עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מה רבין היה אומר? - עוד על שביתת העובדים הזמניים של רשות שדות התעופה
?מה רבין היה אומר
מאת אודי מנור, 6.11.2006


 

עוד על שביתת העובדים הזמניים של רשות שדות התעופה

אין דב קל יותר מלכעוס על שביתת העובדים הזמניים של רשות שדות התעופה. בעיקר אם אתה בדרך לחו"ל או בחזרה. ואם אתה לא נמצא שם היום מן הסתם אתה אמור או חולם להיות שם מחר, והדבר האחרון שתרצה הוא שעובד נודניק יעשה על חשבונך מאבק עובדים.

אבל זה כמו לכעוס על תאונת דרכים שבדיוק התרחשה דקה לפני שהיית אמור לעבור את מקום התרחשותה בדרך לעיסוקיך.

כלומר, השביתה היא לא אישית נגדך בדיוק כשם שמי שחטא בעבירת תנועה שהביאה לתאונה לא התכוון כלל לפגוע בסדר יומך.

 

המשותף לשני המצבים ברור: אתה, אני, רוב האזרחים, מנהלים אורח חיים עצמאי יחסית הבנוי בין השאר על חופש התנועה של כל אחד מאיתנו.

אך יש הבדל משמעותי בהרבה בין שני המצבים. בעוד שתאונה היא כל כולה עניין שלילי (חוץ לפחחים ומכונאים אחרים), שביתה היא עניין המקיף דבר והיפוכו, טוב ורע.

 

יותר חשוב: בעוד שתאונות דרכים מלמדות לכל היותר על דברים חשובים לכשעצמם כמו תרבות נהיגה או רמת תשתיות, שביתת עובדי רשות שדות התעופה מלמדת דבר חשוב פי כמה על מצבה של האמנה החברתית בישראל.

קל מאד לכעוס על שביתת העובדים הזמניים של רשות שדות התעופה כי היא פוגעת בחופש התנועה של אזרחים רבים. אבל חופש התנועה הוא רק זכות אחת, ואין לה משמעות רבה ללא זכויות חברתיות בסיסיות בהרבה.

 

החשובה שבהן היא הזכות לפרנסה בכבוד. אין שום טעם לדבר על 'חברה ישראלית', לא בכלל ולא על רקע 'יום הזכרון לרבין', ללא הבנה שלכל אזרח הזכות להשתתפות בכוח העבודה, שלכל אזרח הזכות לשכר מינימום ויותר מכך, שלכל אזרח זכויות חברתיות נוספות כמו פנסיה, בריאות וחינוך.

כאשר רשות שדות התעופה מנהלת במשך זמן ארוך מלחמה שיטתית בעובדים שלה; כאשר המלחמה הזו היא חלק קטן מרשימה ארוכה ודומה של מלחמות עבודה דומות, ברשויות, בשירותים ציבוריים, במערכת החינוך, בחברות השמירה, בחקלאות, בתעשייה ובתחבורה,  אין אלא להסיק שיש כאן שיטה. שיטה שלמה של מלחמה בזכות החברתית הבסיסית ביותר של כל אזרח בישראל: הזכות לעבודה ולפרנסה.

 

אין ספק, שדה התעופה פועל במרחב 'גלובלי', והוא נתון בשל כך לתנודות של 'ביקוש והיצע', החייבות להשפיע על מספר העובדים הנדרש. כל זה ברור גם לכל אחד מהעובדים. אלא שלא ב'יעילות' גרידא מדובר, אלא במאמץ שיטתי המנוהל על ידי פקידי האוצר, שהצהירו זה מכבר על מטרת העל שלהם בתחום יחסי העבודה: לשבור את העבודה המאורגנת.

בהינתן עבודה מאורגנת לא יכולים פקידי האוצר לעשות ככל העולה על רוחם בכלכלה הישראלית. לאחר שפיזרו את ההון הציבורי וריכזו אותו בידיים פרטיות, כל שעומד בדרכם היא העבודה המאורגנת.

 

הם חותרים לפרק את העבודה המאורגנת חתיכה אחר חתיכה, חזית אחר חזית, חלק אחר חלק. היום אלו עובדי רשות שדות התעופה, מחר עובדי חברת החשמל, מחרתיים עובדי מערכת החינוך. החזון הגדול הוא להעמיד כל אדם לגורלו, מול 'השוק' במתכונתו הניאו-ליברלית, כלומר 'שוק' הנתון לגחמת ליבם של כמה מיליארדרים.

 

אין סמלי יותר ממאבקם של עובדי רשות שדות התעופה בעיצומה של האזכרה לרבין שהיתה במוצ"ש. לא  שרבין היה סוציאליסט גדול, אבל הוא גם לא היה מתומכי הקפיטליזם הגס כל כך. כך או אחרת, אין ספק שאם המורשת המרכזית של יום רבין היא הדמוקרטיה הישראלית, הרי שכל אדם שיש בו מידה של הגינות, יודע ומבין שאין ולא תתכן דמוקרטיה ראויה לשמה, ללא שלכל אזרח מובטחת הזכות לפרנסה בכבוד.

על כך שובתים העובדים הזמניים של רשות שדות התעופה. הם ראויים לכל התמיכה וההערכה.



נכתב בתאריך
6/11/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו