדחיפה קלה ניתן להזיזם. אבל לא. אי-אפשר לעשות זאת, משום שהם אחוזים היטב באדמה. אך ראה, גם זה אינו אלא למראית-עין".

(סיפורים ופרקי התבוננות, פ. קפקא).

 

עיצוב-בורא-משמעות-בוראת-עיצוב. כבר כל-כך הרבה שנים של קיבוץ, שהאדם נוטל מעודפי נפשו ובורא באמצעותם, משמעות שמעצבת תרבות, שמעצבת אדם.

כל-כך הרבה שנים של תרבות.

כל כך הרבה שנים.

אלי, אלי, שלא יגמר לעולם...                                   

 

הכותב הוא חבר כפר הנשיא

 


נכתב בתאריך
20/11/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו