עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדם סמית, לא מה שחשבתם - מי שקורא בכתבי אדם סמית', לומד עד כמה דאג לעובדים וחשש מעריצותם של מעסיקים ובעלי הון. מי שמציג אותו כאידיאולוג של השוק החופשי, מעוות את השקפותיו

אדם סמית', לא מה שחשבתם
מאת רונן סנדר, 10.11.2006

 

 

מי שקורא בכתבי אדם סמית', לומד עד כמה דאג לעובדים וחשש מעריצותם של מעסיקים ובעלי הון. מי שמציג אותו כאידיאולוג של השוק החופשי, מעוות את השקפותיו


זהו עוד מאמר לניעור הבורות המחשבתית שכפו הפקולטות לכלכלה בישראל על בוגריהם והוא מתפרסם באתר קיבוצי, על אף שהוא עוסק בקיבוץ רק בעקיפין.

הפקידים המכונים נערי האוצר בישראל נוקטים, בתמיכה גבית של בוגרי החוגים לכלכלה בארץ, במדיניות השייכת לאסכולה הניאו ליבראלית:

 

השלת האחריות של ממשלה מאזרחיה – בעירבון מוגבל, כמובן. כאשר מדיניות כזו נוגדת את האינטרסים של בעלי הון, מפזרת המדינה סובסידיות, מענקים והקלות מס בשווי של מיליארדי שקלים לטובת מי שבמקרים רבים נהנים משוק ריכוזי (אוליגופול או מונופול) המאפשר להם לחגוג על חשבון הלקוחות.

 

הגמשת שוק העבודה – כפועל יוצא, הגמשת עמוד השדרה של העובדים עד כדי שבירתו. לפועל הישראלי, גם עם ירעב למוות, אין כל סיכוי להתחרות עם מהנדס תוכנה הודי המשתכר חמישה דולר ליום, או עם פועל טקסטיל סיני העובד עבור דולר וחצי ליום, או פועל חקלאות אפריקאי העובד עבור דולר ליום.

 

כפי שלמדנו בשנה ראשונה באוניברסיטה, כלכלה מורכבת משלושה גורמים - הון, עבודה וקרקע:

הון – רוב ההון הוא נחלתם של חלקי אחוזים מאוכלוסיית הפלנטה הזו והם מזיזים אותו על פי האינטרסים שלהם. מבחינתם הכפר הוא גלובאלי כל עוד יינתן להם לשוב חזרה לאי המבודד והמוגן שלהם בסוף מסעם הגלובאלי. 

 

עבודה – היה ניתן להבין את רעיון הכפר הגלובאלי אם העובדים היו ניידים וזכאים להתנחל בחופשיות כמו ההון. אם זה יקרה חס וחלילה, אירופה אוסטרליה, יפן, ארה"ב וגם ישראל יוצפו באפריקאים, סינים והודים עד שייאבדו את זהותן הלאומית ומערכות השירותים שלהן (חינוך בריאות ורווחה) יקרסו. אם הדבר היה מתאפשר, לאזרחי אותן מדינות מתועשות לא היה שום סיכוי לנהל את חיי הרווחה שהם מנהלים היום.

בתוך גבולות השוק המשותף (ארצות הברית של אירופה), שם מותרת תנועה חופשית של עובדים, הצפה של עובדים מזרח אירופאים מעוררת עצבנות פוליטית בלא מעט ממדינות מערב אירופה.

 

קרקע – יבשות נעות רק מטרים בודדים על פני מיליוני שנים. רוב המדינות אינן מתירות רכישה של קרקעות, לכל היותר החכרה. שום מדינה נורמאלית איננה מוותרת על אדמה מרצון.

הנה כן ניתן לראות שעובדתית הכפר הגלובאלי רחוק מהמציאות. אבל ברוח האידיאולוגיה הזו פועלים קובעי המדיניות הכלכלית והניהולית בישראל. הם אולי חושבים שהם מייצגים כלכלה קפיטליסטית חופשית אבל בבורותם הם מייצגים אינטרסאנטים ואסכולות משיחיות שצברו פופולאריות רק ב 25 השנים האחרונות.

***

אביהם הרוחני של פקידים אלה הוא אדם סמית'. ואולם עדיף לו היו קוראים את כתביו במקום ומיישמים את השקפותיו כפשוטן במקום להתבסס על פרשנות צד שלישי של תורתו, שם כתב:

 

"שכר העבודה המקובל תלוי בכול מקום ומקום בחוזה הנחתם בדרך כלל בין שני הצדדים האלה, שהאינטרסים שלהם אינם שווים בשום אופן. הפועלים שואפים לקבל הרבה ככל האפשר, המעסיקים שואפים לתת מעט ככל האפשר. אלה נוטים להתאגד כדי להעלות את שכר העבודה, ואלה – כדי להורידו.

 

אולם בדרך-כלל לא יקשה לחזות ידו של מי תהיה על העליונה בסכסוך בנסיבות רגילות, ומי יכפה על מי להסכים לתנאיו. המעסיקים, אשר מספרם קטן יותר, מתאגדים ביתר קלות. מה גם שהחוק מתיר להם את התאגדותם ועל כל פנים אינו אוסר אותה, אבל הוא אוסר התאגדויות של פועלים. אין לנו חוקי פרלמנט נגד התאגדות לצורך הורדת מחיר העבודה, אך יש חוקים רבים נגד התאגדות לשם העלתו. המעסיקים יכולים להחזיק מעמד זמן רב יותר בסכסוכים שכאלה. בעל הקרקע, האיכר, התעשיין והסוחר מסוגלים בדרך כלל לחיות שנה אחת או שנתיים על ההון שכבר צברו, גם אם לא יעסיקו אפילו פועל אחד. פועלים רבים אינם יכולים להתקיים שבוע ימים בלא תעסוקה, מעטים מהם יכולים להתקיים כך חודש ימים, וכמעט שום פועל אינו יכול להתקיים כך שנה. לאורך זמן, אפשר שהמעסיק זקוק לפועל כשם שהפועל זקוק למעסיקו, אבל הצורך אינו מיידי.

 

יש אומרים שרק לעיתים רחוקות אנו שומעים על התאגדויות של מעסיקים, ואילו על התאגדויות של פועלים אנו שומעים לעיתים קרובות. אך מי שמדמה בנפשו על סמך דברים אלה שהמעסיקים מתאגדים רק לעיתים רחוקות, הרינו בור בהוויות העולם כשם שהוא בור העניין זה. בכל מקום ובכל זמן שוררת בין המעסיקים כמין התאגדות אילמת, אך מתמידה וקבועה שלא להעלות את שכר העבודה למעלה משערו המקובל...... יש שהמעסיקים מתאגדים בהתאגדויות מיוחדות כדי להוריד את שכר העבודה אפילו למטה מן השער הזה. התאגדויות אלה מתנהלות תמיד בתכלית החשאיות עד מימושן, וכאשר הפועלים נכנעים ללא התנגדות, כפי שקורה לא אחת, הרי למרות פגיעתן הקשה, איש זולתם אינו שומע עליהן לעולם."

 

הספר נכתב לפני כ-250 שנה והרבה מהכתוב בו רלוונטי לימינו. לספקנים, האמפטיה של סמית' למעמד העובדים שזורה לכל אורך הספר ולאלה שאינם פוחדים מפני התפכחות אידיאולוגית שווה שיקראו את הספר המתורגם לעברית במלאו. סמית' חש חשדנות וחוסר אמון כלפי בעלי העסקים וזלזול עד כדי בחילה כלפי הלורדים שאליהם הוא התייחס כאל רפי שכל.

 

לדברים הנ"ל קשר עקיף ליחסים בין החבר למעסיקיו בקיבוץ וזכויותיו של חבר הקיבוץ המוקנות לו מתוקף חוקי העבודה. החבר, כידוע, אינו נהנה מיחסי עובד מעביד מול קיבוצו, מה שקרוב יותר למצבם של הפועלים בתקופתו של אדם סמית' והוא כנראה המודל לו שואפים אנשי האוצר. הניסיון להתמודד עם מצב בלתי נסבל זה בהצהרות, רשתות הביטחון ותקנות מעורפלות שאימץ אולמרט בהיותו שר התמ"ת, הן מלאות חורים ואינן מחייבות בבית הדין לעבודה. במקרה הטוב יכול חבר נפגע לפנות לבית משפט אזרחי. ואולם עד שיקבל את המגיע לו, אם בכלל, הוא עלול לעבור מסכת ייסורים, יידרש לשכר עורך דין מכספים שספק אם יש ברשותו ולעתים יגיע עד פת לחם.


 


נכתב בתאריך
10/11/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו